דה רוק ועוד 8 מתאבקים שהפכו לשחקנים טובים (וגרועים)

באמת דומה לסלע. דוויין "דה רוק" ג'ונסון, מתוך "מהיר ועצבני". צילום מסך
באמת דומה לסלע. דוויין "דה רוק" ג'ונסון, מתוך "מהיר ועצבני". צילום מסך

לרגל חגיגות 50 שנה לדוויין "דה רוק" ג'ונסון (מה? אתם לא חוגגים?!) נזכרנו שהוא לא המתאבק הראשון שעבר מהזירה למסך - מי תמיד בחר תסריטים גרועים, מי מרסק אותנו מצחוק ומי הפך למלך הטראש? אופס, אנחנו מקווים שהם לא קוראים את זה כי אנחנו כל כך נחטוף מכות

הרשימה פורסמה במקור באתר "הספוילר" – תראו תראו

המתאבק שהפך לשחקן, דוויין ״אל תקראו לי יותר דה רוק״ ג׳ונסון, חוגג היום חמישים שנים של הרמת גבה שחצנית. במהלך הקריירה שלו הוא הספיק להופיע בעשרות שוברי קופות, לככב בכמה מערכונים מצחיקים ב"סאטרדיי נייט לייב״, לפרסם טקילה, לעשות ראפ, ליצור ולככב בסדרת טלוויזיה בה הוא רץ לנשיאות ומספר בפלאשבקים על הילדות שלו. אבל כפי שרובנו יודעים, ג׳ונסון התחיל את דרכו כמתאבק מקצועי בליגת ההיאבקות של ה-WWE, שם הראה לראשונה את הכריזמה, ההומור וכמובן הגוף המטורף שלו. והוא לא היחיד – לא מעט מתאבקים מקצועיים ניסו לעשות את הקפיצה לעבר כוכבי קולנוע, אבל אף אחד לא הצליח כמו דה רוק. למה זה? בואו ננתח על בסיס כמה דוגמאות.

האלק הוגן: כישלון אחר כישלון

האלק הוגאן היה המתאבק הכי מפורסם בשנות השמונים, והרבה יותר מפורסם מ"דה רוק" בתקופת שיאו כמתאבק. ילדים אהבו אותו, היה לו לו סדרה מצויירת, מסעדת פסטה, אבל בשום שלב לא באמת הצליח למנף את ההצלחה הזאת לקריירה קולנועית, וזה לא שהוא לא ניסה. אחרי הופעה סבירה ב-״רוקי 3״, הוגאן ניסה את מזלו בסרט אקשן בכיכובו בשם ״ללא חוק ומעצורים״ ואז ניסה לפנות לילדים עם מספר קומדיות בהם הוא משחק דמות שרירית משונה: חייזר ב-״קומנדו עירוני״ מטפל ב״אומנת עם שרירים״ או איש שחושב שהוא סנטה קלאוס ב״סנטה עם שרירים״ – אף אחד מהם לא היה הצלחה מסחררת עם המבקרים או הקהל. לא רק שלא היו לו את יכולות המשחק של ג'ונסון, הוא גם בחר שוב ושוב בתסריטים גרועים. בשנים האחרונות הוגאן ידוע בעיקר בקשר לפרשיות שקשורות לגזענות או קלטות סקס, אז לא נראה שקאמבק נמצא בעתידו.

אנדרה הענק: תפקיד אחד ענק

לפעמים מספיק תפקיד אחד בשביל להיות חקוק לנצח במוח של אנשים, וזה עוזר אם אתה גם אדם בגובה 2.24 מטר. אנדרה הענק, שכיכב ב-WWE בשנות השבעים והשמונים, ידוע בעיקר היום בזכות הופעתו כ״פזיק״, הענק החביב בקומדיה הקלאסית ״הנסיכה הקסומה״. מעבר למשפט של איניגו מונטויה, ולמילה ״Inconceivable" אנדרה הוא כנראה החלק הכי זכור בסרט, בזכות הקול הנמוך הדיסטינקטיבי שלו, והעובדה שהפך דמות שיכלה להיות מפחידה לחמודה ואהובה.  אנדרה היה יכול בעצם לשחק רק תפקיד אחד, לעומת ג'ונסון, שיכול לשחק איזה שלושה וחוזר עליהם. אנדרה נפטר ב-1993, אבל השאיר מאחוריו תפקיד אחד גדול ומספר סיפורים מטורפים. 

ג׳ון סינה: מרסק מצחוק

אם יש מתאבק לשעבר שיכול להגיע לרמת ההצלחה של דוויין ג׳ונסון, זה כנראה ג׳ון סינה. יריב לשעבר של דה רוק ב-WWE. סינה התחיל את הקריירה הקולנועית שלו בצורה לא-מזהירה בסרט של כוכב הסרטונים הויראלים ״פרד״, אבל פרץ באמת בתור החבר המטומטם של איימי שומר בקומדיה ״אסון מהלך״ שם הפיגן יכולות קומיות אמיתיות. מאז הספיק לחבור לג׳ונסון בסדרת ״מהיר ועצבני״ ולגנוב את ההצגה בסרט ״יחידת המתאבדים״ עד כדי כך שהדמות שלו זכתה לסדרה בכיכובה, פיסמייקר (שגם נכנסה לרשימה של הספוילר, 20 הסדרות שחייבים לראות עכשיו), ולפתיח הכי טוב של סדרה בשנים האחרונות. לסינה יש יכולות קומיות שאין לג'ונסון, אבל גם אין לו את האינסטינקטים העסקיים שהפכו אותו לשם דבר.

