מה רואים הלילה: המפלצות הכי אהובות של האייטיז חוזרות למסך

אם גדלתם באייטיז לא יכולתם להחמיץ את "גרמלינס" (1984), סרטו המטלטל של ג'ו דנטה בהפקת סטיבן ספילברג, שנחשב משום מה באותן שנים כמתאים מאוד לילדים וצילק דור שלם. לטובת מי שהחמיצו: נער צעיר מקבל במתנה יצור מתוק מזן מוגוואי שאביו קיבל מסיני מסתורי. מדובר ביצור נדיר ומתוק שמגיע עם שלוש  אזהרות: אסור לחשוף אותו לאור חזק, אסור להרטיב אותו ואסור להאכיל אותו אחרי חצות. כמובן שזה בדיוק מה שקורה, ולכן היצור המתוק ממליט מפלצתונים קטנים שמתפתחים בזריזות והופכים לשדונים רצחניים שטובחים באזרחי העיירה האמריקאית השלווה. מה פה לא מתאים לילדים. כך או כך, כמעט 40 שנה אחרי, הם חוזרים ממש היום לפריקוול מרהיב במהדורה מונפשת.

"גרמלינס: סודות המוגוואי" שעלתה היום ב-Max (מה שהיה עד לפני רגע HBOMax, והפך לחלק משירות דיסקברי+ כדי לבלבל את הצופים בכל דרך אפשרית), היא סדרת אנימציה בעלת אסתטיקה סינית/אוריינטליסטית יפהפיה שמספרת את סיפורו של אותו רוכל סיני זקן ומשונה מהסרט המקורי, רק שכאן הוא ילד בן עשר בשנגחאי שפוגש לראשונה את המוגוואי הקרוי גיזמו. זהו סיפור האוריג'ין של הסדרה, אבל נראה שיותר משהסדרה מבקשת לקרוץ לחובביו המקשישים ואפופי הנוסטלגיה של הסרט המקורי, היא מבקשת להתניע את הסיפור מחדש לכל המשפחה, תוך שהיא משמרת את ההומור של המקור האייטיזי אבל מוותרת על האימה.

הגרמלינס היו אמורים להפוך לאחד המותגים המנצחים של האייטיז, שלל סרטי המשך תוכננו ופסי יצור שלמים של צעצועים ומרצ'נדייז כבר נכנסו לפעולה, אבל כל מה שהיה יכול להשתבש בסרט ההמשך השתבש, והוא יצא רק בשנת 1990 והפך איכשהו בדרך לפארודיה על הסרט הראשון תוך כדי שהוא מתרסק בקופות ובביקורות ושורף את המותג לנצח. או שזה מה שחשבנו. סטיבן ספילברג שהפיק את ה"גרמלינז" באייטיז לא ויתר על פוטנציאל התמלוגים כנראה, והוא חתום כמפיק גם על הגרסה המצוירת. היוצר הוא הבמאי ויוצר הקומיקס האמריקאי ממוצא סיני צה צ'ון, שחקני הקול הם כמעט כולם אמריקאים ממוצא סיני, והעלילה מלאה בפולקלור סיני על שדים ורוחות. התוצאה היא סדרה שנראית כמו כיף גדול לכל המשפחה ולא בהכרח לחובבי הנוסטלגיה, לא משנה באיזה עשור גדלתם.