מה ראינו בלילה: נטפליקס באה לחרמן עם התחתית של החבית

אובססיה

**ההמלצה פורסמה לראשונה ב-19.04*
בואו נשים קודם כל את כל הקלפים על השולחן: לרוב המדור הזה מיועד להמלצות צפייה שאנחנו אוהבים, או לפחות מסוקרנים מהן. הפעם הוא מיועד למשהו אחר, אם כי לא כזה שונה. כלומר, זו בהחלט המלצה, אבל היא מסוג אחר, כי את ההמלצה הזו יש לצרוך בהתאם לאזהרות: הסדרה עליה אנחנו ממליצים היום היא תוכן ירוד מאוד שבשום אופן לא ישאיר אצלכם משקעים משמעותיים, אבל מה? לפעמים זה בדיוק מה שאנחנו רוצים, כי לפעמים מוח הלטאה שלנו מאותת דחפים אחרים. נגיד "כבו אותי".

"אובססיה", המותחן האירוטי החדש של נטפליקס (כן, הבנתם לאן זה הולך) היא מיני מיני סדרה. ארבעה פרקים, כל אחד בין 30 ל-40 דקות (כלומר, כשעתיים וקצת נטו), בדיוק מספיק זמן כדי לשרוף ערב אחד בחוסר מחשבה ושאריי חרמנות עצלנית. הקאסט חצי גנרי (צ'רלי מרפי מ"פיקי בליינדרס" וריצ'רד ארמיטאג' ממגוון מותחני הרלן קובן), העלילה כמעט ולא משנה, הצילום באותה מידה יכל להיות מיוצר על ידי AI – אבל לפעמים אוטומציה כזו זה בדיוק התמונות המרצדות שאנחנו צריכים מול העיניים.

העלילה, אם למישהו זה משנה (כי לדמויות זה לא) עוסקת במנתח מצליח ואב למופת שמתאהב – שלא לומר, מתאבסס – בארוסה של בנו, מה שמבטיח דרמה משפתית-סקסית – שזה ביטוי שלא חשבנו להשתמש בו עד היום, ומבטיחים להדחיק מעכשיו. הסדרה מבוססת על ספר Damage מאת ג'וזפין הארט, שכבר עובד לסרט בעל שם זהה מ-1992, רק עם ג'ולייט בינוש וג'רמי איירונס. אז אולי דמיינו את איירונס ובילוש מתפתלים אחד על השניה, וזה בהחלט ישפר הכל.
"אובססיה", 4 פרקים, כשעתיים של שריפת תאי מח

עוד המלצות שראינו השנה:

הדבר האחרון שהוא אמר לי

*ההמלצה פורסמה לראשונה ב-16.04.23*
תראו איזה יופי של דבר זה ז'אנר וכמה מהר הוא יכול להיווצר. אפילו לא צריך להיות בקטגוריות רחבות כמו "סיטקום" או "מדע בדיוני". תגידו לעצמכם בקול רם את השם של הסדרה החדשה של אפל טיוי, הדבר האחרון שהוא אמר לי ("The Last Thing He Told Me") תעצמו עיניים שניה ותדמיינו. מה אתם רואים? נכון מאוד, מותחן אמריקאי פתלתל מהסוג שהיה רעידת אדמה על המסך כשקראו לו "שקרים לבנים קטנים" ומאז הפך לסוג של תת-ז'אנר ספציפי ואהוב: דרמת מתח אמריקאית פרברית עתירת סודות עם נשים רציניות שמגלות סודות מופרעים בחיים של עצמן.

