מי שומר על כלבי השמירה

ראזה רומי, מגיש בכיר בתחנת הטלוויזיה אקספרס ניוז בפקיסטן, שידוע בביקורתו נגד חמושי הטאליבן שפועלים במדינה, עזב את אולפני התחנה במרכז לאהור ביום שישי, 28 במרס השנה, כאשר שני אלמונים רכובים על אופנוע פתחו באש לעבר מכוניתו. רומי הצליח להתחמק, אבל נהגו בן ה-25 נפגע מ-11 קליעים ומת בבית החולים, והמאבטח של העיתונאי נפצע אנושות.

שעות ספורות לאחר מכן נהרגה מייאדה אשרף, עיתונאית מצרייה בת 22, אחרי שנפגעה מירי בעת שסיקרה עבור העיתון "אל דוסטור" את העימותים שפרצו בין כוחות הביטחון לתומכי האחים המוסלמים בשכונת עין שמס שבקהיר. אף שהרשויות במצרים הכריזו כי נעצרו כמה מפגינים בחשד שהרגו את אשרף, עדי ראייה במקום האשימו דווקא את כוחות הביטחון בירי הקטלני.

בשעות הערב של אותו יום, נעצר בטורקיה העיתונאי החוקר אונדר אייטאץ' בחשד שהיה לו מידע מוקדם על ציתות לפגישה חשאית של בכירים בשלטון שעסקה במצב בסוריה. המעצר הגיע ימים ספורים אחרי שפורסמו בתקשורת הקלטות שבהן נשמעים הבכירים דנים באפשרות לפלוש למדינה השכנה.

ביום שבת בבוקר הגיעה בשורה משמחת לשם שינוי, כאשר שני עיתונאים ספרדים שוחררו אחרי שהוחזקו כבני ערובה בידיה של אחת הקבוצות האסלאמיסטיות הקיצוניות בסוריה במשך קרוב לחצי שנה. ואולם, גם על הרגע החיובי הזה העיבה העובדה שעשרות מעמיתיהם – זרים ומקומיים – עדיין שבויים או נעדרים.

האירועים הללו שהתרחשו בסוף שבוע אחד בסוף מרס מעידים על הסכנה התמידית שבה מצויים נציגיה של העיתונות. בין שמדובר במחבלים שמסמנים את העיתונאים כמטרה להתקפה פיזית, ובין שמדובר ברשויות המדינה שאינן תמיד מעוניינות שהתקשורת תחשוף את כל האמת, העיתונאים מוצאים את עצמם לא פעם בקו האש, לפעמים פשוטו כמשמעו, בעודם מנסים לבצע את תפקידם החיוני.

מדד חופש העיתונות

העצרת הכללית של האו"ם קבעה ב-1993 כי ב-3 במאי יצוין יום חופש העיתונות העולמי. תאריך זה נבחר משום שהתקבלה בו שנתיים קודם לכן הצהרת וינדהוק (Windhoek), שבמסגרתה עיתונאים אפריקאים שהתכנסו בנמיביה קראו לאו"ם להבטיח "עיתונות חופשית, עצמאית ופלורליסטית בכל העולם".

חופש העיתונות, כך נקבע כבר בהצהרה האוניברסלית לזכויות אדם שאימץ האו"ם בשנת 1948, הוא חלק מהזכות הבסיסית של הבעת דעה באופן חופשי. בסעיף 19 של ההצהרה נאמר כי זכות הביטוי היא "החופש להביע דעות בלי התערבות ולחפש, לקבל ולהעביר מידע ורעיונות דרך כל אמצעי תקשורת בלי קשר לגבולות". לפי החלטת העצרת הכללית וסוכנות המדע, התרבות והחינוך של האו"ם (UNESCO), היום הבינלאומי נועד "לחגוג את העקרונות הבסיסיים של חופש העיתונות, לבחון את מצב חופש העיתונות ברחבי העולם, להגן על התקשורת מפני התקפות על עצמאותה ולהוקיר עיתונאים שאיבדו את חייהם בעת שביצעו את עבודתם".

האם ביום חופש העיתונות המצוין השנה, ב-2014, יש לתקשורת הבינלאומית סיבה לחגוג? לא בטוח. דווקא בעידן שבו העבודה העיתונאית כבר אינה מוגבלת לכלי התקשורת המסורתיים, אלא באה לידי ביטוי גם בדיווחים מהשטח ובפרשנויות של אזרחים באמצעות אתרי שיתוף חברתיים ובלוגים, ארגונים בינלאומיים שבוחנים את מצב חופש העיתונות מתארים מציאות לא פשוטה שנובעת הן מרדיפה שלטונית והן מהתגברות העימותים המזוינים בעולם, דוגמת המהפכות בעולם הערבי.

