לאכול בעיר היקרה בעולם: מדוע מחירי המנות קפצו לשמים ב-2021?
הביקוש בשחקים, חו"ל כבר לא תמיד אופציה ועדיין - הלקוחות לא מפסיקים להגיע למסעדות. חומרי גלם או לא חומרי גלם, כוח אדם זמין או לא, נראה שהמחירים כמעט בכל מקום עלו השנה אקספוננציאלית. האם אכן מדובר במגפת מגלומניה של מסעדנים שמנצלים את תמימות הקהל או שזה מעט יותר מורכב? יצאנו לבדוק
הכול בסוף מתחיל במשוגעים לדבר. בפודיז המושבעים שיעדיפו לקרוא תפריט מאשר עיתון כשהם חוזרים מהעבודה, ובעיקר – שקוראים גם בין השורות שלו. אותם משוגעים לדבר ישימו לב למשל, שבמסעדת סאן יאנג החדשה במלון INK, הבדלים בין מחירי מנות רבות בתפריט ההרצה לאלו שבתפריט הקבוע עומדים על התייקרות של בין 20-33 אחוזים, לדוגמה. אז משכנו מהם נתונים נוספים: המלבי במלבייה שהתייקר בפעם הראשונה מזה שנים ב-20 אחוז ומחירו עלה ל-12 שקלים, הג׳בנייה באנימאר שעלתה בכמעט 25 אחוזים בחודשים האחרונים, מחירי מנות הלחם, השרימפס וספגטיני הפטריות בפרונטו שעלו כולם בין 16-20 אחוזים, הסביצ׳ה וסשימי הטונה בשיינע שעלו בין 10-20 אחוזים ועוד.
הרשימה הזו נמשכת ומונה עוד לא מעט שמות של מוסדות תל אביביים שהעלו את מחירי המנות שלהם, גם אם באחוזים קטנים יותר או במספר קטן יותר של מנות. אין ספק – מאז שהמסעדות חזרו לחיינו אי שם באפריל שעבר נרשמות תזוזות עזות בקרקע של תחום הקולינריה בישראל ובעיקר בהרגלי הצריכה של הנהנים ממנו. ההנחה הראשונה היא כמובן שמדובר בהיצע וביקוש – הביקוש גבוה גם לאור המחירים שתמיד היו גבוהים יחסית, ולכן נוח למסעדנים להמשיך ולהעלות את מחירי המנות בהנחה שהביקוש יישאר. למרות זאת – מבט אל תוך הראש של הצרכנים המושבעים, המסעדנים, היועצים הקולינריים ואפילו תכנות האירוח וניהול הלקוחות – מציג תמונה מעט אחרת.
פיתה על המדרכה הכי יקרה בעולם: בנצי ארבל ושרון רז
כמעט שלא הצלחנו לתפוס את המסעדן והיזם הקולינרי בנצי ארבל. מאז הסגירה העצובה של ״מפגש האושר״ האהוב, והמעבר לטרטוריה המעולה ׳כפרה מיו׳ והמרקייה ׳סופלייר׳, לאיש יש הרבה על הצלחת – תרתי משמע. בסוף, כמי שידו נגעה כמעט בכל ז׳אנר קולינרי, מהפיתה ועד לפיין דיינינג, קיווינו שיהיו לו כמה תשובות – והן הגיעו מהר. ״כמו כולם, אני מרגיש התייקרות של חומרי גלם״, הוא פותח, ״זה התחיל בתחילת הקורונה ומאז עלה כבר לעשרות אחוזים – כל מה שקשור לטואלטיקה, שמנים, כל המוצרים המשומרים, ירקות – הכל עלה. ואז יש עליית מחירים גם אצלנו. ב״כפרה״ לא העליתי מחירים כי זה מוצר חדש, אז הייתי צריך לעשות מעט מאוד התאמות, אבל זה כמעט ולא קורה עכשיו״.
״לגבי רווחיות – התחום הזה הוא גם ככה תחום בעייתי. זה קצת כמו מוסד הנישואין – 50 אחוז מהאנשים מתגרשים אבל אנשים עדיין מתחתנים מתוך אהבה, כי בלי אהבה אי אפשר להתחתן. משמע – אם אתה לא אוהב את זה, הטריידאוף לא שווה את ההתעסקות של עשרות השעות בחודש והקושי להתפרנס״, מוסיף ארבל, ״עולם הפיתות למשל, שבדיוק עזבתי, חווה טלטלה אמיתית. פלאפל, שווארמה, סביח – גם חומרי הגלם וגם העובדים עולים במחיר. אם מי שבתחום הרחוב לא יעשה העלאת מחירים משמעותית תהיה לו בעיה בחודשים הקרובים״.
