אחרי 12 שנים של השקעה בכריכי BLT, פאנקייקים שמנמנים וכל סוג פאי אמריקאי שתוכלו לדמיין, הבייקרי של נולה התחדש בתפריט לאנץ' בסגנון שלא נפוץ למצוא בעירנו - הבישול הקייג'וני של ניו אורלינס. והקהל, מסתבר, לא חושש לטעום דברים חדשים. "הופתעתי מאוד לטובה, כיף שאנשים החליטו להתנסות"
אין הרבה מטבחים שרחוקים מהרחוב התל אביבי כמו זה של ניו אורלינס. העיר החגיגית של דרום ארצות הברית מתאפיינת במטבח יוצא דופן, בזכות העובדה שהאזור עבר הרבה ידיים לאורך השנים (ביניהם שליטה ספרדית ושליטה צרפתית), ושאב לעברו תושבים מקאריבים, צאצאי עבדים מאפריקה, רדנקים מהשכנות והתוצאה היא המטבח הקייג'וני הדומיננטי בעיר, שמתאפיין בערב רב של תרבויות, ניחוחות וטעמים, שילובים מקוריים, השפעות ייחודיות, חומרי גלם זולים ולא מעט חריף. ובתל אביב – חרף ניסיונות אחדים לאורך השנים – הוא פשוט לא תפס. עד עכשיו, כשבייקרי ותיקה מנסה שוב.
>>תור הזהב של הלחוח: 7 חומרי גלם טרנדיים שיעזרו לכם לבשל כמו שף
טליה רסנר נולדה וגדלה בניו אורלינס, ועלתה לארץ עם משפחתה כשהייתה בת שמונה. רסנר מגיעה מהקהילה היהודית הלא כל כך קטנה של ניו אורלינס, ומשפחתה התמקמה בתל אביב. כאן הרגישה רסנר שחסר לה דבר אחד משמעותי בארץ – סוכר. לא כמו זה שאנחנו מכירים, אלא כמו שיש באמריקה – פאי, פרוסטינג, אייסינג ושאר שחיתויות נפלאות. בשנת 2012 היא החליטה לענות לגעגוע, כי אם הקונדיטוריות התל אביביות לא יציעו לה קאפקייק עתיר פרוסטינג שמכבד את עצמו, היא נאלצת לעשות זאת בעצמה.
וכך נולדה NOLA בייקרי, בית קפה-קונדיטוריה שמזה 12 שנים מספק בייגלים, כריכים ופנקייקים, וגם מתהדר בוויטרינת קינוחים שדומה לחלומות הכי מתוקים של טראמפ, ועמוסה במאפים ועוגות בגדלים מרשימים.בתריסר השנים האלו בנולה הפכו לקלאסיקה תל אביבית, עם מנות אייקוניות דוגמת המיסיסיפי מאד פאי, פאי הבייגלה, כריך ה-BLT או הפנקייקס השמנמנים, המצופים במרקחת אוכמניות. עד שבימים אלה החליטה רסנר לתת ביטוי נוסף למטבח הניו אורלינסי הטיפוסי בדמות תפריט לאנץ' חדש.
בתפריט הטרי תוכלו למצוא, למשל, את מנת הדגל של מטבח הקייג'וני – ג'מבליה. נו, הדבר הזה שאתם זוכרים את ניומן קורא בפרק של הסופ-נאצי. המנה המקורית, בכל מקרה, היא בכלל לא מרק, אלא דומה יותר לפאייה הספרדית – רק שבג'מבליה האורז מתובל ופיקנטי, והדגים מוחלפים בנקניקיות וחזה עוף שמתבשלים יחדיו בבישול ארוך. לחגיגה הזו מוסיפים גם פלפלים, עגבניות וסלרי, ואתם משלמים 74 ש"ח עבור הפסטיבל בצלחת. רסנר הכינה את המנה על פי מתכון משפחתית, ואף דאגה לעשות כמה התאמות לחיך הישראלי. כלומר, בעיקר לצמצם את החריפות. ובתור מי שביקרה בניו אורלינס, זה כנראה טוב, כי המקור חריף פיגוזים.
והמנה, כך מסתבר, הפכה ללהיט כמעט מיידי, חרף היותה כמעט ולא מוכרת לקהל המקומי."בהתחלה הוספנו את המנה לוולט אפילו בלי תמונה" מספרת רסנר, "ומלא אנשים הזמינו. הופתעתי מאוד לטובה, כיף שאנשים החליטו להתנסות". טוב, זה אוכל מנחם, חמים וטעים שלא ניתן למצוא באף מקום אחר בעיר, אז מה הפלא שאנשים רוצים לבדוק.עוד מנת דגל ניו אורלינסית שמוגשת כאן כעת היא פסטה בתיבול קייג'ון פיקנטי, עם שמנת, חזה עוף ובייקון (74 ש"ח), שבתכלס, עם המרכיבים האלה באמת שקשה לטעות. וכמובן שאם אנחנו כבר באזורי דרום ארה"ב, התפריט לא יהיה שלם בלי תירס, אחד מאבות המזון הבסיסיים של הדרום. בנולה תוכלו לקנות צלעות תירס חרוכות, מתובלות ברוטב קייג'ון פיקנטי ותוספת של מיונז צ'יפוטלה, שמעניקה לכל ניחוח מעושן (44 ש"ח).
וזה לא כל מה שנוסף לתפריט, כי רסנר הוסיפה גם "מנות קלאסיקה כלל אמריקאיות שאי אפשר לטעות איתן", כדבריה. זה אומר נקניקיות בקר של ערן ביקר בלחמנייה עם מיונז, חרדל וקולסלואו (58 ש"ח), ספגטי ברוטב עגבניות עם כדורי בשר (72 ש"ח), וגם כריך מיטבול (קציצות בקר ברוטב עגבניות) על חצי בגט (62 ש"ח) כדי שתרגישו כמו פועל אמריקאי-איטלקי שבדיוק חזר הביתה כדי לצעוק על אישתו. אין מה לעשות, קלישאות עובדות, והקלישאות האמריקאיות עובדות יותר מכולן. בנולה גם ככה היה נעוץ דגל אמריקני מתנפנף מאז ומתמיד. עכשיו הוא רק העמיק, ואז צופה בתבליני קייג'ון. נשמע טעים ופטריוטי.
דיזינגוף 197, תפריט הצהריים מוגש בין 12:00-16:00, המקום פתוח מ-8:00-31:00
