על המינוי של מני אסייג למועצת הקולנוע אפשר לומר רק: נו, בהצלחה

כן, זו תחתית החבית. לא, זה לא סוף העולם. הרי בשורה התחתונה זו עוד משהו שאיש ליכוד הבטיח שיקרה, וזו השורה התחתונה אז בואו נגיד אותה כבר פה למעלה. בסופה של מורשתו המפוארת של זאב ז'בוטינסקי, הליכוד נותרה מפלגה מפא"יניקית מביכה שמחלקת ג'ובים לחבריה ומקורביה משל היו רשימת "no shows, no works" מהסופרנוס. היא מתחזקת סגידה מביכה לקריקטורה נלעגת של אדם אחד שעד שלא נחליף את ישיבתו בשלטון נידון עלינו לחיות לנצח במצב החירום שבו המים מתחממים אבל הקומקום אף פעם לא שורק. אי אפשר לסמוך על מילה של נתניהו: תשאלו את גדעון סער, או את אביגדור ליברמן, או את נעה נתניהו.

באשר לאסייג עצמו, הרי שעל אף שהוא אוחז בתפיסה אישית להפליא של מהו הומור, הרי שהאיש הוא בוודאי לא העילג ביותר או הבוטה ביותר שפועל כרגע בזירה הימנית. מדי ערב נרשמים נתוני צפייה נאים לתכנית סאטירה נטולת פאנצ'ים או צחוק כלשהו בה יש חבר פאנל שמפציר באופן עקבי בחיילי צה"ל לבצע פשעי מלחמה. תהיינה דעותי על יכולותיו התסריטאיות אשר תהיינה, מני אסייג חתום על סדרה מצליחה ומרובת פרקים ועונות שמקורה בין השאר בילדותו שלו עצמו. הוא לגמרי יכול לקרוא לעצמו תסריטאי.

מצד שני, תסריטאי קולנוע הוא לא. מני אסייג  אינו יוצר קולנוע או היה מעורב ביצירת קולנוע, או למד קולנוע או עסק בביקורת קולנוע. הוא עוד מינוי שנעשה כדי להרגיז שמאלנים, אבל השמאלן הזה לא עומד להתרגז. מה גם שאם אדם מוכן לשבת מרצונו המלא בישיבות ארוכות אין קץ עם כיבוד יבש ולענות מדי יום להמוני מיילים על פגישות, מועדים לפגישות וביטולי פגישות ועוד לעשות את זה בהתנדבות, תפוס כיסא, מנחם, תרגיש חופשי לקחת לעצמך ערגלית.

באמת. כלומר, זאת בהנחה שהשר זוהר יעמוד במילה שלו (ובואו) ומני אסייג אכן יבוא להשקיף בישיבות המועצה ולא ימצא על ההתחלה איזו דרך להיעלב ממשהו שאומרים, להצהיר בטוויטר בלשון יותר מדי נמלצת שהוא לא מסוגל לעבוד עם עוכרים שכאלה (זוכרים את אסנת מארק פורשת בגלל תום יער?). כי אם אכן המטרה שלו היא לעמוד כשומר בשער ולמנוע מנראטיבים עוינים להיות מסופרים, אני יותר מאשמח שיישב וישמע איזה רעיונות מגישים בקשות תמיכה, אילו מהם זוכים לקבל אותה ומי הם באמת בעלי ההחלטה. כרגע אסייג סבור שמדובר בחבורת אשכנזים גיבנים המוכנים להמטיר כסף על סרטים שמצהירים בפירוש כי הם מכוונים להשמיץ שם ישראל ברבים? אז שישב עם בעלי ההחלטה האמיתיים ויגבש החלטה על סמך עובדות ולא על סמך ה"אם זה היה סיפור על רועה עיזים בדואי בטח הייתם מתעלפים" שימיניונים אוהבים להתיש איתו. זה יהיה מיתוס אחד שאולי ימות. בשני יוכל אסייג לחזות כשהוא יראה רעיון אחד שיביא לפסילתו (את הסרט על לאה צמל, שכל כך הרגיז את מני, הרי כבר עשו אז הוא לא ממש יוכל למנוע אותו) על ידי המועצה ממשיך לחזר על פתחים – כי התמיכה שהוא קיבל מהמועצה או הקרן לא קרובה אפילו לכסות את כל העלות. מישהו שם לב פעם שלוקח שנים מתחילתו של סרט דוקו ישראלי ועד שנגמרת רשימת נותני החסות ומתחיל סוף סוף הסרט?

