מה ראינו בלילה: 5 סדרות שחיממו לנו את הלילה השבוע

1. "Mythic Quest"

אולי גם אתם כמו ישראלים רבים פספסתם את הסדרה הקומית הנפלאה של אפל TV, מבית היוצר של שניים מחבורת "פילדלפיה זורחת", שעושה לעולם הגיימינג מה שסיליקון ואלי עשתה ל… סיליקון ואלי. לפני שבוע בדיוק עלתה במלואה עונתה השלישית של "Mythic Quest", הקומדיה הקטנה-אך-מבריקה של צ'ארלי דיי ורוב מקאלהני (רגע רגע, עוד שניה נדבר עליו גם ככוכב) שעוקבת אחר חברה שמתחזקת משחק מחשב, ובפועל – כמו כל קומדיית מקום עבודה טובה – מתפקדת כמשפחה בלתי מתפקדת.

הפרמיס אולי חמוד ותו-לא, אבל הביצוע יוצא דופן, מהנה, מצחיק להפליא ולפרקים, גם מחמם לב. אז רוב מקאלהני, שכבר הוכיח עד כמה הוא אוהב ללכת עד הסוף ב"פילדלפיה זורחת", מככב בתור איאן גרים, היוצר ומנהל הקריאייטיב של החברה ומיליונר טק משוגע מגולגלים לאחד. איאן משגע את השותפה שלו, פופי (שרלוט ניקדאו), שבתורה משגעת את המפיק דיוויד (דייוויד הורנסבי, גם הוא מראשי "פילדלפיה") וכן הלאה וכן האלה, עד שכולם משוגעים. בקיצור, אם חשבתם שמה שקורה בטוויטר עם אילון מאסק זה ביזאר, חכו שתראו את הסאטירה.

2. "פיל סטאטס: הכלים"

ג'ונה היל, שחקן קומי-ולפעמים-גם-דרמטי נהדר ("סופרבאד", "הזאב מוול סטריט"), התחיל בזמן האחרון בשקט לפתח קריירת בימוי ("Mid90s", סרט קטן ויפה שביים לפני כמה שנים). השבוע הוא הגיע לנטפליקס עם סרט לא רגיל, שרובו ככולו שיחה עם הפסיכולוג שלו, פיל סטאץ – אחד המטפלים המובילים בהוליווד (אלוהים אדירים, כמות הסיפורים שיש לבנאדם הזה ואסור לו לספר). אבל כבר מהשניות הראשונות של הטריילר אפשר לראות שסטאץ הוא לא ממש פסיכולוג טיפוסי, וזה גם בעצם מה שמאפשר לסרט הזה להתקיים.

סטאץ לא מסתפק בעמדה המסורתית של הפסיכולוג המהנהן – הוא תופס מקום הרבה יותר אקטיבי בחיים של היל (ויש להניח, גם של שאר המטופלים שלו) ולא מפחד לתת להיל עצות, בין היתר גם על איך לעשות את הסרט. ולכן, כצפוי, גם היל עצמו מוותר די מהר על הפוזיציה הלכאורה-אובייקטיבית של הדוקומנטריסט ומתחיל להיפתח בעצמו מול המצלמות, עם כל החרדות, ענייני דימוי הגוף, האבל על המוות של אחיו הגדול (שמת בגיל 40) ושאר הצרות שמלוות אותו לאורך כל חייו. "זה הולך להיות או הדוקו הכי טוב אי פעם, או הכי גרוע", צוחק סטאץ עם היל בסוף הטריילר. לא תלכו לראות כזה פסיכולוג?

3. "מניפסט", עונה 4, חלק ראשון

תראו, אף אחד פה לא יטען ש"מניפסט" זו הסדרה הכי מתוחכמת, או עם עלילה הגיונית, או דמויות עמוקות, או אפילו שיש משהו מקורי בפרמיס העל טבעי שלה (אוקיי, אז הפעם יש פה מטוס נוסעים שנעלם לפני חמש שנים ועכשיו מופיע שוב על יושביו, ולא נוסעים שנעלמו יחד עם המטוס שלהם. אז זה שונה, נכון?). אבל העובדות הן פשוטות: כש"מניפסט" הגיעה לנטפליקס על שלוש עונותיה, היא הפכה לכזה להיט שנטפליקס אפילו טרחה והושיעה אותה מלהיעלם כמו מטוס נוסעים מעל משולש ברמודה, לאחר שבוטלה ברשת NBC. כמה להיט? מספיק להיט בשביל לפצל את העונה ולסחוט את הלימון הזה עוד קצת.

