מה רואים הלילה: הסדרה שמציפה את האסון המודחק של ארה"ב
"חמישה ימים בממוריאל" היא הישג טלוויזיוני מרשים, דוקו-דרמה שהיא גם סרט אסונות וגם דרמת בית חולים, המתעדת לאורך שמונה פרקים מצמיתים את מה שהתרחש בתוך בית חולים בניו אורלינס מיד לאחר הוריקן קתרינה. איך לא שמעתם עליה? שאלה טובה ויש לנו תשובה
מציאות חיינו הנוראית היא שיש כל כך הרבה טלוויזיה בינונית שנראית טובה וטלוויזיה טובה שנראית טובה מאוד, עד כי טלוויזיה ממש מצוינת יכולה לחלוף לנו מתחת לרדאר של הסטרימר בלי להותיר כל זכר. אנחנו כאן כדי להתריע בדיוק על מקרים כגון אלה לטובת הציבור. והמקרה של "חמישה ימים בממוריאל", שהגיעה לסיומה השבוע באפל TV+, הוא בדיוק מקרה כזה. איכות הסדרות שמציע שירות הסטרימינג של אפל ממשיכה להרשים, ההשקעה בהן ניכרת, אבל בגלל שזה לא נטפליקס ולא דיסני (ובגלל שמדובר כרגע בכ-6 אחוזים בלבד משוק הסטרימינג האמריקאי), הבאזז סביבן אינו מגיע לעוצמות גבוהות במרבית המקרים. כך קורה שיצירה טלוויזיונית מרשימה כזאת יכולה להתרחש כמעט מבלי שיתייחסו אליה.
"חמישה ימים בממוריאל" מבוססת על ספרה רב המכר של שרי פינק, שמבוסס בעצמו על כתבת ענק שפרסמה פינק ב"ניו יורק טיימס מגזין" ב-2009 ובה תיעדה חמישה ימים בתוך בית חולים בניו אורלינס, מיד אחרי הוריקן קתרינה, כשאלפי אנשים נלכדו בבית החולים המוצף והמנותק מחשמל. הסדרה משחזרת במשך שמונה פרקים את האסון ואת הדרמה האנושית שהתחוללו בבית החולים, משלבת במיומנות בין דרמת בית חולים וסרט אסונות, ובאופן כללי קורעת את הלב בשאלות המוסריות שהיא מציבה ועוכרת שלווה יותר מכל אפוקליפסת זומבים.
>> מה ראינו אתמול: סדרה סקסית על פיות שמובילה את מצעדי נטפליקס
>> מה ראינו בסופ"ש: כל הסדרות שהעבירו לנו את הלילה בשבוע שעבר
האמריקאים לא מאוד אוהבים לעסוק באסון קתרינה בניו אורלינס, שחשף לעולם עד כמה קרובה ארצות הברית לעולם השלישי בחלקים מסוימים שלה והראה צד מאוד שביר של האימפריה האמריקאית. למעט "Terme" המצוינת של דיוויד סיימון והרבה מאוד שירי היפ הופ, התרבות האמריקאית די הדחיקה את האסון שגבה את חייהם של כ-1,800 איש. "חמישה ימים בממוריאל" דוחפת לה את זה בחזרה בפרצוף ומייצרת אימה לא קטנה בכל הקשור לקריסת תשתיות במצבי חירום. העובדה שמדובר בסוג של דוקו-דרמה ובסיפוריהם של אנשים אמיתיים מחזקת את האלמנט האנושי של הסיפור, ואיכשהו חונקת את הגרון ומחממת את הלב בו זמנית. את הסדרה עיבדו, כתבו וביימו ג'ון רידלי (תסריטאי "12 שנים של עבדות") וקרלטון קיוז ("אבודים"), ויחד עם קאסט נטול כוכבים אך מלא בשחקנים טובים העמידו את אחת ההפקות המרשימות של 2022. אל תגידו לא ידענו.