מזל טוב, מילניאלז! ברוכים הבאים למשבר גיל ה-40 שלכם!

מזל טוב לזקני דור המילניאלז. הגעתם השנה לגיל 40 או שתגיעו אליו בשנה הקרובה. לרגל המאורע המטלטל החליטו ב"טיים אאוט" לפרוס בפניכם מספר הבנות שנחתו עלינו לפני כמה שנים, כשאנחנו היינו בעיצומו של התהליך הניווני שאתם עוברים כרגע.

מה זה בכלל אומר להיות בן 40 ב-2023? כמי שנמצאת שם כבר כמעט חצי עשור ובתגובה לגיליון "משבר גיל ה-40 שלי" שהתפרסם כאן, הרשו לי להרגיע אתכם: אף אחד לא באמת יודע לענות על השאלה הזאת. משבר גיל ה-40 הקלאסי (או "משבר אמצע החיים" כפי שנהוג לכנות אותו במחוזות תרבותיים) תופס את המילניאלז כשהם לחוצים מהאקלים המתחמם והלא ברור, שקועים בחובות כלכליים כמו כל העולם בעקבות מפלת השנים האחרונות, וגם אם הם מבוקשים מאוד במקצועם – הם לא מעוניינים להפוך לעבדים ולהפר את איזון החיים-עבודה שמתאים להם. יחד עם כל זה, גם עתיד המדינה שבדרכו אל כאוס פוליטי ואזרחי (או שכבר נמצא שם) לא מוסיף לאופטימיות הכללית.

>> חן זאוסמר: לקראת משבר גיל 40 חזרתי לגור עם ההורים
>> עמית איצקר: לעזאזל, אני יותר מבוגר מג'ורג' קוסטנזה
>> אורן ברזילי: הקדמתי את משבר ה-40 שלי בעשור. היה גרוע

במקומות העבודה שלהם, והכל בהכללה גורפת כמובן, מילניאלז דורשים לדעת איך ומתי יקודמו, מפקפקים ללא הרף בפרוטוקולים המטופשים שנקבעו בעולם הישן וזקוקים כל הזמן לשבחים. מתוך הבנה שביטחון תעסוקתי הוא תופעה בהכחדה, בני הדור הזה מקווים ללמוד כמה שיותר מהמעסיקים הנוכחיים שלהם ומחפשים ללא הרף הזדמנויות חדשות. על פי מחקר של הארוורד ביזנס ריוויו, שיעורי ההתפטרות של עובדים בגיל 30 עד 45 עלו ב-20% בין 2020 ל-2021, יותר מאשר בכל קבוצת גיל אחרת.

"ואז אמרתי לו, 'לא עובדת בשביל אף אחד, עובדים בשבילי' והתפטרתי". מילניאלז חוגגים (צילום: שאטרסטוק)

אם אתם מילניאלז, יש סיכוי טוב שבפנים אתם טינאייג'רים שעוד לא התבגרו ברמה הנפשית, עסוקים מאוד בטשטוש סימני הזמן על גופכם ופניכם, וכן, גם מועסקים בלתי אפשריים שרוצים לקבל לעצמם הכל ולהתחייב ולתת בעבודה כמה שפחות, ולפעמים אפילו מצליחים לכופף את הבוסים שלהם לרצונם (סחטיין עליכם נשמות).
אגב, דור המילניאלז מהווה את שכבת הגיל החיה הגדולה ביותר בעולם כרגע, ואם תוסיפו לזה את מאזן הילודה השלילי בארצות מפותחות, לא נראה שכוחם כקבוצה יפחת בקרוב.

הצורך בדין וחשבון פנימי לגבי המימוש העצמי מתעצם וגורם לחישוב מסלול מחדש. בהתחשב בעובדה שבקרב המילניאלז מימוש עצמי הוא סוג של דת, גם זה הולך להיות מעניין

אחד התסמינים הקלאסיים של משבר אמצע החיים הוא התחושה שמשהו בצורת החיים שבחרנו כבר לא עובד לנו. זאת פחות או יותר התחושה שאיתה המילניאלז גדלו, ויהיה מעניין לראות כיצד זה ישפיע על הדפוס הזה. המשבר מפנק אותנו בתחושה של היעדר סיפוק עצמי דרמטי, בתובנה מדכדכת שהנעורים הולכים ומתרחקים מאיתנו  – ועוד לא התחלנו לדבר על הזדקנות הגוף הנשי, הירידה ההורמונלית הצפוייה ואובדן כושר הרבייה) – ובהכרה הנוראית בעובדה המבאסת של היותנו בני חלוף, מזדקנים ומתכלים, כל פאקינג יום מול המראה.