והוא בוודאי לא טועה. אמנם בעולם הפיצה וההמבורגרים ניתן להבחין במקומות יחסית יציבים במחיריהם מול עליית מחירי הבשר – הוויטרינה למשל, סופר פיצה, אמריקה בורגרס ועוד שלא העלו את מחיריהן, הפיתות עלו משמעותית. כמעט בכל הלוקיישנים המוכרים לאכילת סביח בעיר עלתה מנת ׳קומפלט׳ בשמונת החודשים האחרונים מסדר גודל של 20 וקצת שקלים ל-30 ומעלה. ״ככל שהשמיים יותר סגורים, ככה אנשים רוצים יותר נחמה״, מסביר בנצי, ״אין להם לאן לברוח – אז אוכל עולם נהיה יותר רלוונטי ממקומי, הוא הבריחה. אנשים תקועים כאן – הם לא רוצים חומוס ושווארמה כי זה מנציח את התקיעות. עד שהקורונה לא תיעלם מהחיים שלנו והתזוזה תהפוך לחופשית, האוכל המקומי יהיה בבעיה״.
״כשפתחתי את האושר היו פערי תמחור מובהקים בין סטריט פוד לפיין דיינינג״, הוא ממשיך, ״היום – לאכול מה שנקרא אוכל רחוב ולאכול במסעדה שממתגת את עצמה בטווח מחירים בינוני-נמוך – זה אותו הדבר. אין הבדל בין שניצל בצלחת ופיתה גורמה למנת פסטה במסעדה טובה. הפסטה הכי יקרה אצלי בתפריט עולה 78 שקלים, זה כמעט מה שעולה היום לאכול שניצל בצלחת עם תוספת ושתייה״.
שרון רז הוא יוצר תוכן ומקים קהילת ״סטריט פודי״ בפייסבוק שמהותה היא להתעסק באוכל הרחוב על שלל מגמותיו. מזווית הסועד – הוא מבין בדיוק למה המחירים ממשיכים להתייקר ולמה הצרכנים ממשיכים לבוא. ״באוכל רחוב מחירים הם תמיד עניין, כי אחד המרכיבים שעליהם מושתת הז׳אנר הזה הוא ווליו פור מאני״, הוא מסביר, ״בפיין דיינינג אתה בא לחוויה רחבה יותר אז כפועל יוצא אתה גם מוכן לשלם עליה הרבה, ברחוב זה לא העניין. אני רואה את זה בקהילה שלי מאוד – כל ניצוץ קטן של עלייה במחירים מתפתח לשיחה ארוכה מאוד ולדיון״.
״למרות זאת – מחירים הם עניין סובייקטיבי גם באוכל רחוב. יהיו כאלה ש-45 שקלים למנת שווארמה יראה להם כמו מחיר הגיוני ויהיו כאלה שלא ידרכו במקום שמתמחר ככה. היום אנשים בוחנים אוכל אחרת – האם הוא שווה את המחיר, ולא האם הוא יקר כשלעצמו״, אומר שרון, ״המבורגר הפך לגורמה? הוא יהפוך להיות יותר יקר, אבל החוויה תהיה בהתאם. ברגע שהמחיר הופך להיות במרכז ולא החוויה – סימן שהמחיר לא מוצדק. בסיקורים שאני מפרסם בקבוצה אני לא כותב מחירים כי זה מסית את השיח למקום לא נכון״.
