יפי הבלורית והתואר (האקדמי): איך התחלף ה"פועל" הישראלי ב"מדען"?

בשנת 1924, לאחר שהשלים את חוק לימודיו ברוקחות, עלה סבא שלי, יחיאל סוכן, בן הרב הגדול אברהם הלוי סוכן, לארץ ישראל. נצר לשושלת מפוארת של רבנים ליטאים, החליט הנער הצעיר והמרדן להטות את חייו לכיוון חדש ומסעיר: עבודת כפיים, עמל, בניין ויצירה. קצת יותר מ־80 שנה לאחר האירוע הזה, התואר "פועל" שוב אינו מעורר גאווה בלב איש בישראל.

[tmwdfpad]סקרים בינלאומיים על איכות המחקר המדעי שבוצעו בשנים האחרונות מיקמו את ישראל במקום הראשון בעולם בתחומי האסטרופיזיקה ומדעי החומרים (לרבות ננו־טכנולוגיה), במקום השני בעולם במדעי המחשב, ובעשירייה העולמית הפותחת במתמטיקה, כימיה, תחומים מסוימים במדעי החיים ופיזיקה. על אף העובדה (שמעטים בעולם מודעים לה) שאוכלוסיית ישראל היא רק כעשירית אחוז מאוכלוסיית העולם, היא מייצרת יותר מאחוז שלם מהפרסומים המדעיים בעולם. מבחינת היחס בין התפוקה המדעית לתוצר הלאומי הגולמי, ישראל היא אלופת העולם.

פרופ' אהרון צ'חנובר ופרופ' אברהם הרשקו. צילום: טכניון

איך זה קרה? איך ומדוע נסגר המעגל? ומדוע מצאנו את עצמנו טסים בחזרה לעתיד, אל אותה נקודה שבה אבותינו, החלוצים, עזבו את אבותיהם באירופה, בראשית המאה הקודמת?

בעשורים הראשונים לקיום המדינה קידשו מדעני ישראל את המדע הבסיסי, הטהור. מלים כמו "יישום", "הנדסה" ו"טכנולוגיה" נחשבו מילים גסות ממש. אמירה ידועה הייתה ש"מי שמחפש טכנולוגיה בהיכלי המדע דומה למי שמחפש אהבה ברחוב החלונות האדומים". ההשלמה הגדולה בין המדע הבסיסי לעולם היישומים הטכנולוגיים החלה בשנות ה־50 כשתרומת האינטלקט נרתמה לעזרת האידיאולוגיה של עבודת הכפיים. כך פותחה חקלאות הייטק מתקדמת שהתפרסמה ברחבי העולם.

באותן שנים נעשו גם כמה צעדי יסוד בדרך להפיכתה של ישראל לכלכלה מוטת הייטק. בשנת 1954 נבנה במכון ויצמן למדע המחשב האלקטרוני הראשון בישראל ומהראשונים בעולם – WEIZAC. עד כמה הייתה בנייתו של מחשב זה בישראל צעד אמיץ ועתיר חזון אפשר ללמוד מתשובתו של אלברט איינשטיין לגורמים אמריקאים וישראלים ששאלו לעצתו בעניין: "אינני מבין מדוע מדינה קטנה כמו ישראל זקוקה למחשב כה גדול". בפועל ה־WEIZAC והפעילות המחקרית שרחשה סביבו הובילו לפיתוח מואץ של תעשיית התוכנה בישראל, ובשנות ה־90 של המאה ה־20 כבר יצא שמעה למרחוק.

המחשב הראשון. צילום: מכון ויצמן למדע

התרופה הראשונה שפותחה בישראל ושזכתה לאישור מינהל המזון והתרופות של ארצות הברית (FDA) היא הקופקסון המשמשת לטיפול בטרשת נפוצה. שורשיה של תרופה זו נעוצים במחקרים של פרופ' אפרים קציר ושל תלמידיו דאז פרופ' מיכאל סלע ופרופ' רות ארנון, שלושתם ממכון ויצמן למדע. תרופה זו, המיוצרת ומשווקת על ידי חברת התרופות הישראלית טבע, נמכרה עד לא מכבר בהיקף של קרוב למיליארד דולר בשנה. פקיעת תוקפו של הפטנט על קופקסון סימן, בדרך זו או אחרת, שינוי מהותי בהיסטוריה של טבע.

פרק נוסף בסיפור הזה כתב אמנון שעשוע, פרופסור למדעי המחשב בוגר מכון ויצמן למדע, שעומד מאחורי הטכנולוגיה של מובילאיי לניווט מכוניות אוטונומיות שנמכרה לא מזמן לאינטל. עוד סיפור מסוג זה הגיע מכירתה של קייט פארמה, שמפתחת שיטה לטיפול בסרטן על בסיס מחקריו של פרופ' זליג אשחר ממכון ויצמן למדע, לגילעד האמריקאית. שיטת טיפול מורכבת זו זכתה לא מכבר באישור ה־FDA.

פיתוח תרופות. צילום: שאטרסטוק

המדע והתעשייה המתקדמת לא נתפסים רק כערוץ מבטיח לעתיד אישי טוב יותר בשביל אנשים צעירים, אלא גם כערוץ שעשוי להביא לאזורנו שלום בין העמים. דוגמה לפעילות מדעית חוצת גבולות כזאת הוא פרויקט SESAME – ראשי תיבות באנגלית של אנרגיית סינכרוטרון למדע ניסויי ויישומים במזרח התיכון (Synchrotron-light for Experimental Science and Applications in the Middle East). מדובר במתקן סינכרוטרון שנבנה ופועל על אדמת ממלכת ירדן, סמוך לאוניברסיטת אל־בלקה ליד העיר סאלט, ומשרת מדענים ממדינות האזור: ישראל, מצרים, ירדן, הרשות הפלסטינית, איחוד האמירויות, טורקיה, אירן ופקיסטן, ומדינות אירופיות משתתפות כמשקיפות.

פרויקט ססמ"י מפיק חמש קרניים בעלות מאפיינים שמתאימים למחקרים בננו־טכנולוגיה, רפואה גרעינית, סוגים שונים של ספקטרוסקופיה, פיזיקה אטומית ומולקולרית, ארכיאולוגיה, מדעי הסביבה ועוד. כך, יותר מ־50 שנה לאחר מותו של חיים ויצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישראל ושל מכון ויצמן למדע, נעשים צעדים מעשיים לקידום חזונו המדעי־מדיני באשר לתפקידו של המדע בהשכנת שלום באזורנו.

* גרסה ראשונה ומלאה של מאמר זה ראתה אור במגזין " La Vanguardia " בברצלונה, ספרד.