מחשב VS אדם

בשנת 1950 פרסם אלן טיורינג (Turing), את מאמרו הנודע Computing Machinery and Intelligence , שבו הציג את השאלה "האם מחשבים מסוגלים לחשוב?". משום שהגדרת המושג "חשיבה" היא מורכבת ונתונה לוויכוח, הציע טיורינג להחליף את שאלת החשיבה בשאלה פשוטה יותר הניתנת לבדיקה – האם מחשב מסוגל להצליח בגרסה של "משחק החיקוי" אשר זכתה בהמשך לכינוי "מבחן טיורינג"?

משחק החיקוי המקורי כלל שלושה משתתפים – גבר, אישה ושופט, המתקשרים זה עם זה מחדרים נפרדים באמצעות שיחה המתנהלת דרך המחשב (בלי שהם רואים או שומעים זה את זה). תפקידו של השופט לקבוע מי מבֵּין שני המשתתפים הוא הגבר ומי האישה, בעוד שאחד מן המשתתפים מנסה לעזור לשופט להגיע למסקנה הנכונה והשני מנסה להערים עליו. בגרסת מבחן טיורינג למשחק החיקוי מוחלף אחד המשתתפים בתוכנת שיחה (Chatterbot) ותפקידו לגרום לשופט לחשוב כי הוא משוחח עם אדם. מאז הוצג, קמו למבחן טיורינג לא מעט מתנגדים מקרב קהילת החוקרים בתחום הבינה המלאכותית, והמבחן עצמו זכה למגוון גרסאות שנועדו להתמודד עם בעיות שונות שהועלו בקשר אליו.

40 שנה לאחר פרסום מאמרו המקורי של טיורינג הציע לראשונה הממציא האמריקאי, יו לובנר (Loebner), פרס על סך 100 אלף דולר למפתחי תוכנת הבינה המלאכותית הראשונה שתעבור את מבחן טיורינג. מאז 1990 נערכת בכל שנה תחרות על שם לובנר, שבמסגרתה תוכנות שיחה מנסות את כוחן מול שופטים אנושיים במתווה של מבחן טיורינג. עד כה אף תוכנה לא גרפה את הפרס הראשון (או השני) בתחרות, אך פרס שלישי בסכום של כמה אלפי דולרים מחולק בדרך כלל לתוכנה שהציגה את הביצועים הטובים ביותר לדעת השופטים באותה שנה.

לרגל 60 שנה למותו של אלן טיורינג נערכה בראשית יוני 2014 בבית החברה המלאכותית בלונדון תחרות מיוחדת על בסיס מבחן טיורינג, בשיתוף אוניברסיטה רידינג באנגליה. בין מארגני התחרות היה פרופ' קווין וורויק (Warwick), מחלוצי הבינה המלאכותית בעשורים האחרונים. בתחרות השתתפו 30 שופטים שניהלו כמה שיחות עם משתתפים אנושיים וחמש תוכנות שיחה ממוחשבות. כל שופט ניהל בסך הכל כעשר שיחות והיה צריך לקבוע בתום חמש דקות שיחה אם מן הצד השני של המסך נמצא מתמודד אנושי או תוכנת מחשב. כדי להוסיף למהימנות המבחן מונה שופט בורר לתחרות – פרופ' ג'ון ברנדן (Barnden) מאוניברסיטת ברמינגהם שבאנגליה, אשר כיהן בעבר כראש החברה לבינה מלאכותית הבריטית.

בתחרות הצליחה תוכנת שיחה בשם Eugene Goostman, שפותחה בסנט פטרבורג שברוסיה על ידי שלושה מתכנתים (כבר ב־2001), לשכנע שליש מן השופטים בתחרות כי הם אינם משוחחים עם תוכנה, אלא עם אדם, ובכך, לטענת המארגנים, הצליחה לראשונה לעבור את מבחן טיורינג. Eugene הציגה את עצמה כנער בן 13 מאודסה שבאוקראינה – בחירה מכוונת מצד יוצרי התוכנה שרצו ליצור דמות בעלת ידע מסוים אך עדיין מוגבל למדי, וכן שליטה חלקית בלבד בשפה האנגלית.

ההודעה על הצלחתה של התוכנה Eugene במבחן טיורינג זכתה בִן לילה לכותרות בכל כלי התקשורת המרכזיים בעולם, והובילה כצפוי למחלוקת חריפה בין חוקרי הבינה המלאכותית. בין הטיעונים השונים שהועלו נגד הצלחת Eugene במבחן אפשר לציין כי התוכנה הצליחה לשכנע רק שליש מן השופטים במבחן – רף נמוך למדי. גם ההצגה של התוכנה כילד צעיר יחסית, שאנגלית איננה שפתו הראשונה מוציאה לא מעט מן העוקץ של המבחן ולבסוף העובדה שהתוכנה התחמקה מרבות מן השאלות שהוצגו לה, עוררה גם היא התנגדות.

הצלחתה של התוכנה Eugene הובילה למחלוקת חריפה בין חוקרי הבינה המלאכותית
צילום: שאטרסטוק

ריי קורצוויל (Kurzweil), אחד החוקרים המובילים בעולם בתחום הבינה המלאכותית (ומאז דצמבר 2012 גם החוקר הבכיר בחברת גוגל בתחום זה), פרסם זמן קצר לאחר סיום התחרות באנגליה מאמר תגובה מיוחד באתר האינטרנט שלו, שבו הוא פוסל מכל וכל את תוצאות המבחן. ראשית, טוען קורצוויל, השיח במבחן טיורינג נועד להיות בלתי מוגבל מבחינת התנהלותו, בעוד שהבחירה להציג את Eugene כילד אוקראיני בן 13 שאינו דובר אנגלית בצורה מלאה, היא מגבלה ברורה. גם הבחירה להגביל כל שיחה לחמש דקות בלבד היא סוג של מגבלה, שכן יש סבירות גבוהה יחסית להתל בשופט בשיחה כה קצרה. קורצוויל עצמו ערך שיחה עם Eugene והביא אותה כדוגמה מדוע Eugene אינו מציג חיקוי אמין של שיח אנושי. בין השאר, מעיון בתמלול ברור כי Eugene לא עקב אחר דברים שנאמרו קודם לכן בשיחה, הוא חזר על עצמו מספר רב של פעמים והתחמק פעם אחר פעם ממתן תשובות לשאלות פשוטות.

נראה, אם כך, שניאלץ להמשיך להמתין בטרם נזכה לראות בינה מלאכותית המסוגלת לעבור את מבחן טיורינג בצורה שתשכנע באופן מובהק את מרב החוקרים בתחום.

אפליקציית Eugene (למכשירים מבוססי מערכת ההפעלה אנדרואיד)