מעצבת האופנה פיבי פיילו מסרבת להראות נוכחות ברשת
בעולם שבו השיווק ברשת נראה הכרחי, יש מי שנמנעת ממשחק הפילטרים והטוויטים, כמו המעצבת פיבי פיילו שמדירה את בית האופנה סלין מהמרחב הווירטואלי. האם מדובר בסנוביזם או דווקא באג'נדה?
"אני מעדיפה לצעוד עירומה במורד הרחוב מאשר להיות חברה בפייסבוק".
ההצהרה הזאת לא מגיעה מפיה של לוחמת חופש רדיקלית או של אישה שאינה מבינה את אורח החיים המודרני. מאחורי המילים האלה עומדת פיבי פיילו – אחת מנשות האופנה המשפיעות ביותר בימים אלה. בחמש השנים האחרונות עומדת פיילו הבריטית בראש בית האופנה הפריזאי סלין, שהפך תחת ידיה ממותג מורשת ומנומנם למוביל אופנה העומד בחוד החנית של תאגיד מותגי היוקרה LVHM.
בגדי המותג זכו לא רק להעתקים מהרשתות המהירות, אלא גם שינו את קו החשיבה של עמיתיה ברחבי העולם. אין ספק שהמעצבת חיה כאן ועכשיו לא רק בגופה אלא גם בתודעתה, ובכל זאת היא מפנה את גבה לאחת התופעות הבולטות בתרבות שלנו – תופעת ה־Sharing שצמחה תחת שלטונן של הרשתות החברתיות.
לסלין אין נציגות בפייסבוק, בטוויטר ולא באינסטגרם – הרשת של מרבית העוסקים במלאכה ויזואלית. למעשה מלבד אתר אינטרנט פונקציונלי שנבנה ב־html5 – אין לסלין שום נוכחות וירטואלית. אף שהיקף המכירות און ליין של מוצרי מותרות ואופנה צומח מדי שנה בעשרות אחוזים (עובדה ששברה את הנחת העבודה הקודמת שהאינטרנט הוא מקום רק למציאוֹת) – את בגדי סלין ואביזריו אי אפשר לרכוש כלל ברשת.
"אני מאמינה שצריך לחוות את הבגדים במציאות בשביל להחליט אם את רוצה לרכוש אותם או לא. החומרים, הגימורים, הבטנות, הרעיונות, איך הם יושבים על הגוף. אני עדיין חושבת שהוצאה על בגדים צריכה להישקל ולהיבדק בצורה הזו. זו הסיבה שהבגדים של סלין לא יימכרו באינטרנט, ואנחנו אפילו לא מציגים בגדים על בובות בחלונות הראווה של חנויות המותג", הסבירה המעצבת בשיחה פומבית נדירה שהתרחשה בפסטיבל "ווג" בלונדון בשנה שעברה.
ההסבר השקול והכן הזה מעמיד בספק את ההשערה שלפיה פיילו – כמו מעצבים אחרים שנוקטים מידה מסוימת של בדלנות וירטואלית – עושה זאת מטעמי סנוביזם או לשם העלאת הסקרנות כלפי המותג. בגישה שהציגה יש יושרה, הכרה עצמית והבנה שאף שהאינטרנט שינה את חיינו מקצה אל הקצה – ערכה של המציאות הפיזית הוא גדול ומשמעותי יותר; וכשאנו עוסקים בדבר מוחשי כל כך כמו בגדים המולבשים הגוף שלנו – זו הדרך הנכונה ביותר לחוות אותם.
הפורמטים האחידים של הרשתות החברתיות אינם אותנטיים לייצוג אופנה, ודאי לא לאופנה שאינה מסחרית או מהירה. בממשקים של טוויטר, אינסטגרם ובעיקר פייסבוק אין הרבה יופי, והשימוש בהם דמוקרטי ונגיש לכל אך אינו נעים ויזואלית. גם חברות שהצליחו לנצל את הפלטפורמות הללו לצמיחה – כגון ברברי שנחשבת כמובילה באסטרטגיית פעולה דיגיטלית – לקחו בחשבון שעלולה להיות פגיעה בתדמית המותג. בעמוד הפייסבוק שלהן, ואפילו בעמוד של אחד מבתי האופנה המתוחכמים בעולם – פראדה – ניכרת אמנם השקעה רבה, אך התוכן רדוד יחסית והעמוד לוקה בחוסר אסתטיקה שלא תואם את מהות הענף.
אולי בעתיד יפתחו החברות הללו אפליקציות ופורמטים שתואמים את עולם הערכים ואת רמת המוצר שלהן, וכך יאפשרו לחוות בצורה טהורה ולא צינית את המותג גם באמצעות הרשת. אולי אז תשתלב גם סלין ברעש הדיגיטלי, אך בינתיים תמשיך פיילו לטעון: "הדבר השיקי בעולם הוא לא להופיע בכלל בגוגל", ומידה של צדק תהיה עמה.