מעבר לקווי האויב: ביקורת אוטובוסים

 

רבים מאיתנו עוברים את זה לפחות פעמיים ביום – הנסיעות באוטובוס, שהפכו לחלק אינטגרלי מיום הלימודים שלנו. חמוש בעט, מחברת וכרטיס רב-קו, יצאתי לבדוק את חוויית הנסיעה אל האוניברסיטה וממנה בכמה מהקווים המרכזיים. ניסיתי את מזלי בשעות העומס של הבוקר בשני קווים שונים שמגיעים לאוניברסיטה ממרכז תל אביב, וכן בשתי נסיעות אל מחוץ לעיר בשעות אחר הצהריים. לא היה קל, אבל מה לא עושים כשעורכת העיתון מבטיחה לשלם תוספת סיכון?

קו 289 – המזל מאיר לי פנים
9:37 בבוקר. אני עולה על האוטובוס בתחנה שליד כיכר רבין. המשימה – להגיע בזמן לשיעור שמתחיל ב-10:15. אין מקומות ישיבה פנויים ואני נאלץ לעמוד יחד עם הנוסעים הרבים שכבר עומדים, רובם נראים כמו סטודנטים. המזל מאיר לי פנים בבוקר הזה, ונוסעת שיושבת בדיוק ליד הנקודה שבה אני עומד קמה כדי לרדת בתחנה הבאה. ברגישות, אך בנחישות, אני תופס את מקומה וזוכה להעביר את המשך הנסיעה בישיבה. הסטודנטים הרבים שעולים בהמשך לא זוכים למזל כזה, והאוטובוס מגיע לאוניברסיטה כשהוא מלא עד אפס מקום.

קו 289, שמתחיל את נסיעתו בחולון, הוא הקו המהיר ביותר לאוניברסיטה ממרכז תל אביב. "בגלל שמדובר בקו ישיר, רוב הסטודנטים מחכים לו ומוותרים על קווים אחרים שעוברים. לשאר הקווים לוקח כמעט פי שתיים זמן", מספרת נטע, סטודנטית לגיאוגרפיה והיסטוריה של המזרח התיכון. "כשאני עולה, האוטובוס בדרך כלל כבר מפוצץ ואין מקום לשבת. ככל שמתקדמים הנסיעה הופכת לבלתי נסבלת, ובחלק מהתחנות הנהג אפילו לא עוצר". לדבריה, אף פעם לא מוקצה לקו אוטובוס כפול, והתדירות בשעות העומס נמוכה מדי. "המחשבה שאאחר לשיעור בגלל שהאוטובוס מלא נשמעת לי אבסורדית, ולצערי זו המציאות של רבים מהנוסעים בקו הזה", היא מוסיפה.

האוטובוס לא גרם לי לאחר, ובשעה 9:56 אני כבר בתוך הכיתה שבה מתקיים השיעור – 19 דקות נסיעה בסך הכל. מדהים, אם מתעלמים מהצפיפות המטורפת.

צילום: גל קולוג

קו 45 – "סיר לחץ אחד גדול"
15:38. אחרי התלבטות ממושכת, אני משלים עם העובדה שעיתונאי אמיתי חייב לצאת לשטח ולבחון בעצמו את הדברים מקרוב. גם אם זה אומר לפעול מעבר לקווי האויב ולשהות בשטח זר ומסוכן. וכך, כמו איתי אנגל שמתכונן לחצות את הגבול הטורקי ולהסתנן לשורות דאעש בעיראק, אני צועד לעבר תחנת האוטובוס ומתרגל למחשבה על המעשה האמיץ שאני עומד לעשות – לנסוע לגבעתיים.