אז לא, זאת לא צריכה להיות הסדרה שאתם מדברים עליה, או הכי מתגאים שאתם רואים אותה. אבל אתם יודעים שתראו אותה מתישהו כשיהיה לכם ערב פנוי ואז תבלסו גם את העונות האחרות שלה, או שאתם כבר עמוק בפנים ואז כנראה שכבר בלעתם גם את הפרקים שאנחנו ממליצים עליהם עכשיו ובכלל מחכים לחלק הבא. זה בסדר גמור. לפעמים גם מזמינים מקדונלדס. זה קורה מדי פעם. בתאבון.

4. "רוק הצעיר"

בכלל לא מוזר לחשוב שדוויין ג'ונסון יתמודד על נשיאות ארצות הברית ב-2032. עד אז הוא כבר יהיה מיליארדר בן 60, כשעל חגורת האליפות שלו חרוטים הישגיו כספורטאי, שחקן, בדרן ואחד האנשים האהובים ביותר בארצות הברית, ואם מישהו כמו דונלד טראמפ יכול אז למה לעזאזל שלא יבוא גם מישהו נחמד. כל זה לא הופך את "רוק הצעיר" לאירוע טלוויזיוני פחות משונה, ומה שאפילו יותר משונה זה שאנחנו כבר בעונה השלישית של הסיטקום המבוססת על חייו של ג'ונסון, ובה הוא משחק את עצמו ב-2032 כמועמד לנשיאות ארצות הברית. ב-NBC (ושירות הסטרימינג שלה פיקוק) חידשו את הסדרה לעונה שלישית למרות הרייטינג הנמוך של העונה השנייה (כ-2.5 מיליון צופים לפרק), בעיקר בגלל שלא מעט מבקרים התאהבו בה.

היא מתרחשת על ארבעה צירי זמן שונים, כשאת "דה רוק" הצעיר מגלמים שלושה שחקנים שונים שממוקמים ב-1982, 1987 ו-1992 (והוא עצמו מספר את הסיפור לאחור ב-2032, כאמור), והאופן שבו היא חוזרת לאחור ומדלגת ביניהם מייצר טריפ פיל-גוד מתוק-מריר של נוסטלגיית אייטיז וניינטיז שקשה להתנגד לה. זה כמו "שנות הקסם" רק עם מכות, או כמו "כולם שונאים את כריס" אבל כשכולם אוהבים את דוויין. ואכן, "רוק הצעיר" מתגלה בעונה השלישית שלה כסיטקום אנדרייטד למדי. היא משעשעת באופן נעים וחסר יומרה, היא כתובה ומופקת היטב, ובתור בונוס מיוחד כולה מחווה אחת גדולה של אהבה לאגדות הגדולות של ה-WWE. טלוויזיה די כיפית בסך הכל.

5. "בשבילי אתם מתים"

קומדיית המתח השחורה בכיכובן של כריסטינה אפלגייט (לנצח קלי מ"נשואים פלוס") ולינדה קרדליני ("פריקים וגיקים") נתנה לנו סוג של תלמה ולואיז של 2022, רק עם קצת יותר אינסטינקטים הישרדותיים ויכולת טובה יותר לכסות את העקבות שלהן בכל הנוגע לגופות. אז נכון שהסדרה הזאת אף פעם לא ממש החליטה אם היא מותחן עם שלושה טוויסטים ענקיים בכל פרק או מעשיה פמיניסטית על חברות אחרי גיל 40, אבל לפחות היא יודעת להסתיים לפני שהחלקים הכיפיים שלה נמאסים. והפעם שוב יש לנו הופעה (הפעם אחרת מהעונה הקודמת, ולא נפרט מעבר לכך) של ג'יימס מרסדן – שחקן קומי הרבה יותר טוב ממה שהרוב חושבים – אז גם זה בכלל חיזוק ראוי למתרחש.

מה שיותר מצער הוא שכנראה שמדובר בהופעה האחרונה על המסך, לפחות לעתיד הנראה לעין, של כריסטינה אפלגייט – שאובחנה כחולה בטרשת נפוצה במהלך צילומי העונה (שיועדה להיות האחרונה עוד לפני כן), מה שעצר את ההפקה בחמישה חודשים. מפיקי הסדרה אמרו שכאשר אפלגייט חזרה לסט, היא התעקשה לעשות את הסצינות כמעט כפי שתוכננו ("אולי היא יושבת קצת יותר מאיך שכתבנו את זה", אמרו) והתעקשה להיות מקצועית עד הסוף. לפרימיירה של הסדרה היא כבר הופיעה כשהיא נעזרת במקל הליכה, והודיעה שהיא פורשת ממשחק בעקבות המחלה. למרבה המזל, כל הביקורות המוקדמות מדווחות שאם הקריירה של אפלגייט אכן עוצרת כאן, מדובר בסגירה יפה מאוד ושהיא "טובה מאי פעם" בפרקים האחרונים של הסדרה, שמתוארים גם כ"סנטימנטליים מהרגיל".