שדרגו את צריכת תכני התרבות שלכם
אולי אתם צורכים תרבות מעולה, אבל גם מהמקום הגבוה ביותר יש לאן להתקדם. סדרות, ספרים, סרטים ואתרים שלא כדאי לכם לפספס
סדרות שכולם מכירים – ומה שאתם צריכים להכיר
כולם מכירים: "הסמויה"
אתם מכירים: "טרמה"
כמעט אף אחד לא צפה ב"הסמויה" של דיוויד סיימון, אבל כולם אוהבים להגיד שהם ראו אותה ולציין שלדעתם, הכוכבת הראשית של הסדרה היא העיר בולטימור. אבל אם תציינו אותה עכשיו תצאו דושים משעממים. הקלף שלכם היא "Treme", הסדרה שדיוויד סיימון כתב אחרי "הסמויה" ומתרחשת חודשים בודדים אחרי שהוריקן קתרינה הכתה בניו אורלינס. הסדרה, שסיימה ארבע עונות ב־HBO תיתן לכם פוש מעולה בכל שיחה שבה עולה "הסמויה". היא תעביר את השיחה מבולטימור המפחידה לניו אורלינס השמחה ותגרום לכם להיראות כאילו אתם אפילו יותר מעודכנים מחבריכם בשיח הפוליטי האמריקאי.
למתקדמים: הסרט הדוקומנטרי של ספייק לי על ניו אורלינס – "When the Levees Broke"
כולם מכירים: "קומיוניטי"
אתם מכירים: "ריק ומורטי"
"קומיוניטי" היא אחד הסיטקומים הכי טובים בתולדות הטלוויזיה. כולם בשיחה שלכם כבר מסכימים על זה, ויודעים להגיד ״קול קול קול״ בכל הזדמנות. זה אחלה ויפה, אבל אתם כבר צפיתם בתוכנית החדשה של היוצר דן הרמון, שכתב אותה בזמן ההפסקה הכפויה שלו מ"קומיוניטי". "ריק ומורטי" היא הגרסה ההייפרית של "קומי וניטי", שאינה מנסה לפעול על פי חוקי הסיטקום הישנים והטובים ואין לה צורך להתחבב על מי שאינו חנון עצום. זה מצוין בשבילכם. "ריק ומורטי" מבוססת, ברמה מסוימת, על מערכת היחסים של דוק בראון ומרטי מ״חזרה לעתיד״, רק שמרטי הוא ילד בן 14 והדוק שיכור ופסיכופת, והיא אפילו סדרה מצוירת, מה שיסדר לכם עוד כמה נקודות זכות על מקוריות כשתודיעו שזו הסדרה הכי טובה של העונה.
כולם מכירים: "בית הקלפים" – הגרסה האמריקאית
אתם מכירים: "בית הקלפים" – הגרסה הבריטית
הגרסה הבריטית של "בית הקלפים" לא באמת טובה יותר מזאת האמריקאית. זה קשקוש מוחלט. שתיהן סדרות טובות, כשהאמריקאית הרבה יותר מותחת, מופרכת ובעיקר – כיפית. אבל, וזה אבל גדול, לא הרבה אנשים צפו בגרסה הבריטית, שזו הזדמנות מצוינת עבורכם להתנשא על כל העולם. אתם תוכלו להגיד שהבריטים, כרגיל, עושים את זה טוב יותר ומדויק יותר, למרות שזה קשקוש מוחלט. תוכלו להגיד שעם כל הכבוד לקווין ספייסי (האדיר), איאן ריצ׳רדסון עשה את זה הרבה יותר טוב. עם הזמן, ככל שיותר ויותר אנשים יאמצו את הדעה הזאת, תוכלו לחזור לדעתכם שבעצם הגרסה האמריקאית הבינה משהו הרבה יותר מהותי על פוליטיקה שהבריטית לא הבינה, או משהו מטופש שכזה.
למתקדמים: "בית הקלפים" בכלל מבוססת על ספר, שאם קראתם אותו אתם יכולים להיות מלכי השיחה. אם קשה לכם עם קריאה, הספר גם עבר עיבוד לתסכית רדיו של ה־BBC שמסכם אותו היטב.