"עיתונאים ללא גבולות" הוא ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח שפועל מצרפת מאז 1985 ומפרסם מדי שנה, החל משנת 2002, דו"ח המדרג את מצב חופש העיתונות והביטוי ברחבי העולם. הדוח האחרון של הארגון, שפורסם בפברואר 2014, ציין את "ההשפעה השלילית של סכסוכים אלימים" על חופש העיתונות והמידע. כמו כן נאמר בדוח כי "הדירוג של כמה מדינות הושפע מהנכונות לפרש צרכים של ביטחון לאומי באופן נרחב ופוגעני למדי עד כדי פגיעה בזכות לעדכן ולהיות מעודכן".

"הוועדה להגנת עיתונאים", ארגון ללא מטרות רווח של עיתונאים וחוקרים שפועל מניו יורק מאז 1981 ועוקב אחרי פגיעה בעבודתם השוטפת של עיתונאים, דיווחה בדצמבר האחרון כי 211 עיתונאים נעצרו במהלך שנת 2013 בשל עבודתם, וכי 124 מתוך אותם עיתונאים היו חשודים בביצוע עבירות של פגיעה בביטחון המדינה, כמו טרור או חתרנות. מדובר בשנה השנייה בחומרתה עד כה; השיא הנוכחי שייך לשנת 2012 שבה נעצרו 232 עיתונאים. הוועדה גם ציינה כי 95 עיתונאים נהרגו במהלך 2013, וכי המוות של 70 מתוכם נגרם באופן מובהק כתוצאה מעבודתם.

הפייסבוק והטוויטר האלה

אחת המדינות שבולטת לרעה בדוחות של שני הארגונים היא טורקיה. "על אף שאיפותיה האזוריות, טורקיה לא הראתה שום שיפור וממשיכה להיות אחד מבתי הכלא הגדולים ביותר בעולם לעיתונאים", ציין ארגון "עיתונאים ללא גבולות", שהציב אותה במקום ה-154 מתוך 180 מדינות במדד השנתי, אחרי מדינות כמו עיראק ואפגניסטן.

הרדיפה השלטונית שאמצעי התקשורת בטורקיה סובלים ממנה הגיעה לשיא חדש בהפגנות נגד משטרו של ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן, שפרצו בפארק גזי שבאיסטנבול בקיץ שעבר והתפשטו לערים נוספות. "הוועדה להגנת עיתונאים" דיווחה כי תועדו התקפות מצד כוחות הביטחון נגד צוותי תקשורת מקומיים ובינלאומיים במטרה למנוע מהם לסקר את המחאה וכי ארבע תחנות טלוויזיה מקומיות נקנסו בשל אופן סיקור ההפגנות.

ביטוי נוסף לפגיעה השיטתית של השלטון הטורקי בחופש הביטוי הגיעה בסוף מרס, כאשר ימים ספורים לפני הבחירות המקומיות החליט ראש הממשלה ארדואן לחסום את הגישה לאתרי השיתוף טוויטר ויוטיוב, בתגובה לפרסום הקלטות סתר שחשפו לכאורה את המעורבות שלו ושל בכירים נוספים בפרשות שחיתות. "הישות הזאת שנקראת טוויטר, היוטיוב הזה, הפייסבוק הזה. הם הרעידו משפחות עד היסוד. אני לא מבין איך אנשים הגיוניים יכולים להגן על הפייסבוק, היוטיוב והטוויטר האלה. יש שם כל מיני שקרים", הצדיק ארדואן את החלטתו השנויה במחלוקת.

סבגי אקרצ'שמה, עיתונאית ועורכת בכירה ביומון הטורקי "זאמאן", סיפרה ל"מסע אחר" על המציאות המורכבת שבה פועלים כיום אנשי התקשורת במדינה. "הלחץ על התקשורת מעולם לא היה חמור כל כך", אמרה אקרצ'שמה. "ארדואן מנסה לשלוט בכלי תקשורת רבים ככל האפשר. הוא דורש ממנהלים של כלי תקשורת לפטר עיתונאים ביקורתיים, והוא אפילו מודה שהוא מתערב בתוך התקשורת".

אקרצ'שמה מציינת את הדוגמה של עמיתה, מאהיר זיינאלוב, עיתונאי מאזרבייג'ן שעבד ב"זאמאן" וגורש מהמדינה בפברואר האחרון אחרי שביקר את ארדואן בשל פרשות השחיתות שהיה מעורב בהן לכאורה. משרד הפנים מסר כי זיינאלוב סולק בשל "פרסום ציוצים נגד אנשי ממשל בכירים", וראש הממשלה אף הגיש תלונה פלילית נגד זיינאלוב על ביצוע "פשע שחורג מגבולות הביקורת".