דייב בטיסטה: היאבקות למתחכמים

דייב בטיסטה הלך על כיוון אחר מחבריו המתאבקים. למרות שגם הוא השתמש בגודל הפיזי שלו במספר סרטי אקשן, תפקיד הפריצה שלו היה בסרט גיבורי העל ״שומרי הגלקסיה״, ונראה שהוא רצה להיות יותר מסתם בריון. בתור דראקס המשמיד ב״שומרי הגלקסיה״, בטיסטה לא רק היה החלק הכי מצחיק בסרט, הוא היה גם החלק הכי מרגש בסרט, והפגין יכולות משחק מרשימות. לאחר מכן הופיע בסרטים יותר ״מתוחכמים״ כמו ״בלייד ראנר 2049״, ״חולית״ ובקרוב ״רצח כתוב היטב 2״. אבל תפקידו הכי טוב הוא עדיין דראקס, הבריון המצחיק, הטיפש והרגיש שכולנו אוהבים. בכל מקרה, נראה שבטיסטה לא רוצה להיות כוכב כמו ג'ונסון, אלא כוכב אחר.

רודי פייפר: מלך הטראש

כשבמאי הז׳אנר האגדי ג׳ון קרפנטר החליט ללהק את התפקיד הראשי לסרט המד״ב הסאטירי שלו ״הם חיים״ ב-1988, הוא בחר דווקא ברודי פייפר, מתאבק ידוע, אך לא כוכב ענק. אבל אפשר לסמוך על קרפנטר, כי פייפר סיפק הופעה מדהימה בתור נאדה הבריון המבולבל שזורק משפטי מחץ לכל עבר (הרבה מהם באו מפייפר עצמו) בזמן שנלחם בחייזרים. אבל לפייפר היה עדיף לעשות כמו אנדרה הענק ולפרוש אחרי הסרט הזה, כי חוץ ממנו הקריירה שלו מלאה בזיבלוני מד״ב כמו ״Hell Comes to Frogtown" ולא הרבה הצלחות בסגנון ג'ונסון – למרות שהוא גם הספיק להפתיע בשתי הופעות קורעות ב״פילדלפיה זורחת״ בתור המתאבק המשוגע ״דה מניאק״, לפני מותו ב-2015. 

ג׳סי ונטורה: מטורף למושל

קריירת פוסט-ההיאבקות של ג'סי "הגוף" ונטורה קשורה באופן מובהק לזו של אחד, ארנולד שוורצנגר, שלמרות גופו המרשים, לעולם לא עסק בהיאבקות מקצועית. בשנת 1987 ונטורה הופיע בתפקידי משנה בשני סרטים של שוורצנגר – "הנרדף", סאטירה דיסטופית בה שיחק מתאבק, והסרט היותר מפורסם, "הטורף", בו שיחק אחד מחברי הצוות של ארנולד שמלווים אותו למשימה בג'ונגלים שם הם פוגשים חייזר מסוכן. ונטורה לא רע בשני הסרטים האלו, ויכל להמשיך לקרייה מכובדת בקולנוע, אבל בחר דווקא בקריירה פוליטית כשב-1999 נהיה מושל מינסוטה, בדומה לשוורצנגר שנהיה מושל קליפורניה כמה שנים לאחר מכן. כיום ונטורה ידוע בעיקר בזכות חיבתו לצד הימני של המפה הפוליטית ותיאוריית קונספירציה שונות. הוא היה יכול אולי להיות כוכב כמו ג'ונסון, אבל בחר בפוליטיקה, ועוד לא טובה במיוחד.

ביל גולדברג: סנטה יהודי

במשך שנם ביל גולדברג היה הנציג היהודי הגדול של ה-WWE. כמו שג'ונסון ייצג בגאווה את המורשת הסמואית שלו עם קעקועים מסורתיים, כך גולדברג ייצג אותנו עם השם הסופר-יהודי הזה. מה שהופך את זה להיות עוד יותר מוזר שהתפקיד העיקרי שלו כשחקן היה סנטה קלאוס! והוא אפילו לא הראשון ברשימה הזאת שעשה זאת. גולדברג כיכב בסרט האימה-טראש "האמת על סנטה" בו הוא משחק גרסה רצחנית של אב חג המולד המפורסם, שרוצח בעיקר יהודים המגולמים בהופעות אורח על ידי אנשים כמו פראן דרשר וג'יימס קאן. ג'ונסון בחיים לא היה מסכן את הקריירה המוקפדת שלו על תפקיד שערורייתי כזה – כשהוא הופיע בסרט עם אזכור לתרבות שלו, זה היה "מואנה", מחזמר מתקתק של דיסני.

ג'ורג' סטיל: טור הזהב

ג'ורג' "החיה" סטיל, היה ידוע בתור דמות מאיימת: גדול, קירח, שעיר במיוחד. אבל תפקידו הקולנועי המפורסם דווקא די רגיש, ונוגע לנושא הכתבה הזו. ב-"אד ווד" , יצירת המופת של טים ברטון על עשייה קולנועית, סטיל מגלם את המתאבק המקצועי טור ג'ונסון, אחד המתאבקים הראשונים שעשה את המעבר לשחקן, שנשכר על ידי הבמאי אד ווד לשחק בסרט שלו. ג'ונסון חושב שהוא מכוער מדי, אבל ווד מעודד אותו והוא הופך לחלק מהמשפחה המוזרה שבסרט. בסצנה האהובה עליי, טור שואל את דמותו של ביל מארי מה קרה לניתוח שינוי המין שלו, סצנה מאוד רגישה ומצחיקה בסרט שמלא ברגעים כאלה. דוויין ג'ונסון אולי לא שיחק בזבל כמו טור ג'ונסון, אבל הוא גם לא הופיע בסרט ברמת "אד ווד".