גם התפתחותו של אוכל הרחוב לתעשייה שלמה, מרובת אפשרויות ושפים מהטופ, משפיעה על הכיס של הסועד. ״בסוף בתוך הטווח הענק של מוצרים שמוגדרים אוכל רחוב כל כיס יכול למצוא את עצמו, תמיד יהיה פלאפל רצון ב-7 שקלים (כן, בדיוק עלה). ועדיין – ללכת לאכול אצל אייל שני פיתה יחסית רגילה ולשלם עליה מחיר גבוה יותר בגלל השם – זו בחירה, ולבחירה הזו יש מחיר גם אצל המסעדנים וגם אצל הסועדים״, טוען הסטריט – פודי, ״בתל אביב מורגש מאוד ששפים עשו ׳אחורה פנה׳ לעבר אוכל רחוב ועושים דברים יותר מפונפנים שגם עולים יותר כסף. גיא גמזו עם הבינגו בורגר, דייויד פרנקל וסופר פיצה, אביתר הזוכה של משחקי השף ישר פתח מקום של המבוגרים ופיצות, אופיר גוטמן פתחה מקום של אוכל הודי ועוד״.
״עוד שתי מגמות שאנחנו שמים אליהן לב היא האטה בפתיחת המקומות – והאצה בכמות הגימיקים והטרנדים״, הוא מוסיף, ״הרבה אנשים עושים פופ אפ במקום לפתוח מקום קבע כדי לא ליצור התחייבות ארוכת טווח, אבל מחפשים כל הזמן איך להמציא מחדש את הגלגל. בסוף הטרנדים האלו והגימיקים הם נחמדים כשלעצמם, אבל כמו שהם מגיעים ככה הם נעלמים. הסועד היום כבר מבין מתי באים למכור לו ומתי אכפת ממנו באמת״.
להיות מסעדה בעיר היקרה בעולם: יובל גרנות ותמר ריפל
בעולמות הפיין דיינינג התמונה שנשקפת מורכבת בהרבה. מצד אחד – בכל פינה שומעות על ארוחות שף מיוחדות עם השמות הגדולים, שמקומות בהן נמכרים באלף, לפעמים אלפיים שקלים לאדם ואוזלים תוך פחות מ-48 שעות. מצד שני – כולנו, כולל כולנו, (כמעט), על אחת כמה וכמה קהילת המסעדנים – יצאנו משיאה של הקורונה בעור שינינו ובצורך לעשות מה שצריך כדי לשרוד. אז מה, למען השם, קורה כאן?
ואכן, מבדיקה שעשתה בשבילנו תמר ריפל, סמנכ״לית השיווק והתוכן של ontopo, אולי תכנת האירוח המצליחה בארץ, ניכר שלא ממש ברור מה למען השם קורה כאן. ״עשיתי בדיקה של החודשים שהמסעדות עבדו בהם ב-2019, לפני הקורונה, למול אותם חודשים ב-2021. 82 אחוז מהמסעדות נשארו אותו דבר, או חוו עלייה במספר ההזמנות גם למול עליית המחירים שנדרשו אליה. יותר מסעדות חוו עלייה במספר ההזמנות מאשר אלו שנשארו במצב זהה״, היא מפרטת, ״התפוסה של המסעדות מאוד מאוד גבוהה, ויש גם מסעדות שיכולת התפוסה שלהן הפכה קטנה יותר בקורונה ועדיין לא חזרו ליכולת ההכלה המלאה שהייתה להן קודם לכן – ההשלכה של העניין הזה היא רשימת המתנה מטורפות, 50 אחוז יותר אנשים שנמצאים ברשימות המתנה״.
״המשמעות של הנתונים האלו היא שהביקוש של האנשים למסעדות, למרות המחירים, ולמרות הקורונה – עדיין גבוה מאוד. באפליקציה שלנו יש יכולת לזהות טרנדים, ואנחנו רואים שכמות החיפושים למקום פנוי במסעדות בארץ, בעיקר בתל אביב, מתוך מגוון הדברים שאפשר לחפש בתוך אונטופו – עלה במאות אחוזים״, מוסיפה תמר, ״אנשים רוצים לבלות וליהנות, במיוחד כשהאפשרות לנסיעה לחו״ל הולכת ומתרחקת. החוויה הכוללת שהמסעדות בארץ מציעות – אוכל טוב, אלכוהול טוב, סלבריטי שפים – אנשים מוכנים לשלם את הכסף הזה היום. המחיר לא משפיע על ההחלטה אם לצאת״.