אז כן, זהו עוד עיבוד טלוויזיוני של מותחן רב-מכר אמריקאי עם מלא סודות משפחתיים, שקרים והכי חשוב, גיבורה פשוטה אבל רצינית שנקלעת לתעלומה בלשית בניגוד לרצונה. הפעם מדובר באישה (ג'ניפר גארנר) שבעלה (ניקולאי קוסטר-ולדאו) נעלם והיא נשארת עם הבת החורגת שלה – מה שאומר שהיא גם צריכה לבנות איתה מערכת יחסית מתפקדת (וזה הולך להיות קשה) וגם לנסות להבין לאן נעלם אבא שלה (וזה הולך להיות אפילו יותר קשה). האם זה הולך להיות ייחודי ומבריק? לא, כנראה שלא. האם מדובר במותחן שתפצפצו בין השיניים כמו פופקורן סורר? בהחלט כן.
הדבר האחרון שהוא אמר לי, עכשיו באפל טיוי+

ראגנרוק, פרק הסיום

*ההמלצה פורסמה לראשונה ב-30.08.23*
כזה כבר מזמן לא היה לנו: פרק פינאלה שמצליח להוציא מדעתם את כל צופיו ולסחוט מהם כמויות אדירות של זעם מסביב לעולם. כבר ראינו סדרות גדולות לא מעטות מנצלות את הפרק האחרון שלהן כדי להתאבד. הסיום של "אבודים" היה כנראה גרוע יותר, הסיום של "באטלסטאר גלקטיקה" היה כנראה מטופש יותר, אבל הפרק שסגר את "ראגנארוק" הוא בפירוש אקט של טירוף מוחלט מצד יוצריו כמותו לא נראה זה עשורים.

מבלי להיכנס לספוילרים שיהרסו לכם את חוויית הכעס המזככת ביותר שצופה טלוויזיה יכול לחוש – ענן שחור, רעיל ומפעפע של תיעוב ארסי על השעות שנגנבו מחייו על ידי מסך זכוכית מחליף צבעים – אפשר רק לומר ששווה לראות את שלוש העונות של הלהיט הנורווגי מבית היוצר הנטפליקסי, 18 פרקים בסך הכל, כדי לחוות את התחושה הנדירה הזאת שהיא מנת חלקם של צופי "ראגנארוק" ההמומים.

זו אחת הסדרות המצליחות ביותר של נטפליקס שנוצרו מחוץ לארצות הברית, בעיקר בקרב בני נוער וצעירים, והיא נותנת את הטייק הנורווגי על עלילותיו של אל הרעם ת'ור ושאר חבריו למיתולוגיה הנורדית מוואלהאלה שהעולם פגש בסרטי מארוול. זה טייק שמפגיש בין סדרת נואר סקנדינבית לדרמת התבגרות לסרט אימה ופנטזיה, ועבור מי שחובב את שלושת הז'אנרים הטריק הזה עבד לא רע בכלל במשך 17 פרקים.

במרכז הסדרה נמצא מאגנה, נער נורווגי יפה תואר שחי בעיירה נורווגית בקצה העולם, ומגלה להפתעתו שהוא גלגולו העכשווי של אל הרעם הפופולרי, עם הפטיש שלו והכל. מולו מתייצבים בני משפחת יוטול, שבבעלותה מפעלים תעשייתיים באיזור העיירה שמחוללים בה אסון אקולוגי מתמשך, המתגלים כיצורי יונטאר מיתולוגיים שאינם אנושיים כלל. וכך, האפוקליפסה האקלימית שברקע משתלבת יפה באפוקליפסה של קרבות האלים במפלצות, והשמחה רבה.

אבל אחרי שלוש עונות שבהן התבשל קרב אדירים בין טוב לרע, בפרק שבו אמורה הייתה להתרחש ההתנגשות הסופית והמכרעת ביניהם – יוצרי הסדרה עשו תרגיל מסריח והשאירו את הצופים להתחרפן, לתלוש שיערות ולצווח במלוא החימה. ההערכות היו ש"ראגנארוק" תהפוך את דיוויד סטאקטון לכוכב בינלאומי אחרי התפקיד הראשי העסיסי והמוצלח שלו בסדרה, ושהיוצר שלה, אדם פרייס, שהביא לעולם קודם לכן את "בורגן", יכול גם הוא להתחיל לחפש וילה בהוליווד. אחרי פרק הסיום הזה כבר בכלל לא בטוח.
>> "ראגנארוק", עונה 3, שישה פרקים, עכשיו בנטפליקס

