CUPZ By BeanZ

מועדון החברים הראשון בהיסטוריה

דיונים על פוליטיקה ומסחר בית קפה מסוף המאה ה-19. Zuden blauen Flaschen painting
דיונים על פוליטיקה ומסחר בית קפה מסוף המאה ה-19. Zuden blauen Flaschen painting

מדוע הפכו בתי הקפה למוקד החברתי של העידן המודרני - ואיך כל זה קשור לרועה צאן, לנזירים סופים, לאלכוהול ולקפאין?

1 במאי 2019

בציור אנונימי מתחילת המאה הקודמת נראים כ־20 גברים מכונסים בחלל אחד תחת תקרת קשתות נמוכה. אור טבעי שוטף את החלל. השמש עדיין מאירה בחוץ. החדר נראה נקי ונעים ונברשת צנועה תלויה במרכז. פרט לאיש אחד שמושיט ידו ללטף את פניה של המלצרית במבט מבודח, כולם עוטים ארשת פנים רצינית ומרוכזים: האחד מסביר דבר מה לחברו באצבע מורה. אחר נראה קשוב וסיגר דולק בידו. עוד אחד יושב ובוהה, מצחו מקומט ממחשבות. כולם מחליפים ביניהם דברים, נשענים קדימה אל בן שיחם או מרימים יד בהדגמה. רק איש אחד נראה שונה. חזותו אוריינטלית וכובע ארגמני לראשו. בידו הימנית הוא מחזיק מגש קטן ודלה – קנקן קפה ערבי עתיק – ומוזג כוסית קפה קטנה לשני גברים שעומדים ומחכים. בעצם לכל המסובים יש כוס קטנה כזו בידם ואדים עולים ממנה.  

רוב לקוחות בתי הקפה של היום יישבו מול מחשב, אולי עם אוזניות, שקועים בריכוז בעבודה שמתאפשרת רק בקושי בדירותיהם הקטנות. אחרים יישבו לשיחת חולין עם חבר, או אולי לפגישת עבודה חפוזה. בסופו של עניין רבים גם יגיעו בשביל הקפה עצמו, כדי למלא מצברים לקראת היום שלפניהם. אבל במקור, עוד מראשיתם בקונסטנטינופול של המאה ה־16, בתי הקפה היו בראש ובראשונה מקום התכנסות לשיחות ערות ודיונים. ועם הזמן – גם בבירת האימפריה העותמנית וגם מאוחר יותר כשפשטה התופעה לאירופה – הפכו בתי הקפה למעין מועדונים, חלקם אפילו מזוהים עם תחומים או קהלים ספציפיים, לרוב בזכות מקום מושבם: בבית הקפה בקובט גארדן שבלונדון ישבו משוררים ודנו במילה הכתובה. בקפה ליד השוק באיסטנבול סגרו עסקאות ודיברו על מסחר. בבית הקפה שליד האופרה בווינה דיברו על מוזיקה. השאלה היא, איך ולמה הפכו בתי הקפה למוקד ההתרועעות של העידן המודרני?

הקפה של היום. צילום: שאטרסטוק
הקפה של היום. צילום: שאטרסטוק

ותודה לקפאין

ממש כמו שיין חייב את תהילתו לעולם הנוצרי, כך הקפה צבר פופולריות בזכות פטרוניו המוסלמים. האגדה מספרת על רועה צאן בשם קלדי שהתהלך על אדמת אתיופיה במאה ה־9. בעוד שהעדר שלו עצר לאכול בתאווה שיח של פירות אדומים, נח קלדי מתת לעץ. לפתע הבחין שהעזים מתנהגות בצורה משונה: הן החלו לרוץ ולקפוץ כמו שלא עשו מעולם וכל העת חזרו לחפש את הצמח עם הפירות. כך, אומרים, גילה קלדי את צמח הפלא שמכיל קפאין, חומר פסיכואקטיבי ממריץ ומעורר המצוי בעיקר בפולי קפה. משם הגיע הקפה אל מעבר למפרץ, אל שכנתה של אתיופיה, תימן, והתבסס לו בעיר הנמל מוקה. בתחילת המאה ה־15 כבר התפשט הקפה למכה ולמדינה, ואחרי כן – לצפון אפריקה ולמצרים. למעשה, מהזמן הזה קיימות עדויות כתובות ראשונות לשימוש בקפה במהלך הטקסים הליליים של הנזירים הסופיים שככל הנראה נהנו מאוד מהשפעות הקפאין על עבודתם לאל. זמן קצר לאחר מכן שק של פולים מוצא את דרכו לקונסטנטינופול בירת האימפריה, וכך, בחסות חרם האלכוהול שבקוראן ובזכות כוחו המעורר של הקפאין, זלג הקפה אל לב לבו של העולם הערבי.

מובן שהטבע האנושי כדרכו יפעל ואין המצווה אומרת שלא היו מי שהתענגו על שתייה חריפה. בעיר הגדולה היו יהודים רבים שסחרו ביין ונוצרים ומוסלמים כאחד שצרכו אותו, מסביר פיליפ מנסל בספרו ״קונסטנטינופול: עיר תשוקת העולם 1452־1924״. אבל, הוא מוסיף, ״ברגעים של פוריטניות או חוסר יציבות, או בשביל מנהיג חדש שרצה להכתיב את הטון בראשית כהונתו, היו התושבים מצווים לסגור את כל בתי המרזח. גם ליהודים ולנוצרים לא הותר לשתות יותר״.