לאחר כעשרים דקות המתנה בתחנה שליד הכניסה הראשית של האוניברסיטה, קו 45 לכיוון תל השומר מגיע יחסית ריק, ויש הרבה מקומות ישיבה פנויים. "בשעות האלה הנסיעה סבירה, אבל בבוקר הוא מלא עד אפס מקום בצורה מדאיגה ממש", מספר עופר, סטודנט לתקשורת מגבעתיים. "אף פעם אין אוטובוסים כפולים בקו הזה. קרה לי כמה פעמים שהאוטובוס לא עצר בתחנה בגלל שהגיע מלא, אבל הנהגים בדרך כלל כן מנסים לדחוס כמה שיותר נוסעים. הבעיה שהרבה פעמים זה גורם לריבים וצעקות. זה כמו סיר לחץ אחד גדול". לדבריו, גם התדירות של הקו בשעות העומס לא נותנת מענה לנוסעים. "אם מפספסים את האוטובוס צריך להמתין חצי שעה לאוטובוס הבא. לפעמים גם קורה שלא יוצא קו בכלל במשך שעה. אני צריך לצאת מהבית שעה וחצי לפני השיעור, אפילו קצת לפני, ועדיין יש סיכוי שלא אגיע בזמן".

אני יורד מהאוטובוס בתחנה הראשונה של רמת גן, אחרי שחלפתי על פני כל תחנות גבעתיים. השעה היא 16:19 – 41 דקות נסיעה, וזה עוד לפני שעות העומס העיקריות.

קו 25 – עניין סובייקטיבי
יום חדש, 9:17 בבוקר. אני שוב עולה על האוטובוס בתחנה שליד כיכר רבין. את קו 25 אני זוכר לרעה עוד מימיי כסטודנט שנה א'. נהגתי לנסוע בו כל יום, עד שגיליתי, כעבור כמה חודשים טובים, את קו 289. אלו שנוסעים בקו 289 כנראה שומרים את דבר קיומו בסוד, אחרת אין דרך טובה להסביר למה עדיין יש סטודנטים שעולים במרכז העיר על קו 25 שמגיע עמוס כבר מבת-ים ונוסע במסלול ארוך מאוד שכולל סיבוב שלם בתוך רמת אביב. אני נודר בלבי שאשמור גם אני על החשאיות של 289, ומיד נזכר שכבר כתבתי עליו קבל עם ופקולטה לפני כמה פסקאות. שיט, מאוחר מדי.

בניגוד ל-289, קו 25 מגיע באוטובוס מפרקי. אולי זה הזמן להבהיר ש"אוטובוס מפרקי" זה האוטובוס הכפול, זה שנראה כמו שני אוטובוסים שמחוברים ביניהם באמצעות אקורדיון. אבל למרות פוטנציאל הגודל, אין מקומות ישיבה פנויים, ואני מצטרף לנוסעים, הלא רבים, יש לציין, שעומדים. שוב מתמזל מזלי, והנוסעת שלידה אני עומד קמה. אני תופס את מקומה בזריזות, אך מהר מאוד מגלה שגם בתחנות הבאות נוסעים רבים יורדים. כעבור שתי תחנות חולף על פנינו אוטובוס קו 25 נוסף. יתכן שזה תרם לכך שהנסיעה עברה בנוחות יחסית.

"הפעם היה לי איפה לשבת, אז זה לא ממש מייצג את הנסיעה בקו הזה", מספר עמוס, סטודנט לגיאוגרפיה ומגדר שגר במרכז תל אביב. "לפעמים אין אפילו מקום לעמוד והצפיפות נוראית. גם המסלול מאוד ארוך, והנסיעה בדרך כלל לוקחת 50 דקות לפחות". "בבקרים באמת יותר מסורבל ומחניק", מוסיפה גל, סטודנטית לתקשורת ומדעי המדינה שגרה גם כן במרכז העיר. "יש שעות נוראיות שבהן אין מקום לשבת וצפוף, ובכל עצירה כולם עפים קדימה ואחורה, תפוזים מתגלגלים על הרצפה וילדים נופלים. אבל בשעות אחרות נוח יותר. בגדול הנסיעה היא בסדר גמור ולא מאוד ארוכה, והתדירות של הקו מצוינת". אולי זה עניין סובייקטיבי, ואולי גל פשוט לא שמעה עדיין על קו 289. כפי שנדרתי קודם, אני לא מספר לה עליו. סליחה גל.