מילניאלז בעצם תמיד שאלו את עצמם שאלות כמו "מה משמעות החיים שלי?", "האם אני על המסלול הנכון?", "מה בכלל שווה לי כל מרוץ העכברים הזה?", ו"האם אני עושה טוב לעולם ולעצמי?", שאלות שמאפיינות את משבר אמצע החיים, והתשובות משתנות יחד עם החיים עצמם. ממרום מושבי, יריקה מחגיגות ה-45 להיווסדי, מחלחלת ההבנה שאם בעבר מה שהגדיר את הזהות שלי הייתה הקריירה – איפה אני עובדת, מה אני עושה, כמה אני אדירה בזה ומה מעמדי ביחס לאחרים בתחומי – הרי שהיום הזהות שלי נובעת ממקומות פנימיים בהרבה – איזו זוגיות יש לי, אילו מערכות יחסים טיפחתי, אילו חברויות יצרתי, איזו בת זוג אני, איזו אמא אני רוצה להיות. לקריירה יש מקום חשוב מאוד וגם אני נוטה לשפוט את עצמי על רקע הצלחה זמנית כזו או אחרת בעבודה, אבל המכלול והפרספקטיבה השתנו לגמרי.

בתמונה: חגיגות 40 מילניאליות אופייניות (צילום: שאטרסטוק)

הבנה נוספת שנחתה עלי בשלב הזה היא שלמרות שהגעתי להישגים די מרשימים במהלך חיי, ולכאורה יש לי סוג של הכל בחיים, אני לא מרגישה את הסיפוק והמימוש העצמי שכל כך קיוויתי להגיע אליהם בגיל הזה. הצורך בדין וחשבון פנימי מתעצם וגורם לחישוב מסלול מחדש, כזה שיבהיר לנו את המשמעות אותה אנו מחפשים. בהתחשב בעובדה שבקרב המילניאלז מימוש עצמי הוא סוג של דת, גם זה הולך להיות מעניין.

מייקל הובס כתב בתחקיר ה"האפינגטון פוסט" על מצבם הכלכלי ש"המילניאלז עומדים בפני העתיד הפיננסי המפחיד ביותר בכל דור מאז השפל הגדול"

גברים ונשים נוטים לקחת את המשבר לכיוונים שונים – גברים מנסים לפצות את עצמם ברכישות גרנדיוזיות וחיפוש אינטימיות עם צעירים מהם, נשים נתקפות בצורך לבדיקה עצמית מחודשת של תפקידן וזהותן, שמתבטאת בדחף לעשות שינויים בזוגיות ובקריירה. ברמה האישית, בחרתי ללדת את בתי הבכורה בגיל 40 בדיוק, והמשבר נדחה בכמה שנים. בשנה-שנתיים האחרונות אני חשה בו ביתר שאת. קצת לפני גיל 40 הייתי בשיא הקריירה שלי כדי.ג'יי, מלאת אמביציה ואנרגיה, בזוגיות חדשה ומלהיבה, מהווה סנטר חברתי ומובילה בתחומי. שתי שניות אחרי הלידה כל סדר העדיפויות השתנה ואולי גם בלי ללדת הייתי עוברת תהליך דומה, אבל מיד כששיקמתי את עצמי אחרי הלידה יצאתי שוב למסע חיפוש עצמי שבו אני מקווה למצוא מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה.

מייקל הובס כתב בתחקיר ה"האפינגטון פוסט" על מצבם הכלכלי ש"המילניאלז עומדים בפני העתיד הפיננסי המפחיד ביותר בכל דור מאז השפל הגדול", והוסיף כי "אחרי שמותגו כנרקסיסטים, עצלנים וזכאים מטעמם, הם דווקא אלה שחיים היום במצב מתמיד של חוסר ביטחון". ובכן, מילניאלז, דעו לכם שאתם לא לבד נשמות, יש דור שלם של אבודים מעליכם שמחבק אתכם מכל הלב. רק תעמדו יפה בתור בבקשה.