דה וויקנד בסופרבול: מה שנותר בסוף זה רק מם

בסוף, מה שנשאר זה מם. להגנתו של דה וויקנד, הוא באמת ניסה. חרף כל מגבלות הקורונה שעמדו כנגדו, מופע הסופרבול שלו היה לכל הפחות מרשים. בהיעדר יכולת להעמיד במה במרכז המגרש כמו במופעי עבר, הזמר ניצל את החללים השונים של אצטדיון "ריימונד ג'יימס" בטמפה פלורידה ופיזר את ההופעה שלו בין היציעים, המסדרונות, ולבסוף גם הדשא. במהלך 13 וחצי דקות הזמר הקנדי הספיק לבצע 8 משיריו, כולל גרסה איצטדיונית ל-"House of Balloons" ממיקסטייפ הבכורה שלו שיצא לפני עשור בדיוק, וסיים בביצוע בוהק ללהיט הגדול של 2020, "Blinding Lights", עם אינספור כפילים חבושים שהמשיכו את הסיפור הרציף שליווה את הקליפים וההופעות שלו מהשנה האחרונה. ובכל זאת, מה שנשאר מהמופע הזה הוא בסך הכל מם.

מבחינת דה וויקנד עצמו, מדובר ללא ספק בניצחון. זה אפילו לא משנה אם זו היתה באמת הופעה טובה (זו לא) או אם הוא הצליח לייצר איזה רגע מוזיקלי שייזכר לדורות (הוא לא), העיקר שנשאר מם. הופעות המחצית של הסופרבול כבר מזמן לא עוסקות במוזיקה ואפילו לא במופע עצמו, אלא בוויראליות. תחשבו לשנייה על הופעות הסופרבול של השנים האחרונות, ומה שתזכרו זה רק את החזה החשוף של אדם לוין (2019), ריחוף החוטים של ליידי גאגא (2017) או כריש של קטי פרי (2015). למען האמת, הפעם האחרונה ששיר השאיר חותם היה בביצוע של ביונסה ל-"Formation" ב-2016, וגם זה בעיקר בזכות המתח הפוליטי שלווה לו.

הסיבה לכך היא שמופע הסופרבול עוסק כולו בנראות, לא בתוכן. הפרט שנוטים לפספס בנוגע למופעי המחצית הוא שהאמנים בכלל לא מקבלים תשלום עבורם. למעשה, רובם אפילו משלמים בעצמם: חצי מהמופע מסובסד על ידי הספונסר פפסי, בעוד שהחצי השני משולם על ידי האמן עצמו. על פי דיווחים בתקשורת האמריקאית, דה וויקנד הוציא 7 מיליון דולר על המופע, וזה עוד בשנה שביטלה לו את סיבוב ההופעות. הכסף חוזר לבסוף בזכות החשיפה הענקית של השידור החי לכ-100 מיליון צופים, מה שמתבטא בקפיצה בהאזנות הסטרימינג (ההאזנות של ג'יי לו זינקו בכ-150% אחרי המופע של שנה שעברה, של שאקירה בכ-220%) ובהעלאת מחירי הכרטיסים להופעות, כשיחזרו.

דה וויקאנד וניצבים עם תחבושות, הלילה. צילום: גטי

לא שאני תמים, הרי הערך התרבותי של מופעי המחצית שקול לזה של הפרסומות מאז ומתמיד, אבל העמדת הפאסון המוזיקלי כבר לא עובדת גם כשמדובר באמן פופ הרפתקני ומוערך כמו דה וויקנד. היוקרה של המעמד הולכת ופוחתת, על אחת כמה וכמה ברגע שנזכרים שבעצם מדובר בתרגיל הסחת דעת של ליגת ה-NFL, שמעורבת עד מעל הקסדה בפרשיות, בין אם זו ההתעלמות מהנזקים המוחיים ששחקנים סופגים על המגרש או היחס האכזר לו זכה קולין קאפרניק על מחאותיו במהלך שירת ההימנון. במופע הסופרבול של 2019, למשל, ריהאנה סירבה להופיע לאות סולידריות עם קאפרניק, וכך גם מגוון אמנים שחורים כמו אנדרה 3000, קארדי בי, מרי ג'יי בלייג', אשר, לוריין היל וניקי מינאז. בסוף אטלנטה, העיר האמריקאית הכי מוזיקלית של העשור האחרון, הסתפקה במארון 5.

דה וויקאנד, הלילה. צילום: גטי

הופעות המחצית הגדולות בהיסטוריה

מופע הסופרבול של השנה היה השני שנוהל על ידי רוק ניישן, תאגיד הבידור הענק שבראשותו של ג'יי זי, שבבירור נשכרה על ידי ה-NFL במטרה להשקיט מעט את הרעש שליווה את פרשיית קאפרניק. שיתוף הפעולה הלא צפוי הזה הגיע בסך הכל שנה אחרי שג'יי אמר בשיר "APESHIT" שהוא סירב בעצמו להופיע בסופרבול, וש- "אתם צריכים אותי, אני לא צריך אתכם", מה שהתברר בדיעבד כמדויק. יותר משדה וויקנד היה צריך את מופע הסופרבול הסתמי הזה, הם היו צריכים אותו, וחשוב מזה, אנחנו פשוט לא היינו צריכים את זה. ספק אם נצטרך גם את המופע של שנה הבאה, כי בסופו כל מה שיישאר זה בסך הכל מם נוסף, ויש לנו כבר מספיק מזה. למרות שהמם של דה וויקנד אבוד במסדרון אורות באמת נחמד.