גם בתקופות שהייתה מקובלת שתיית יין באסלאם הדבר התרחש בעיקר בקרב האצולה ובטח שלא בפרהסיה. וכך, ״ב־1554 פותחים שני סורים את בית הקפה הראשון בקונסטנטינופול, ובמהרה הפכו בתי הקפה למרכז העיקרי של חיי החברה של גברים בעיר״, ממשיך מנסל בספרו.

הקפה הגיע אל העולם הערבי צילום: Melling Antoine
הקפה הגיע אל העולם הערבי צילום: Melling Antoine

בתי הקפה של קונסטנטינופול התהדרו בתקרות גבוהות, קושטו בשטיחים יוקרתיים ועוטרו בחריתות זהב ובמזרקות מפוסלות. הגעת הטבק זמן קצר לאחר מכן העצימה את הבילוי עוד יותר. עכשיו היה ליושבי העיר מקום שבו יוכלו ״לסגור עסקאות, להעביר הלאה רכילויות, לדון בחדשות״, כותב החוקר הבריטי בריאן ביילי.

התרועעות לא מבוקרת

כ־100 שנים מאוחר יותר, ב־1647, נפתח בית הקפה הראשון בוונציה, שם היה הנמל הראשון באירופה שמתועד כמי שהקפה הגיע בשעריו. עד סוף המאה צצים בתי קפה בלונדון, בווינה ובפריז, וכמו בעולם המוסלמי, הם משנים את הדינמיקה החברתית גם בעירם.

״בעשורים שאחרי פתיחתם הפכו בתי הקפה מחידוש למוסד חיוני בחיים האורבניים״, כותב לורנס קליין, ראש הפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת נאבדה, לאס וגאס, במאמרו על מנהגי בתי קפה באנגליה של התקופה. ״כי הקפה, שלא כמו היין, מבטיח שיחה צלולה ואפילו מחודדת״. לכן על אף הפופולריות של בתי המרזח אומצו בתי הקפה באירופה כמרחבים חדשים להחלפת דברי טעם ורצינות. דובר בהם על פוליטיקה, על תרבות ועל מסחר. רחשו בהם שיחות קולחות וויכוחים רמים והשתמשו בהם כמקום להפצת חומרי דפוס, עלונים וכרזות. באנגליה כינו אותם ״אוניברסיטאות אגורה״ (Penny Universities), כמטפורה לחינוך בנושאים שונים שהעניקו תמורת הפרוטה שעלתה כוס קפה. בדומה לאוניברסיטה, אלה באמת היו מהמקומות הציבוריים הייחודיים לחברה הנוצרית האירופית שאפשרו מפגש דמוקרטי ושהשיחה בהם נותרה מחוץ לאוזניהן של הכנסייה והאצולה כאחד. לא רק זה – בתי הקפה הפכו למקום מפגש של אנשים משכבות שונות בחברה. המעמד הבינוני והמעמד הגבוה יצרו ביניהם קשרים שלפני כן לא התאפשרו. זרעי הבורגנות החלו לנבוט.

היסטוריה של הקפה. צילום: Thomas Allom
היסטוריה של הקפה. צילום: Thomas Allom

מובן שהיו ניסיונות לא מבוטלים להגביל את החופש בבתי הקפה, כי ״איפה שיש התרועעות בלתי מבוקרת, יש שיח שמאפשר בגידה״, כותב קליין. זה קרה גם בעולם המוסלמי וגם באירופה. בשנת 1660 באנגליה אסר המלך צ'ארלס השני על קיום דיונים וויכוחים בכל מקום פרט לאוניברסיטה והוא אסר על הפצת חומרי דפוס מחוצה להם. הוא גם אסר על כולם כתיבת ספרים, פרט למי שהם אנשי דת ולפילוסופים מאושרים אקדמית. אחר כך הכריז גם ״בתי קפה הם מקור לרשע וסכנה״. בצרפת, בגלל צנזורה אגרסיבית ומרגלים שהסתננו תכופות בין יושבי המקום, נפתחו עוד פחות בתי קפה, אבל אי אפשר היה לעצור את התהליך שיצר לפתע מקומות המפגש הללו. המקום לשיח חופשי עשה את שלו.

ב־1688 באה ועלתה המהפכה המהוללת של אנגליה. חוק הזכויות הפרלמנטרי שדן בזכויות אזרחי הממלכה התקבל שנה לאחר מכן. בצרפת נרקמה הנאורות בין קירות קפה לה פרוקוף, שבו סופר שישבו אנשי המהפכה גם לילה לפני שיצאו לבסטי. מאוחר יותר, בזמן המהפכה, בתי קפה שונים בעיר שימשו כמפקדות התכנסות ומקום להעברת מידע למורדים. אמילי שוסברגר מאוניברסיטת נוטרה דאם חקרה את ההיסטוריה של בתי הקפה בווינה וכותבת שהם היו מקום התכנסותם של נוער מרדן וחסר מנוחה ששנא את מוסד הלימודים, שם הוא חלם ותכנן מדינת לאום עם רעיונות חדשים וממשלה חדשה. יום אחד הם גם יצרו אותה.

לא מוגזם לומר שההשפעה הפיזית של הקפה, עם תרבות הצריכה שנרקמה סביב שתייתו, נתנו יד להרבה רעיונות שנראים מובנים מאליהם בחיים המערביים שלנו היום.

״אלה שכותבים על ההיסטוריה של בתי הקפה״, כותב נאט זאפיה במאמר ביקורת על תרבות בתי קפה, ״מקשרים את דבריהם תמיד להתרחשויות אינטלקטואליות – כולל קיום רעיונות הדמוקרטיה שפעם נראו חתרניים, והעלאת שאלות של מדע וקפיטליזם״.