בכל מקרה, הנסיעה הזו בהחלט עברה בצורה נוחה. בשעה 9:53 אני כבר בתוך הכיתה – 36 דקות נסיעה. מהיר יחסית למה שאני זוכר מהקו הזה, אבל כמעט פי שניים מהזמן שלקח לי להגיע עם 289.

קו 274 – בין כל האנשים ששועטים
16:02. הפעם אני עולה מחוץ לאוניברסיטה על קו 274 לכיוון רחובות. האוטובוס הכפול שמגיע לא עמוס בכלל, ויש מקומות ישיבה רבים. "בשעות האלה הוא מתמלא עד אפס מקום בתחנת עזריאלי", מנבאת סופי, סטודנטית למדעי המדינה שמתגוררת ברחובות. "בנסיעה בבוקר לכיוון האוניברסיטה, הוא מתמלא כבר בכניסה לראשון לציון. זו נסיעה מטרטרת ונוראית, וגם לא בטיחותית במיוחד בגלל הצפיפות הרבה", היא מספרת. " לוקח לי כמעט שעתיים להגיע לאוניברסיטה בבוקר".

"הכי נורא זה שהרבה פעמים הנהגים מרשים לעצמם לא לצאת בזמן. ואז, במקום ששני אוטובוסים יצאו, יוצא רק אחד באיחור וקולט הרבה יותר נוסעים ממה שהוא אמור לקלוט", היא מוסיפה. "פעם אחת יצא לי להעביר את הנסיעה בעמידה ליד הנהג, כי היה בלתי אפשרי להתקדם לתוך האוטובוס, ובערך בראשון לציון ראיתי את האוטובוס השני שהיה אמור לצאת חולף על פנינו. שמעתי את שני הנהגים מחליפים ביניהם דאחקות – 'יצאת אחריי, הא? אז תעקוף אותי עכשיו'".

בניגוד למה שסופי מספרת על הנסיעות בשעות העומס, הנסיעה הזו דווקא עוברת בנוחות. אבל כשהאוטובוס מגיע לתחנת עזריאלי אני מבין שסופי צדקה – נראה שיש בחוץ פי שניים יותר אנשים שרוצים לעלות, ממה שהאוטובוס מסוגל להכיל. מבוהל, אני יורד מהאוטובוס, ומנסה לפלס את דרכי בין כל האנשים ששועטים פנימה ברגע שהדלתות נפתחות. השעה 16:24 – 22 דקות נסיעה מהאוניברסיטה למרכז העיר. עבר מהר בסך הכל.

צילום: גלעד כרמלי

ואפשר גם לתבוע את חברת האוטובוסים
צוף, סטודנט שנוסע בקו 45, מציין שבבוקר "האוטובוס צפוף באופן חריג, אבל ככה זה אוטובוסים". את האמירה הזו גל קולוג, סטודנט להפרעות בתקשורת, בטח לא יאהב לשמוע.
קולוג, שמעביר את שעות הלימודים בכיתה ששייכת לאוניברסיטה, אך נמצאת במכון לשמיעה ודיבור בבית החולים שיבא, פתח לפני יותר משנה במאבק עיקש לשיפור השירות של קו 143 שמוביל מעיר מגוריו חולון לתל השומר. "אני לא מרוצה, אבל זה לא משנה איך אני מרגיש. משנה שקרה משהו, ואפשר להגיד בצורה חד-משמעית שהמאבק נשא פרי. האוטובוס תוגבר בשלוש נסיעות בשעות העומס של הבוקר, וגם קו 14 המקביל לו, שעושה חצי מסלול דומה, תוגבר. נוצר גם קו חדש, 145, שמגיע ליעדים דומים. אז המצב עכשיו קצת יותר טוב, וברוב הנסיעות אנחנו אפילו מצליחים למצוא מקום ישיבה, בניגוד למה שהיה בעבר".