תמר מעידה כי גם מסעדות שהיו בעבר רחוקות מרשימות ההמתנה, מגיעות היום לרשימות המתנה של עשרות אנשים. ״זה לא סוד שיש אצלנו מסעדות בתל אביב שההזמנות אצלן סגורות עד החגים הבאים, אנשים מתקשרים אלינו ומבקשים שנעזור להם עם מקומות – ואין״, היא משתפת, ״המסעדנים מתייחסים לזה ומעריכים את זה – את עניין כל הקודם זוכה. פעם אפשר היה ללכת להרבה מסעדות טובות על הדרך, או ללכת לסיור ביקב בספונטניות, היום אנשים פשוט לא רוצים לפספס הזדמנות לאכילה בחוץ אז הם מזמינים שבועות וחודשים מראש. אנחנו לפני סילבסטר וצפויה העלאת מחירם גדולה ודילים במחירים גבוהים מאוד – אנחנו רואים שאנשים הזמינו לארוחות האלה מקומות לפני המון זמן״.
"פתאום התגלה שהחבר׳ה האלה, שהחברה הישראלית חושבת שהם מיליונרים שחוגגים על קילו קוק כל לילה, פשוט מגיעים למצב של פשיטת רגל"
ליובל גזית, יועץ קולינרי ותיק, מסעדן ויזם בתחום בעברו, יש טייק נוסף על עניין העלייה בהזמנת המקום. ״לא להופיע למקום שהזמנת במסעדה נהייתה תופעה – אני קורא לזה ׳מזמינים מקבילים׳״, הוא אומר, ״מדובר ממש בספסרים, שמזמינים מקומות בכמה מסעדות במקביל, חלקם מנסים להציע אותם לאחרים וחלקם פשוט מגיעים רק למסעדה אחת מתוך החמש שהזמינו. יש מסעדות, במיוחד מסעדות שף, שיכולות למצוא את עצמן בסופי שבוע וחגים עם 20-30 אחוז שולחנות ריקים כשהם סירבו להזמנות של אנשים. ערב כזה זה נזק מטורף״.
והנה אנחנו חוזרים לאותה נקודת פתיחה. הביקוש בשחקים, הלקוחות לא מפסיקים להגיע ונדמה שהקורונה רק הפכה את הכיסים שלנו ליותר עמוקים. חומרי גלם לא חומרי גלם, שולחנות ריקים או לא, האם אכן מדובר במגפת מגלומניה של מסעדנים שמנצלים את תמימותו של הקהל שרק צמא להרגיש טעימה מפריז או יפן? כשמסתכלים על השפים הנוצצים מאחורי המטבחים של העיר כיום זו הנחה כמעט מתבקשת, ואולי אצל חלקם היא גם נכונה – ועדיין ביקשנו ממש להאמין שהתמונה מורכבת יותר. קיבלנו.
מילותיו הראשונות של יובל בפתח הריאיון שלנו היו – ״עולם המסעדנות היום בישראל מושתת על מזוכיזם טראגי״. כן, שם התחלנו. ״כשמסעדן בא לבקש הלוואה מהבנק לפתיחת עסק, אף בנק שפוי לא יממן אותו. 70 אחוז מעסקי המזון במדינת ישראל, עוד לפני הקורונה, לא סוגרים את שנת הפעילות השנייה שלהם תחת אותו ח.פ. פעם לפתוח מסעדה היה עולה 500-600 דולר למטר לא כולל צוות וכו׳, היום מדובר על 2,000-3,000 דולר למטר. הדבר הזה גרם לכך שיזמים קטנים פשוט נפלטו מהשוק והיום כל פתיחה דורשת גב כלכלי מסיבי, מה שהביא לעלייה בכוחן של קבוצות ניהול כמו R2M של רותי ברודו, למשל, או מחניודה, שהקימו מגוון סוגים של עסקי מזון תחת אותה תמיכה כלכלית״.
״עשיתי סקר. הסתכלתי על מסעדות של ישראלים מהעולם שהיו בתכנית של ברק יחזקאלי, ׳אנחנו על המפית׳, והתחלתי לחפש אותן בגוגל – חצי מהן סגורות. עליית המחירים היא גלובלית, ככל שרמת הסיכון עולה והרווחיות יורדת, גם אם יש עלייה בהזמנות היא לא מבטיחה עלייה במחזורים. למשל – ישראלים היום מזמינים הרבה יותר ראשונות לחלוקה והרבה פחות עיקריות. אם פעם יכולת לעשות רווח על שלוש מנות עיקריות, אחת לסועד, היום אתה צריך להעלות את המחיר של הראשונות כי אתה לא עושה רווח משלוש מנות כאלו״.