ובכלל, עם יד על הלב, אבל על איזו תעשייה שמאלנית אנחנו מדברים בדיוק? הסדרה הכי מצליחה שלנו היא זו שמעלה על נס לוחמים שרוכשים בדרכים נכלוליות את אמונם של מחבלים בני מוות. רק השבוע חולקו פרסי האקדמיה, איפה השמאלנים? ב"טהרן"? ב"שעת אפס" שעסקה בגזענות נגד ערבים וכמעט ולא הראתה ערבים על המסך? באנקדוטליות היידישקייט של ה"יהודים באים"? ובאשר לסרטי ה"יורים ובוכים", הרי שאלה לרוב גם אינם זוכים להצלחה בקהל שלא בא לו לקנות כרטיס למילואים מתוסרטים או למהדורת חדשות בת שעה וחצי (או שלוש שעות, אם הערב יושב בכיסא המגיש עמוס גיתאי). בחו"ל, על אף החשש המנחם אסייגי, התדמית שלנו כבר הרוסה – ככה שהיוצר השמאלני ביותר ייתקל בניכר בפיהוקים מתריסים מאותה סיבה שבארץ נכשלו כל סרטי הרזיסטנס הצרפתיים – סעיף ה"יאללה יאללה תעבדו על מישהו אחר". אם אסייג רוצה לקבל את הקרדיט על לפסול כבר את ז'אנר המביך של הקלגס הדומע, לא נריב איתו.

ואולי עדיף למר אסייג, ובכלל לרבים מהתקשורת הימנית, להפסיק לגלגל עיניים ובמקום לשאוג "אבל למה על משפחת פלאי אתם לא עושים סרטים", אשכרה לגבש פורמט לסרט על משפחת פלאי, או על לווינגר, או, לכו תבינו, סתם על חב"דניק טוב לב. תבנו סיפור, תעמדו בשאלות ועדה מקצועית ובקריטריונים לפסטיבלים בינלאומיים ובמקום לבקר את מה שישראל מייצרת, פשוט לייצר את ישראל.
אמונה קדומה שיש לי היא שזה לא שההתקשורת, העיתונות או האקדמיה שמאלנית אלא זו המציאות שלא חיה בכפיפה אחת עם ראייה ימנית. חושבים אחרת? בבקשה.

אני שמאלני, ושמאלנים עושים הרבה דברים מרגיזים כי זה כיף, אבל דבר אחד שהם לא עושים זה למנוע יכולת ביטוי מאנשים אחרים. אדרבא, תביאו תעשיה ימנית. תביאו לי את הסיטקום המצוין על המשפחה הימנית, בואו נראה את סדרת האנימציה הפלינטסטונית על מאחז בינות חגווי הסלע. רמה בורשטיין הוכיחה ומן הסתם עוד תוכיח איזה צמאון לגיבורים מאמינים ניתן להרוות, וכשיש יוצר ימני מוכשר – רועי עידן, לדוגמא – הרי שלא רק שיימצא לו מקום בלוח השידורים, ועוד בלוח השידורים של התאגיד (הנמסיס של שלמה קרעי), הוא אפילו יזכה בפרס את השחקן הראשי שלו. אחד, שלום אסייג. ייתכן שיצא לך לפגוש אותו.

מחזה הבכורה של אריק שגב, "אושר עכשיו מחוברת", יוצג באולפן 4 של הבימה ב-9 וה-10 לאפריל (היום ומחר). לרכישת כרטיסים