מה ראינו בלילה: 5 סדרות שסידרו לנו את השבוע, אבל פסחו עליכם

1. "בלתי נראית"

אתם מכירים את הביטוי "השקופים" – אותם אנשים בתחתית של הסולם הקפיטליסטי, אלו שעובדים במשרות קשוחות, מרוויחים משכורת זעומה ובאופן כללי, בלתי נראים בחברה מקדשת העושר שלנו. "בלתי נראית" עוקבת בדיוק אחרי שקופה שכזו – זאנזי מוואלה (כן, היא מאפריקה במקור) היא עובדת ניקיון שרק מחכה ליום שבו בעלה ישתחרר מהכלא. כשמגיע אותו היום, היא מופתעת לגלות שהוא שוחרר כמה שעות מוקדם יותר, ושנעלמו עקבותיו. כמו שאתם בטח כבר יכולים לנחש  משם הסדרה, לאף אחד לא אכפת מאפריקאי שעלה לאמריקה ונעלם כלא היה, במיוחד אם הוא כרגע יצא מהכלא. אבל לה אכפת (נו בסדר, ברור. זה בעלה), והיא הולכת לגרום לכך שלהרבה אנשים יהיה אכפת.

אתם אולי חושבים שהבנתם לאן זה הולך, אבל יש טוויסט (שדי נחשף כבר בטריילר) על כך שזאנזי מסתבכת עם ארגון פשע שהכיר את בעלה, ומתחילה להשאיר שובל גופות אחריה – למרות שלא ברור אם זה בגלל המבט הרצחני שלה, או שמישהו מנסה לסבך את המנקה במשהו גדול מזה. כך או כך, די ברור שכולם לא מעריכים מספיק את יכולותיה ועוצמתה של זאנזי, כי אף אחד לא סופר את המנקה – למרות שהאישה שמנקה שירותים היא בהכרח האדם הכי חזק בחדר. עכשיו נראה אותה נגד ארגון פשיעה.
"בלתי נראית", 6 פרקים, עכשיו בנטפליקס

2. "מצחיקה אחת"

יש סיפור שתעשיית הבידור אוהבת לספר לנו שוב ושוב, ובכל פעם (כשזה מוצלח) זה מרתק אותנו מחדש – בחורה צעירה ממעמד נמוך נלחמת להגיע לתהילה, ומגלה שצריך להיזהר ממה שמבקשים. ובכן, הנה זה שוב בא, אבל הפעם יש מאחורי הסיפור הנושן את כתיבתו השובה של ניק הורנבי ("נאמנות גבוהה", "קדחת המגרש", "ג'וליט, הגרסה העירומה"). ב"מצחיקה אחת", ברברה פרקר היא מלכת יופי מקומית בעיירה אנגלית ענייה עם חלומות גדולים, וב-1965 החלומות האלה אפילו יותר מאתגרים. היא עוברת ללונדון ומחפשת את הפריצה הגדולה, אבל מציעים לה רק דברים שקשורים ליופיה, ולא למה שהיא באמת רוצה לעשות – שטויות ופרצופים, בדיוק כמו לוסיל בול. אבל בגלל שאתם יודעים שאחרת לא היתה סדרה, ברברה מוצאת את מקומה בחדר כותבים של סיטקום חדש ומגשימה את חלומה, רק כדי לגלות ש… ובכן, אתם כבר מכירים את הסיפור.

אז אין יותר מדי הפתעות נראטיביות בשלב הראשון, אבל זה לא אומר כלום על ההנאה מהסדרה כי כתיבתו השנונה של הורנבי מוצגת כאן במלוא עוצמתה, כי בכל זאת, הוא כותב על אישה מצחיקה. וברברה, כמו גם השחקנית ג'מה ארטנטון שמגלמת אותה, היא באמת שחקנית מצחיקה, כריזמטית ושובת לב – והשילוב בין הכתיבה אליה מחזיק את הסדרה על כתפיה. וכך אנחנו מקבלים סדרה קצרה (בכל זאת, בריטים) בת 6 פרקים, בינג' קליל מאוד וכיף למדי עם אווירת נוסטלגיה אנגלית לסיסטיז, וזה תמיד כיף.
"מצחיקה אחת", העונה הראשונה כולה זמינה ב-VOD של Yes ושל HOT

3. "המזל של האנק"

"'היא סדרה קטנה, נישתית ואינטלקטואלית", כתב בביקורת עמית קלינג על הסדרה שהחזירה לנו את בוב אודינקירק למסך. "בהחלט יהיו צופים שלא יהיה להם כוח לפטפטת האינסופית שלה, לסוודרים ולספריות. זה לא לכולם – אבל מי שהוא כן קהל היעד שלה, כנראה שיתאהב בה מיידית. חיי האוניברסיטה נוטים להיראות כמו משהו חשוב במידה אינסופית כשאתה נמצא שם – וזניח, מנותק ופריבילגי לחלוטין כשאתה לא. "לאקי האנק" דורשת מהצופה להתאזן בשתי נקודות המבט האלו בו זמנית: כוחה הוא בקטנוניותה, אבל בשביל להנות ממנה צריך גם להתמסר לעובדה שבשביל המרצים הבינוניים במכללה הבינונית הזאת, היא גדולה יותר מהיקום כולו".