״פיין דיינינג למשל, מלכתחילה מפסיד כסף. כבר שנים. גם מסעדות עם רשימת המתנה של חצי שנה, הן בדרך כלל מסעדות של שתי הושבות בערב, 450 שקלים לבן אדם, ועדיין הן אולי רק משוות את ההשקעה בהן. למה? עלות חומרי הגלם, עלות כוח האדם, הוצאות ארנונה, חשבונות ושכירות – המסעדה נשארת בסוף עם אחוזים בודדים״, מוסיף יובל, ״וגם זה – אם טבח שלך הצליח לא להשאיר כל לילה על שולחן העבודה שישה קילו פילה בקר שהתקלקלו. שולי הרווח הם כל כך מצומצמים ששפים ובעלי מסעדות כמעט תמיד צריכים עבודות נוספות רק כדי להחזיק את העסק ואת עצמם מעל המים״.
ואז הגיעה המגיפה. ״הקורונה הסירה את המסכות מהענף הזה. פתאום התגלה שהחבר׳ה האלה, שהחברה הישראלית חושבת שהם מיליונרים שחוגגים על קילו קוק כל לילה, פשוט מגיעים למצב של פשיטת רגל, והמסעדנים עצמם הבינו שאם הם לא ישאירו משהו בצד ליום גשום אין להם זכות להתקיים. אתה לא יודע אם העסק יפתח, אתה לא יודע אם יהיו קליינטים, ובעיקר – כוח האדם הפך לסוגיה לא מובנת מאליה״, מסביר גזית, ״פעם כל משוחרר טרי רצה ללכת למלצר, היום, אחרי משבר האמון הגדול בין המעסיקים לעובדים בקורונה, בעיקר בענף המסעדנות, צעירים לא מוכנים לבוא לעבוד בתשלום שהם היו פעם מוכנים. כוח העבודה זז מהמסעדנות להייטק, ומסעדנים ממשיכים להציע לעובדים את אותו תשלום עבור שעות עבודה איומות ותנאים טובים פחות בהרבה. הטבחים המקצועיים עברו להרוויח כסף מהבית בארוחות שף ומשלוחים עצמאיים, המלצרים לא באו לעבודה – והענף נכנס לתוך לופ שהוא לא מצליח לצאת ממנו״.
״ומה קורה לקהל?״, הוא שואל ועונה, ״הקהל שהיה כלוא בבית שנה וחצי ורעב לבילוי ולחוויה, מגיע למסעדה שאין בה מלצרים, אין בה טבחים, כולם מפרפרים, העלויות בשמיים כי גם שוטף הכלים רוצה הרבה יותר כסף – המסעדה לא מסוגלת לספק את הסחורה. וזה עוד בלי לציין את המענקים שהובטחו ולא הגיעו, את החזרי הכספים למס הכנסה, המעבר לוולט, ואת זה שאנחנו מדינה שמספר המהגרים בה הוא זעום יחסית על אף שגם אצלם נרשמת עליית שכר משמעותית בעולם״.
סוגיית מחירי חומרי הגלם, שעלתה בתגובותיהן של כל המסעדות שצוינו בכתבה, עולה גם בשיחה עם יובל. ״מסעדנים הם לקוחות שבויים. אתה לא מחליף ספק, עד שהתרגלת אליו והוא מביא לך את מה שמתאים, אתה לא תעבור למישהו אחר. פירות ים, ירקות, בשר, דגים – הכל עולה. ניחא קמח וסוכר, אבל מוצרים בסיסיים רבים ברשתות השיווק עולים לפעמים בחמישים אחוז. מסעדה שקונה עשרים ליטרים של שמן בשבוע לא יכולה להתמודד עם עלייה כזו. ואז המנה מגיעה ללקוח, שרוצה את החוויה דה בסט, והוא שולח אותה בחזרה. ׳גם לקח לי חודש עד שיהיה לי מקום, גם חיכיתי בתור בכניסה, ועכשיו הסטייק שלי לא וול דאן? תזרוק אותו ותכין חדש׳. ההחזרות האלה מובנות, אבל הן עולות למסעדנים עשרות אלפי שקלים בחודש״.
