מלאכית באמריקה

אנג'ל הייז, "Dirty Gold"

אנג׳ל הייז היא חלומו הרטוב של כל יחצן: חצי אפרו־אמריקאית, חצי אינדיאנית, פאנסקסואלית מוצהרת שסיפור חייה מייצר כותרות שלא יביישו את הצהובון השערורייתי ביותר. היא לא מפחדת להתלכלך, יש לה פה ענק וחתיכת כישרון שעומד מאחוריו. כמיטב המסורת בהיפ הופ, הייז היא גם סיפור קלאסי של עוף החול שהצליח להתרומם מהקשיים האיומים ביותר ולנצל אותם לטובתו. אבל נדמה שהייז לא הסתפקה בילדות בסלאמז ובהסתבכות בסמים ובפשע, כמו הקולגות ג'יי.זי ו־50 סנט, אלא לקחה את כל הסיפור צעד ענק קדימה. את הגטו המסורתי החליפה ילדות בקהילה דתית סגורה, שבעיני רבים נחשבת לכת; את העוני החליף האיסור המוחלט להאזין למוזיקה ואת ההידרדרות לפשע החליפו תקיפות מיניות ואונס. ובדיוק כך נשמע אלבום הבכורה שלה, "Dirty Gold": הזעם, שפעמים רבות מניע את ההיפ הופ, בוער בעוצמה של אלף שמשות, הפלואו פועם בקצב של אלפי לבבות דוהרים והמילים מנחיתות בוקס בדיוק בנקודה הנכונה בבטן. ככה נשמעת אישה שהמוזיקה הצילה את חייה.

בתור מי שבחרה באמונה עצמית על פני אמונה באלוהים, הייז מקדשת דבקות באינסטינקטים ובאג'נדה הפרטית שלה. לכן לא מפתיע שפנתה לפעולה קיצונית כמו הדלפת אלבומה לסאונדקלאוד חודשים לפני מועד יציאתו המתוכנן, רק כי נמאס לה לחכות לטיימינג שיתאים ללייבל. בזכות פעולות כאלה, נדמה שהייז הופכת למודל מדהים לחיקוי ולמי שמראה לראפרים סביבה איך היפ הופ צריך להישמע. הקשר ההדוק בין הביוגרפיה העגומה שלה לבין עוצמת יצירתה מנציח את היופי ואת הכוח שבז׳אנר, הסיפורים הרבים שנדמה שהיא מחויבת לספר, משתלבים בטבעיות מעל הביטים והקוּליות שלה מוכיחה שהדרך הטובה ביותר לניצחון היא בעזרת חוסר מאמץ.

למרות שהיא רק בת 22, הייז כבר הוציאה מספר מיקסטייפים ואי.פיז, מה שעזר לה להגיע לאלבום הבכורה מגובשת ובטוחה בעצמה. אל הביטים הקשוחים שהיו מזוהים איתה עד כה מצטרפים באלבום צלילים רכים יותר, כמו הפסנתרים שעוטפים את שיר הנושא או קולה של סיה שמתארחת ב"Battle Cry"; קטעים שיכולים בקלות להפוך ללהיטי רחבות ("Crown" המעולה, שמזכיר גרסה רגועה יותר של M.I.A) וב"Planes Fly" היא מוכיחה שוב שגם לשיר היא יודעת. עכשיו נותר רק לקוות שהייז תקשיב לעצה שלה עצמה ולא תחלה בתסמונת ניקי מינאז', כלומר תהפוך מילדת רחוב בועטת למפלצת מיינסטרים שמתרכזת יותר בפרסום מאשר באמנות. איכשהו, במקרה שלה אפשר להאמין שזה לא יקרה.

שורה תחתונה: מניפסט מרשים וכיפי של העצמה ונשיות חזקה