למה לא מחבקים את "מלכות"? אולי כי אתם גזענים ומיזוגנים

העונה הראשונה של "מלכות" עלתה לשידור ב-2018. היא מגוללת את סיפורה של משפחת פשע שכל גבריה נרצחים ומותירים את נשותיה להמשיך ולתפעל את העסק המשפחתי. היא תמהיל טעמים מדויק לחיך הישראלי, מעין תשובה נשית ל"הבורר", עם קאסט חלומי של שחקניות רציניות וריטה אחת ששורפת את המסך. העונה השנייה שלה עלתה ב-HOT לפני כשבועיים ונפתחה מעולה. אז איך זה שבקושי שמעתם עליה?

התשובה, כמו תמיד, היא גזענות ומיזוגניה. בעוד ש"המפקדת", למשל, הקפידה להיות ממותגת כהפקת מקור נשית עם אנסמבל אשכנזיות מחונן ורפרורים בלתי פוסקים בתקשורת ל"אפס ביחסי אנוש" – כן גם בנות היו בצבא, יפה ששמתם לב – וקיבלה ביקורות מהללות ובאזז ברנז'אי מחריש את הנשמה, "מלכות" נשארת עמוק בנישה תודעתית-פריפריאלית ומקבלת שבריר מהחיבוק הציבורי לה זכו תוכניות שהקפידו למתג כאיכותיות ממנה. גם "בני אור" ו"עלומים", למשל, הן סדרות על מזרחים ופשע. האחרונה אפילו נשלחה לפסטיבל קאן. אלמוג בוקר אף הפציר בהורים לא לתת לילדיהם לצפות ב"בני אור" פן יתדרדרו לפשע. אבל ב"מלכות" הרצח, הסחר בסמים והאלימות ככל הנראה לא מסוכנים לצופים צעירים, משום שמבצעות אותם נשים וזה סוריאליסטי כמו "ספיידרמן" או "ארתור". הצפייה בטוחה.

"מלכות" (צילום מסך: HOT)

"מלכות" כתובה באופן כיפי ואינטליגנטי, וחלק מהגדולה שלה נעוצה באופן שבו היא נוגעת בנושאים חברתיים באומץ ובלי להכביד כמו, למשל, בסוגיית הפליטים בדרום תל אביב: בעונה הנוכחית דמותה של אורלי זילברשץ יוצאת במאבק תושבי השכונות לגרשם, אבל היותם של הפליטים חיילים של משפחת מלכה בחזית הסחר בסמים, מייצרת קונפליקט מושלם על אישי ופוליטי שגם נותן לנו במתנה עוד מהדינמיקה המטריפה של זילברשץ עם ריטה.

"מלכות" (צילום מסך: HOT)

דוגמה נוספת היא הדמות שמגלמת ליהי קורונובסקי, חשפנית לשעבר שנותרת ללא הגנה אחרי שאייל מלכה היה אמור להינשא לה ונהרג, והאופן שבו "מלכות" ניגשת אל סטריאוטיפ הרוסיות-שהמזל-לא-שפר-עליהן הוא בלתי מתנצל ושנון, בהיעדר פוליטיקלי קורקט שלא יפריע גם לפרסונה הwokeית ביותר (ואולי עומר אדם יכול ללמוד מזה משהו). דמותה של קורונובסקי, ספיר, היא גם קרקע פוריה למשולש הטעון בינה לגיא פרנסיס (רוי מילר) ואשתו, המגלם במופתיות תסביך מדונה-זונה של גבר שאוהב את אשתו הכנועה, נילי – מין תשובה אינטיליגנטית ומנומקת לנעמי כפית – אך נחוש לביית גם את "השרמוטה הרוסיה" שממאנת להיענות לחיזוריו (מה שמסלים את יחסיהם בתסריט שמרגיש כמו ריקוד טנגו קטלני).

"מלכות" (צילום: אוהד רומנו)

וכך, בזמן שכולם מדברים על ייצוג נשי, מבחן בכדל ו#MeToo, "מלכות" פשוט עושה. בלי לנופף בטיקט הפמיניזם, יש בה את כל מה שצריך בסדרה ישראלית ב-2021, וכנראה שזה לא מספיק לנו. כנראה שכל הסופרלטיבים בעולם לא יוכלו לגרום למבקרי הטלוויזיה העילאיים להתייחס ל"מלכות" ברצינות. אולי בגלל הקלילות שלה. אולי בגלל העובדה שהיא בעצמה לא לוקחת את עצמה ברצינות תהומית. התסריט המושחז והנשים מאחורי ולפני המצלמה שמציגות ספקטרום רחב של חוויות חיים נשיות יכולות אולי למלא אותי וצופות כמוני בגאווה, אבל מתברר שמהמבט הגברי בלתי אפשרי לצפות בה בכבוד. "נו באמת, זה על פרחות".

"מלכות", HOT3, Next TV ו-HOT VOD, חמישי 20:30