קולוג לא הסתפק בכך, ותבע את "אגד" שמפעילה את הקו, על כל הפעמים שבהן האוטובוס פסח על תחנות משום שהיה עמוס בנוסעים. "השאיפה שלי היא שזה ייתן אפקט. שאנשים יקראו על זה בעיתון, יגידו 'וואלה, זה בדיוק מה שגם אני עובר כל יום', וגם יגישו תביעה. כשחברות התחבורה הציבורית יראו שלמרות שהן מונופול, הן לא חסינות לגמרי, הן יתחילו לספק לנוסעים את השירות הראוי שהן חייבות לתת להם". התביעה של קולוג נדונה בימים אלו בבית המשפט.

"סביר להניח שמרבית הסטודנטים שמשתמשים כעת בתחבורה ציבורית יעזבו אותה בעתיד, אחרי שהם יתברגו בעולם המקצועי שלהם. אבל יש אוכלוסייה מאוד גדולה שתלויה בתחבורה הזאת – חיילים, קשישים, אנשי צווארון כחול, עולים חדשים. מגיע להם משהו טוב יותר. וגם לנו, בתקופה הסטודנטיאלית, מגיע לפתוח את הבוקר בצורה יותר נעימה. אי אפשר לבוא למבחן אחרי שנאבקת על מקום באוטובוס", הוא מוסיף. "אנחנו לא צריכים לחיות במציאות כזאת ואנחנו לא צריכים לקבל אותה. אם כל אחד יתאמץ מעט – ישלח מייל, ישלח תמונות, יעשה שיחת טלפון – ללחץ הזה יש המון משמעות. יש לנו כוח לשנות מציאות לאנשים, ואנחנו צריכים להשתמש בכוח הזה".

מחברת דן נמסר בתגובה: "דן מבצעת בדיקות וסקרים באופן תדיר ושוטף בקווי השירות שהיא מפעילה. קו 289 פועל בשעות הבוקר בתדירות של 10-12 דקות ובערב בתדירות של 7-10 דקות. קו 45 פועל בשעות הבוקר בתדירות של 20-25 דקות ובערב בתדירות של 25 דקות. תדירות ההפעלה נקבעת על פי הביקוש לנסיעות, ובבדיקות שבוצעו לאחרונה בקווים אלו לא נמצא שקיימים עומסים חריגים שמצריכים תוספת נסיעות. בנוסף, לאחרונה החלו עבודות תשתית של הרכבת הקלה באזורים רבים ברחבי תל אביב (קו 289 עובר באזור העבודות של תחנת קרליבך וקו 45 עובר באזור העבודות של תחנת רכבת סבידור). לצערנו, עבודות אלו גורמות לשיבושים רבים ועומסים בתנועת כלי הרכב בכלל והאוטובוסים בפרט, דבר שגורם לעיתים קרובות לפקקים ועיכובים בזמני הגעת האוטובוסים".

מחברת אגד נמסר בתגובה: "קו 274 פועל בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים בתדירות של 6-8 דקות וכל הנסיעות בקו מבוצעות באוטובוסים מפרקיים בלבד. בנוסף, מופעל קו מהיר בציר המדובר,  שמספרו 222, והוא יוצא מרחובות וראשון לציון ומגיע לאוניברסיטה. גם קו זה פועל באמצעות אוטובוסים מפרקיים. בימים אלו התקבל אישור ממשרד התחבורה להפעיל את קו 275 במקום ממסוף סבידור, מהאוניברסיטה לראשון לציון – צעד שיביא לשיפור משמעותי של השירות לסטודנטים. בנוסף לכל האמור, אגד עוקבת באופן שוטף אחר הנתונים בציר המדובר. פקחים מטעמנו יעקבו בשבועות הקרובים אחר הקווים המדוברים ובמידת הצורך נפעל מול משרד התחבורה כדי לתגבר את הקווים".

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "תדירויות הקווים נקבעות בהתאם לביקוש, תוך מאמץ להתחקות אחר עומסים. במידה ומתגלים עומסים, מורה המשרד למפעילים לתגבר את השירות. על פי ממצאי סקרים שברשותנו, לא נמצאו עומסים חריגים מתמשכים בקווים המדוברים. עם זאת, מאחר ויתכן שחלו לאחרונה שינויים בדפוסי הביקוש, משרד התחבורה יפנה למפעילים לצורך בחינת הנושא".