״תמחור תפריט זו סוגיה מורכבת מאוד. אם תיקח מחיר על מנת פירות ים לפי מה שהיא עולה לך – תצטרך לגבות עליה 200 שקל ואף אחד לא ישלם את זה. אז אתה עושה ׳עוף בשקל׳ של רמי לוי, מוכר את פירות הים בהפסד וגובה יותר על סלט, על קינוח, וזה יכסה את המנות היקרות״, מציג יובל, ״להחזיק מסעדה יוקרתית, עם מנות יוקרתיות, בהפסד – זה פרסטיז׳. כמו שללכת למסעדה יקרה כשאין לך כסף זה פרסטיז׳. הכל חלק מאותו משחק״.
אז איך יוצאים מהמעגל האין סופי ומתחילים לשלם על האוכל שלנו מחירים סבירים? בכל זאת, באנו לחפש תשובות. ״סביר להניח שנראה התחזקות של המסעדות המשפחתיות ומסעדות של שניים שלושה שותפים שמביאים כסף מהבית. מסעדות יתחילו לעבוד עם מודל מאוד מחושב ומדויק, והקבוצות ישלטו בשוק בשיתוף עם יצרנים ויבואנים בעלי אינטרס. ובעיקר – נרגיע את פוסט טראומת הקורונה שלנו ואולי המגמה תהיה קצת פחות של העלאת המסעדות על המוקד – זה רק הופך את האוכל שלנו ליקר יותר״.
—
כנראה שבשנים הקרובות לא נפסיק להתלונן על מחירי האוכל בעיר הכי יקרה בעולם. וגם מחוץ לעיר היקרה בעולם, כי גם שם יש סביח ב-30 שקל, ככל הנראה, ודגים שרק מתייקרים, ומלצרים שלא מוכנים לבוא לעבוד בשביל אותה משכורת שמסעדנים לא מוכנים, וגם לא יכולים, להרשות לעצמם להעלות. האם אנחנו בפתחו של חרם צרכנים? רחוק מכך. אבל אם וכאשר, חלילה, יגיע הרגע מעורר האימים בו נחזור לייחל לארוחות שאינן על ארגזים – אולי הגעגוע לפילה מוסר על אורז בר ים ירד מעט יותר חלק בגרון, כי נזכור כמה יקר הוא היה (ואז נזמין אותו בוולט פלוס דמי משלוח).
תגובות
מהמלביה נמסר: "מחירי כל המוצרים במלביה תמיד היו זולים בצורה חריגה – מלבי ב-10 שקלים, חצי בירה מהחבית ב-20, שליש ב-15 וכו׳. לאור עליה משמעותית מאוד בהוצאות העסק במהלך השנים ובמיוחד בחודשים האחרונים, לא נותרה לנו ברירה אלא להעלות את המחירים במעט בכדי שנוכל להמשיך ולהתקיים. נדגיש שהעלייה היא מינורית מאוד, בחלק מהמוצרים (מלבי ב-12, חצי ב-23 ושליש ב-17). עוד נדגיש שזו הפעם הראשונה אי פעם שהעסק מעלה מחירים לאחר כמעט 8 שנות פעילות. אנחנו לא מכירים עסקים דומים שלא העלו את המחירים במשך שמונה שנים מיום הקמתם".
משיינע נמסר: "מחיר הסביצ׳ה לא השתנה. סשימי הטונה עלה בגלל עליית מחירי הקוויאר השחור". מאנימאר נמסר: "חומרי הגלם מתייקרים חדשות לבקרים, כשפתחנו בשנית את אנימאר אחרי הקורונה במרץ האחרון מנת הג׳בנייה עלתה 49 שקלים אך לאור התייקרות חומרי גלם בלתי פוסקת המחיר עלה ל-54 שקלים, עלייה של עשרה אחוז שהיא טבעית לאור כל השוק המשתנה שלא מותיר לנו ברירה אחרת".
מסאן יאנג נמסר: "מסעדת סאן יאנג נפתחה במלון INK לפני שלושה חודשים עם תפריט במחירי הרצה. בתום תקופת ההרצה קבענו את מחירון התפריט הקבוע". דיויד פרנקל מפרונטו מסר: "מנת השרימפס עלתה מ-120 ל-180 גרם, בלחם הגדלנו את הסלסלה ובספגטיני הפטריות מחיר הפטריות עלה ולכן המנה התייקרה".