אקרצ'שמה הודתה כי אינה צופה שיפור לטובה בעתיד הנראה לעין, ותוצאות הבחירות המקומיות שבהן ניצחה מפלגתו של ארדואן רק חיזקו את התחושה הזאת. ואכן, ימים ספורים לאחר ההצבעה, דיווחו עיתונים טורקיים כי אתרי האינטרנט שלהם נפלו קורבן להתקפות סייבר, בעוד נציגי מפלגת השלטון במחוז במערב המדינה סגרו שבועון שפרסם דיווחים על פרשות השחיתות של ארדואן ומקורביו.

לא רוצה לזמביה

עדות נוספת למצב המורכב של העיתונות כיום מספקת זמביה, שבשנים האחרונות שיפרה את מעמדה בדירוג חופש העיתונות של "עיתונאים ללא גבולות" ממקום 104 בתחילת העשור הקודם למקום 72 בשנת 2013. ואולם, בדוח הנוכחי היא הידרדרה למקום ה-93 בשל מעצרים של עיתונאים וחסימה של אתרי אינטרנט ביקורתיים, שפרסמו דיווחים על מעורבות לכאורה של גורמי שלטון בשחיתות. צ'ולה מוקאנגה, עיתונאי מה"זמביאן אקונומיסט", הודה כי הרדיפה השלטונית לא תעצור עד שיהיו במדינה מספיק ערוצים להעברת מידע מלבד כלי התקשורת המסורתיים. "זה יימשך עד שיגיע הזמן שבו תהיה רוויה גדולה של גישה לאינטרנט, והמפלגה בשלטון תכיר בטיפשות של שמירה על מכונת תעמולה במימון ממלכתי בהתחשב במספר הרב של מקורות מידע שיהיו זמינים לאזרחים", כתב מוקאנגה בטור שפרסם בעיתונו באוגוסט האחרון.

אחת המדינות שבהן מצב חופש העיתונות מטריד במיוחד היא רוסיה. ארגון "עיתונאים ללא גבולות", אשר הציב את רוסיה במקום ה-148 במדד השנתי, ו"הוועדה להגנת עיתונאים" מאשימים את הנשיא ולדימיר פוטין באחריות לפגיעה בחופש העיתונות על ידי הגברת השליטה על אמצעי התקשורת.

שני הארגונים מצביעים בין השאר על חוקים שהעביר הפרלמנט הרוסי מאז שנת 2012, שמתירים סגירת אתרי אינטרנט שמוגדרים "קיצוניים", ועל ההחלטה המפתיעה לסגור את סוכנות הידיעות הוותיקה "ריה נובוסטי" בסוף 2013 לטובת סוכנות חדשה בשם "רוסיה היום" שתשמש שופר של השלטון. צעדים נוספים שהתרחשו מאז תחילת השנה היו פיקוח צמוד על עיתונאים שסיקרו את אולימפיאדת החורף בסוצ'י, סגירת כלי תקשורת עצמאיים שהיו ידועים כביקורתיים והפעלת לחץ על כלי תקשורת להחליף את הדרג המערכתי הבכיר לטובת מינוי אנשים שהקרמלין חפץ ביקרם. גם בעת המשבר שפרץ בפברואר ובמרס השנה סביב השתלטותה של רוסיה על חצי האי קרים, נפגע חופש העיתונות. לפי דוח שפרסם ארגון "עיתונאים ללא גבולות" בסוף מרס, נרשמו 89 תקריות של איומים או של מעשי אלימות נגד עיתונאים שסיקרו את המשבר.

על אף המציאות המורכבת שבה פועלים אנשי התקשורת – במדינות דמוקרטיות ורודניות, במדינות העולם השלישי ובמדינות המפותחות – אפשר למצוא נקודת אור דווקא בעמדה המאוחדת שהפגינו העיתונאים בפקיסטן אחרי ניסיון ההתנקשות בראזה רומי ואחרי שעיתונאים נוספים קיבלו איומים על חייהם. "הקיצונים לא יכולים לגרום לנו להפסיק לעשות את החובות שלנו כעיתונאים", אמר העיתונאי הבכיר נג'אם סטי, בהפגנה שנערכה בלאהור בתחילת אפריל. "עלינו לשכוח את חילוקי הדעות האישיים ואת היריבויות המקצועיות ולעבוד יחד למען חופש העיתונות". זהו מסר מעודד. אם בפקיסטן, שבה נהרגו בשנה שעברה חמישה עיתונאים לפי "הוועדה להגנה על עיתונאים", אנשי התקשורת אינם מוכנים להיכנע לאיומים ולטרור, אז ייתכן שיש עדיין תקווה שביום מן הימים חופש העיתונות אכן יוגשם במלואו ברחבי העולם.