ובהחלט, במקום לנסות להיאבק על תפקידים קולנועיים גדולים, בוב אודינקירק לקח צעד הצידה מהציפיות – ופשוט עשה מה שבא לו. ומה שבא לו זו סדרה קטנה, עדינה, מצחיקה ומדכאת על מרצה לספרות (מבוססת על הרומן Straight Man של ריצ'ארד רוסו). כן, הוא בדיכאון. כן, הוא די פריבילג וגם הטיפוסים הסובבים אותו פריבילגים, והסקנדלים הכי גדולים שהולכים להיות כאן הם קנאת סופרים וסכסוכים בין מרצים לסטודנטים, עוד יותר פריבילגים מהמרצים שלהם. אבל מה שמעניין כאן הוא לא רק הקאמבק הזריז של אודנקירק, אלא גם השם של אחד היוצרים: פול ליברשטיין, או בשבילכם – טובי, איש ה-HR העגמומי מ"המשרד", שגם היה תסריטאי בכיר בסדרת המופת, עוד שם לא צפוי ברשימת הקרדיטים הוא של הבמאי של הפרק הראשון: לא אחר מאשר פיטר פארלי, שביים יחד עם אחיו בובי שורה של קומדיות ניינטיז ענקיות כמו "טיפשים בלי הפסקה".

4. "שמיגדון!"

איזה שם גרוע לסדרה, יא אללה. סליחה, אנחנו יודעים שזה דבר מוזר להתחיל איתו, פשוט ממש קשה להתעלם מזה בסיפור של הסדרה הממש חמודה הזו. השם הוא מחסום. למעשה, יש לנו תאוריה שאחת הסיבות ש"שמיגדון!" לא תפסה עדיין, היא בגלל השם הגרוע. כן, יש לו סיבה – העיירה הקסומה שנתנה את השם לסדרה קרויה על שם מחזמר ישן שכמעט אף אחד חוץ מחנונים של קולנוע לא זוכר – וזו באמת מחווה יפה, אבל כשעונה הראשונה של הסדרה עלתה לשירות הסטרימינג אפל TV, מלא אנשים פספסו אותה. וחבל. "שמיגדון!" היא סדרה מקורית, צבעונית, כיפית, מצחיקה ועמוסת כשרונות שבנויה כמחווה (וגם קצת פארודיה) לז'אנר המחזמר, וספציפית, המחזמר הקולנועי.

זוג נשואיים טריים נאבד בטיול ומוצא את עצמו בעיירה קסומה שפועלת בחוקי המחזמר – כלומר, החלבן עלול לפרוץ בכל רגע בשיר מרגש. אה, כן. יש גם חלבן. עכשיו, עם הגעת העונה השנייה (שני הפרקים הראשונים עלו היום לאפל TV), אנחנו מקווים שהיא תגשים את הפוטנציאל שלה. על פי הטריילרים לפחות, הסדרה עושה החלטה מעניינת ומשנה את ז'אנר מחזות הזמר שבעיירה, כמו גם את שמה (תרגעו, זה לא שם הרבה יותר טוב) – אם בעונה הראשונה קיבלנו מחוות למחזות הזמר של הוליווד הקלאסית, העונה יתקדמו למחזות הזמר האפלים והמורכבים של תור הזהב בברודווי, כשהזוג נותח בעיר "שמיקגו" (מחווה למחזמר "שיקגו"). חוץ מזה, לקאסט העמוס נוספו גם טיטוס בורגרס וג'יין קרקובסקי ("קימי שמידט"), ואנחנו מתים כבר לשיר יחד איתם.
"שמיגדון", עונה שניה, אפל TV

5. "עצבים"

השנים בהן סדרות המקור של נטפליקס זכו לתשומת לב אדירה נטו על היותן סדרות מקור של נטפליקס חלפו וספק אם יחזרו. בשנים האחרונות השירות מנפק בעיקר להיטי אמצע-דרך שנועדו להרוויח תוצאות מקסימליות באלגוריתם, ומדי פעם גם הפקות הזויות שלא ברור איך עברו אישור ועל ידי מי. אבל פה ושם עדיין שירות הסטרימינג הזה עדיין יודע להוריד עלינו איזו פצצה, איזה משהו לא צפוי לחלוטין. "ביף" (או, בתרגום העברי המאוד לא נחוץ שהיא קיבלה, "עצבים") היא סדרה כזאת

הסטנדאפיסטית אלי וונג מופיעה בתפקיד הראשי בתור איימי העשירה והמתנשאת, כשמולה ניצב סטיבן יאון ("המתים המהלכים") בתור דני, פועל בניין שראה ימים יפים יותר – שתי דמויות שלא אמור להיות ביניהן שום דבר במשותף, וגם אין ביניהן, חוץ מתכונה אחת בעייתית. אם זה נשמע כמו התחלה של קומדיה רומנטית, אז הרי שזה בדיוק ההיפך מזה: "ביף" מפגישה את השניים בתקרית עצבים הדדית בכביש. אבל מה שהיה אמור להיות עוד אירוע חולף נתקע בדיוק על התכונה המשותפת שלהם: הם אנשים מאוד אובססיביים. וכך כל אחד מחליט שהשני הוא ה-נמסיס של החיים שלהם, והם יוצאים לדרך בקומדיית נקמה מופרעת ואינטנסיבית, שבהדרגה מספרת לא רק סיפור נקמה אלא גם סיפור על מעמדות, על הגירה, על זעם, על מטרה לחיים (והיעדרה). וזה הולך להיות אפל בדיוק כמו שאתם חושבים (חלק מהמבקרים כבר השוו את הסדרה, במפתיע, לזוכה האוסקר "פרזיטים"). מה שכן צריך למשוך את תשומת הלב שלכם זה הקונזצנוס הביקורתי סביב הסדרה, דבר נדיר בימינו עבור סדרת מקור של נטפליקס. בקיצור, נראה שיש פה להיט.
Beef / "עצבים", עכשיו בנטפליקס