עמק האושר

*ההמלצה פורסמה לראשונה ב-16.02.23*
ניגש ישר לעניין: שתי העונות הראשונות של "עמק האושר", אי שם ב-2014 וב-2016, היו כנראה דרמות הפשע הטובות ביותר של העשור הקודם, וזה עשור שראינו בו את "הגשר", את "דה קילינג", את "ברודצ'רץ'" ואת העונה הראשונה של "בלש אמיתי", כך שזאת אמירה לא בלתי יומרנית. אבל כן, "עמק האושר" הייתה עד כדי כך טובה. ב-BBC הצליחו להחזיר אותה במפתיע לעונה שלישית ששידורה במללכה הבריטית הסתיים לפני כשבועיים – עם ממוצע בלתי נתפס של כ-9.5 מיליון צופים לפרק, גבוה משתי העונות הקודמות – והערב היא נוחתת בשדות הבינג' של yes VOD (העונות הקודמות כבר שם מתחילת פברואר ותצטרכו לראות אותן קודם).

מה שהפך את "עמק האושר" ללהיט כה מפתיע בקרב המבקרים והקהל כאחד, אמור לעבוד גם בעונה השלישית שלה: השחקנית הראשית האדירה שרה לנקשייר בתור בלשית המשטרה קת'רין קאווד וסיובהאן פינרן שמגלמת את אחותה, ג'יימס נורטון המעולה בתור הפסיכופת שרודף אותן כבר עשור שלם, והיוצרת סאלי וויינרייט שגם כתבה את התסריט של שלוש העונות. שילוב הכישרונות הזה הצליח לחלץ מ"עמק האושר" עומק רגשי ורבדים פסיכולוגיים שמרבית סדרות הז'אנר רק חולמות להגיע אליהן, וספק אם אי פעם ראיתם שוטרת קשת יום כמו סרג'נט קאווד על איזשהו מסך.

העונה השלישית מוצאת אותה שבע שנים אחרי מאורעות הקודמת, עדיין במערב יורקשייר הערפילית, רגע לפני פרישתה מהמשטרה. היא עדיין מגדלת את הנכד שלה יחד עם אחותה, עדיין מתאבלת על מות בתה, ובעודה מתכננת טיול אחרי פרישה בהימלאיה, חוזר לחייה ולחייו של הנכד שלה – אותו פסיכופת שרדף אותם ב-2014 וב-2016, ונותן לשרה לנקשייר עוד הזדמנות להראות איזו שחקנית נפלאה היא. תכינו לעצמכם תה עם טאץ' של סקוטש ותכינו את את עצמכם ללילה ארוך של אימה גשומה, אמוציונלית ואולטרה-בריטית. ה-BBC הכריז כי זו תהיה העונה האחרונה בהחלט של הסדרה, על אף הצלחתה. נחכה עוד שבע שנים ונראה.
>> "עמק האושר 3", עכשיו ב-yes VOD בינג'

Wilderness

*ההמלצה פורסמה לראשונה ב-19.09.23*
האובססיה של המין האנושי עם זוגיות נצחית הולידה כבר ז'אנרים שלמים של יצירות בדיוניות, וככל שהעסק הזה של יחסים ומיניות הולך ונעשה מורכב יותר, כך גוברים האימה והפחד הכרוכים בו. מצד אחד זה מוביל לדברים כמו "חתונה ממבט ראשון", וחבל. מצד שני, כך נולד תת הז'אנר האהוב אימה-זוגות.

האימה שבזוגיות, משחקי הכוחות, הקנאות והנקמות, כל אלה הם החומרים שמהם עשויה "Wilderness", הדרמה הבריטית החדשה של אמזון פריים. במרכזה זוג בריטי מוצלח שעובר לארצות הברית בעקבות הקריירה של הבעל (אוליבר ג'קסון-כהן החתיך מ"מי מתגורר בבית היל") והכל מושלם להם, עד שהאישה (ג'נה קולמן שהייתה נפלאה ב"דוקטור הו") מגלה שהוא בוגד בה. והיא מחליטה לנקום.

