מותק בול באמצע: כשהכנסת היא סאטירה, מי צריך עוד מערכון?

מותק מרדכי. תמונה מהטוויטר ה"רשמי"
מותק מרדכי. תמונה מהטוויטר ה"רשמי"

הסדרה החדשה של שמואל הספרי שוב נוגעת בדמות ראשית (גיבורת ריאליטי) שבאופן מקרי נוחתת במפלגת מרכז ("קיצוני!") | אלא שבשונה מפולישוק, היא נראית יותר כרצף מערכונים עם דיאלוגים דחוסים בחידודים שרובם נשמעים מאומצים מדי

7 במרץ 2021

שש שנים אחרי "פולישוק", שמואל הספרי חוזר לטלוויזיה עם קומדיה פוליטית חדשה, מותאמת לעידן הריאליטי והטיקטוק. גם את "מותק בול באמצע" הוא כתב וביים, והפעם זה הרבה פחות הצליח לו. זה לפחות הרושם שקיבלתי על בסיס צפייה בארבעה פרקים (מתוך 13 באורך של חצי שעה כל אחד) שנשלחו לי מכאן 11 (הערב ישודר הפרק הראשון). התבנית העלילתית הבסיסית דומה – גם כאן המערכת הפוליטית מוצגת לנו דרך עיניה של מישהי שבכלל לא היתה אמורה להיות שם, והפור נפל עליה כשהתפנה מקום באופן לא צפוי. וגם הפעם מדובר במפלגת מרכז חסרת קו מדיני, או כמו שנאמר בסדרה "מרכז קיצוני". אבל בעוד "פולישוק" הוגשה בסגנון ריאליסטי ועיצבה דמויות אנושיות, "מותק בול באמצע" נדמית יותר לרצף מערכונים, ואת זה "ארץ נהדרת" עושים טוב יותר.

מותק מרדכי (גילי איצקוביץ') היא בת מושב שהפסידה בגמר של "האח השורד הבא", לשם הלכה בתקווה להחזיר את החובות של אביה לבנק האכזר. עצם שמה של תכנית הריאליטי הפיקטיבית נותן מושג על סוג ההומור הלא מאוד מתוחכם ונטול הסבטקסט של "מותק בול באמצע" – כן, אנחנו חיים בתרבות של חיקויים על גבי חיקויים, וגם הסדרה עצמה לוקה בזה. מתישהו, בלי שהבחינה בכך, הסלבריטי יפת התואר צורפה למקום העשירי במפלגת "בול באמצע" חסרת הקו המדיני.

אחרי ששני ח"כים פורשים ושלישי מתאבד, מותק הופכת פתאום לחברת כנסת מטעם המפלגה השותפה לקואליציה, שכל ח"כיותיה, פרט למנהיג חסר האונים אגוז בזלת אלבז (קובי מיימון), הן נשים שמרוכזות כל אחת בנושא האחד שהיא מקדמת. בזלת מתלונן על כך שאחרי פרישת הח"כים הגברים הוא מוקף בלול, ובהתחשב בכך שכולן מעוצבות כקריקטורות, אפשר להבין אותו. חנה חנינה חנן (אופירה רחמים), שנושאת את דגל ה"פיצויים למעשנים ממוצא מזרחי", היא המופרכת מכולן, גם משום שהיא משוחקת הכי גרוע.

כמו פולישוק, מותק יורשת מיד את כל תפקידיו של קודמה, משולבת בשלל ועדות, ומקבלת הסבר על כך שהפונקציה היחידה שלה היא להיות אצבע שמצביעה בהתאם למשמעת הקואליציונית. לאן שמותק הולכת, היא מלווה על ידי חברה ההומו זיף (יקיר שוקרון) החמוש במצלמת גו-פרו שמעבירה הכל בשידור חי לאתר הפופולארי שלה. זיף נמצא שם רק בשבילה, ובינתיים נראה שאין לו חיים מעבר להתמסרות מוחלטת למותק. מנהלת הסיעה היא צרויה הצרודה (ענת וקסמן), והמושך בחוטים הוא הלוביסט אלכס טורצ'ין (אבי קושניר), שמדבר במבטא לא אחיד – חצי רוסי, חצי קושנירי.

יש גם חייל חמוד מגלי צה"ל (דניאל גד) שמסתבך בין הרגליים, וח"כ חרמן וחובב ארטיקים מהליכוד (מעיין בלום), ועוד המון (המון!) דמויות המגולמות על ידי שחקנים מוכרים פחות ויותר (נעמי לבוב, יניב ביטון, חיים זנאתי). העודפות הזו אינה תורמת לגיבוש הקומדיה והדרמה של הסדרה, ורוב השחקנים אינם מצליחים להבריק.

בעוד "פולישוק" היתה עדכנית מבחינה תוכנית וסגנונית, "מותק בול באמצע" נדמית מיושנת, דווקא בניסיונה להתחבר לתרבות ההמונים של הרגע – כמו בסצנה הרעשנית שבה המוני גרופיות של מותק מלוות אותה לכנסת. כשזיף אומר למישהו שהוא מדבר כמו בשנות השמונים, זה נשמע כמו ביקורת על הסדרה עצמה.

ל"מותק בול באמצע" יש שאיפות סאטיריות, והיא הולכת על הומור מודגש. אבל כשהכנסת שלנו מלאה דמויות מוקצנות ולא אמינות, כמו אוסנת מארק ואיוב קרא, קשה לעצב דמויות בדיוניות שיתמודדו איתן באופן משכנע. הדיאלוגים דחוסים בחידודים, שרובם נשמעים מאומצים מדי. רק פעם אחת מצאתי את עצמי צוחקת.

כבר כתבתי בעבר שיש בעייתיות מסוימת בכתיבת ביקורת על סדרה על סמך צפייה בפרקים בודדים מתוכה. גם כאן התרשמתי שאחרי חולשת הפרק ראשון היה שיפור מסוים בפרקים הבאים, ושלפחות דמותה של מותק הפכה למגובשת יותר כצעירה מנותקת אך נבונה, שליבה במקום הנכון. עם זאת, התאהבותה המידית בעוזר הפרלמנטרי ג'וליאנו (אודי פרסי) לא משכנעת ונדמית מנותקת מהמודעות של עידן #MeToo. בשלב זה, הסדרה נראית די חסרת שיניים כסאטירה. השאלה אם יהיה בה מספיק עניין דרמטי כדי להחזיק אותנו מעוניינים.

3 כוכבים