הסדרה מבוססת על רב המכר הבריטי באותו שם של הסופרת בי.אי ג'ונס שיצא לאור ב-2019, עם כותרת המשנה המעודנת "אהבה יכולה לכאוב. בגידה יכולה להרוג". ג'ונס, שהייתה בעברה כתבת פלילית של ה-BBC ואחר כך דוברת משטרת סאות'-וויילס, היא כוכבת עולה בשמי הספרות הפופולרית באנגליה מרבית ספריה הם מותחני נקמה פסיכולוגיים אפלים וקצת טראשיים במובן הטוב של המילה. הסדרה, לפחות לפי הפרק הראשון המוצלח, הולכת בדיוק באותו כיוון.

העלילה עוקבת אחר הזוג כשהוא יוצא לטיול ברחבי ארצות הברית שמציע הבעל לשיקום היחסים, בעוד אשתו הנבגדת רואה הזדמנות לנקמה רצחנית. בלי ספוילרים, אבל גם האישה השנייה נכנסת מתישהו לתמונה והעניינים מסתבכים. בסך הכל שישה פרקים, כמו שהבריטים אוהבים, בהפקה כל-נשית ובבימויה של הבמאית הקוריאנית-אמריקאית סו יונג קים, ויש מצב שקיבלנו כאן ממתק בינג' מותח ומענג שהוא גם פנטזיית נקמה נשית וגם משהו לצפות בו ביחד כזוג ולזוע באי נוחות הולכת וגוברת. בדיוק בזמן ליום כיפור, בנים.
>> "Wilderness", עונה אחת, שישה פרקים, עכשיו באמזון פריים וידאו

מחזור כישור הזמן

*ההמלצה פורסמה לראשונה ב-05.09.23*
הרבה מאוד סדרות נולדו ובאו לעולם שלא כדרך הטבע, בדרך כלל מתוך מטרה לקפוץ על עגלה דוהרת של טרנד לוהט או כדי לשעתק הצלחות אחרות, והתוצאות בדרך כלל עגומות למדי, כמו שיבוט כושל שנותר עם חצי מוח ויותר מדי גפיים. זהו גם גורלן של מרבית סדרות הפנטזיה הגדולות שעלו בשנים האחרונות בזו אחר זו מתוך תקווה להיות ה"משחקי הכס" הבאה". נראה היה שלשם הולכת גם "מחזור כישור הזמן" המושקעת של אמזון פריים וידיאו, אחרי עונה ראשונה מאוד מאכזבת שצילומיה נדפקו בגלל הקורונה.

אלא שהשבוע הגיעה העונה השנייה של סדרת הפנטזיה אל שרתי שירותי הסטרימינג של ג'ף בזוס, והכל התהפך: הכתיבה השתפרה, העלילה התחדדה, הדמויות התעגלו, דמויות חדשות מכניסות אנרגיה להתרחשות, ואחרי שני הפרקים הראשונים יש קונצנזוס: "מחזור כישור הזמן" השתפרה באופן דרמטי, שיפור גורף וסוחף, וחובבי הז'אנר צריכים לתת לה עוד צ'אנס. על פי נתונים לא מספריים ששיחררה אמזון, מספר הצפיות בסדרה זינק בעשרות אחוזים עם פתיחת העונה השנייה כתוצאה מהבאזז שנוצר סביבה ברשתות החברתיות, ויכול להיות שהסדרה המאוד יקרה של אמזון – כ-120 מיליון דולר לעונה, על פי הדיווחים – מצליחה היכן שרבות כל כך נכשלו לפניה ומתחילה למצוא את הקהל הגדול שלה, בדרך להיות הלהיט הגדול שאמזון פריים כל כך זקוקה לו אחרי רצף לא קטן של הצלחות קטנות מדי.

"מחזור כישור הזמן" חייבת את השם העברי הגרוע שלה לסדרת רבי המכר עליה היא מבוססת, הנושאת בעברית את אותו השם מאז צאתו של הספר הראשון (מתוך 14) שיצא במסגרתה בין 1990 ל-2013. הסופר רוברט ג'ורדן הפך אותה לאחד האפוסים הגדולים והמצליחים של ז'אנר הפנטזיה הגבוהה בעשורים הקודמים, מה שכמובן רק הגביר את האכזבה מעונת הבכורה החלשה.

במרכז העלילה, תודה ששאלתם, גיבורה עשויה ללא חת המשתייכת לקבוצת נשים רבת עוצמה ששולטת בכוח מסתורי שנקרא "הכוח האחד", ומנסות לאתר את גלגולו הנוכחי של יישות שנקראת "הדרקון" ושברה בעבר את העולם. גלגולו המחודש אמור לאחד את העולם מחדש או לשבור אותו עוד יותר ולאפשר את שובו של "האחד האפל", כוח שהוא רשע קדמוני מזוקק. בקיצור, לא משנה, יש סיבה שצריך 14 ספרים כדי להסביר את כל זה, העיקר שיש עוד סדרה להתאבסס עליה אם אתם גיקים בנשמתכם וסיבה טובה לשרוד את העונה הראשונה.
>> "מחזור כישור הזמן", עונה 2, שמונה פרקים, עכשיו באמזון פריים וידיאו

דברים קטנים יפים

*ההמלצה פורסמה לראשונה ב-01.05.23*
מה זאת אומרת "סדרת בנות"? זה ז'אנר. הגבולות של הז'אנר עדיין לא לחלוטין ברורים והוא יכול להכיל קומדיות ודרמות וסרטי מתח תחת המטריה שלו, אבל כשאנחנו רואות סדרת בנות אנחנו יודעות לזהות אותה. הקלישאה על הצפייה בסדרות כאלה במחיצת חבילת טישו, דלי של גלידה ובקבוק יין מוכיחה שלפעמים קלישאות הן הדבר הנכון לעשות. למעט תופעות פופ היסטריות כמו "בנות" ו"בנות גילמור" שצועקות היי אני סדרה לבנות, מרבית הסדרות בתחום נלחשות מפה לווטסאפ ומוצאות את הקהל שלהן גם בלי באזז תקשורתי. זה היה המקרה של "ג'ורג'יה וג'יני" בנטפליקס וזה לגמרי המקרה, להבדיל, של "דברים קטנים יפים" שעלתה בחודש שעבר בדיסני+ והיא לגמרי הבינג' הנכון לרגע הזה שבו אתן זקוקות למרר בבכי מול משהו.

עם חותמת האיכות של ריס ווית'רספון ולורה דרן כמפיקות ("שקרים קטנים גדולים"), וכשהיא מתבססת על רב המכר של שריל סטרייד הנושא את אותו שם (מדובר בעיבוד מתוחכם מאוד לספר שהוא למעשה אסופת טורים), "דברים קטנים יפים" אמורה להיות סדרת בנות מהרף העליון של הז'אנר, אנושית ואיכותית ולפרקים גם מצחיקה ומרגשת בלי להידרדר לקיטש. הסדרה עוסקת בקלייר, סופרת שמתחילה לכתוב בשם בדוי טור ייעוץ לשאלות הקוראים שזוכה להצלחה גדולה, תוך כדי שחיי הנישואין שלה מתפרקים וגם היא עצמה מתפרקת למדי.

זאת סדרה אולטרה נשית, רוב הדמויות הן נשים, הכותבות הן נשים, הבמאיות הן נשים, הדיבור והמחשבה והרגש והכל. נשי נשי נשי. נדיר לראות סדרות שעפותות כל כך גבוה מעל מבחן בכדל, ו"דברים קטנים יפים" עושה את זה בקלילות, בלי לעשות מזה עניין. קת'רין האן אדירה בתפקיד הראשי עם עבודת משחק מעוררת השתאות ואמפתיה, והפלאשבקים אל צעירותה (שרה פידג'ון המצוינת) מכניסים את הצופה הממוצעת אל תוך הנפש שלה ומייצרים הזדהות טוטאלית. כל חומות הציניות קורסות ונוצר צורך דחוף בשוקולד מריר. מבלי להיכנס לענייני האם-בת שדומיננטיים מאוד בסדרה ולספיילר משהו חלילה, בואו נגיד רק שזו סדרה שנוצרה כדי לסחוט את הדמעות שלכן ואין שום סיבה לא לתת לה לעשות בכן כרצונה. לילה טוב ותעבירו את הבן אנד ג'ריז.
>> דברים קטנים יפים, עונה 1, 8 פרקים. עכשיו בדיסני+