כולם מכירים: "גירלז" ו"לוקינג"
אתם מכירים: "טרנספרנט"
לצפות בסדרה שכולם מכירים זה סבבה. לראות פיילוט שיכול להפוך לסדרה שכולם מכירים לפני כולם, זה הרבה יותר אחלה. בואו לקבל הרבה מאוד נקודות זכות בעתיד וצפו ב""Transperent, פיילוט שהופק כחלק מעונת הפיילוטים של אמזון, שבסופה הגולשים יבחרו איזו סדרה הם רוצים שתופק. בינתיים, "טרנספרנט" קיבלה את מירב תשומת הלב והביקורות הטובות, ובצדק. מדובר בקומדיה שתגרום לכם להרגיש שאמנם צחקתם, אבל גם הבנתם משהו על עצמכם, ממש כמו מה שאנשים שצופים ב"גירלז" חושבים שקורה להם (או שהם מזדהים עם שושנה, ואז תתרחקו מהם כי הם מפחידים). אם היא תזכה לחיים, "טרנספרנט" תהיה גם טובה הרבה יותר מ"גירלז" הבכיינית והמעצבנת. יש בה את ג׳פרי טמבור האדיר, שמשחק הורה גרוש המודיע למשפחתו שהוא הולך לעבור ניתוח לשינוי מין.
למתקדמים: "The After", עוד פיילוט של אמזון שנוצר על ידי כריס קרטר, היוצר של "תיקים באפלה". הפיילוט די מחורבש, אבל הוא ייתן לכם אחלה נושא לשיחה על כמה שהוא היה מחורבש.
הספרים שצריך להכיר השנה (אבל לא בהכרח לקרוא)
תומאס פינצ׳ון – "Inherent Vice"
פינצ׳ון הוא סופר שכדאי להכיר. הוא מסתורי ומוזר, הוא לא מתראיין, והופעת האורח שלו בפרק של משפחת סימפסון התרחשה כששקית חומה מונחת על ראשו הצהוב. חוץ מזה, הוא כתב את "גרביטי ריינבו", ספר שלקרוא אותו הוא פרויקט מהנה מאוד, שייתן לכם נקודות זכות יקרות, אבל פרויקט. "Inherent Vice", ספרו השביעי, הוא הספר שאתם באמת חייבים לעצמכם להכיר השנה, ולו בשביל להגיד שקראתם אותו לפני שתצא האדפטציה הקולנועית שלו, שמביים בימים אלה פול תומאס אנדרסון. וייס הוא ספר נגיש יחסית במונחים של פינצ׳ון. והכל יחסי, כן.
למתקדמים: הספר האחרון של פינצ׳ון, "Bleeding Edge". כי לא משנה מה יגידו לכם, גם בעולם הספרות חשוב להיות מעודכנים.
Robert W. Chambers – "The King In Yellow"
הספר, שפורסם ב־1895, נחשב לאחת הקלאסיקות הפחות ידועות בז׳אנר המתח והעל טבעי, והשפיע על סופרים רבים כגון ה.פ. לאבקראפט וריימונד צ'נדלר. הספר מורכב מאוסף של סיפורים קצרים, משונים ומטרידים, העוסקים בחלקם בעתיד דמיוני וחלקם בחקר העל טבעי. העיר הדמיונית המתוארת בו, קרקוסה, היא אולי העיר הבדיונית הכי חשובה שאתם לא מכירים. למה דווקא עכשיו? כי הספר והסיפורים שבו עומדים בבסיס התמה של העונה הנוכחית של סדרת הטלוויזיה ״בלש אמיתי״, המתקשרת ישירות עם הספר הקלאסי החצי נשכח הזה (זוכרים שהדמויות בסדרה מחפשות אחרי המלך הצהוב?).
אנדי ווייר – "The Martian"
ספר הבכורה של ווייר הוא הדבר הכי מגניב שתקראו עכשיו בספרות האמריקאית. בעיקר כי הוא הגרסה המצחיקה בהרבה של גרביטי – ואתם יכולים להשתמש במשפט הזה בשיחות שלכם על הספר. עליי. הספר עוסק באסטרונאוט שהושאר מאחור על ידי הצוות שלו במאדים. אך למרות המרחב המפחיד שבו הוא מתרחש, הדמות הראשית של הספר, מארק ווטני, מצחיקה ומעניינת, ודרך העיניים שלה, החוויה המטורפת מקבלת גוון משעשע ומפתיע.
Paul Harding – "Enon"
הסיפור של פול הרדינג הוא כזה שכל חובב ספרות צריך להכיר – הוא הגיע משום מקום כשקטף את פרס הפוליצר לספרות יפה ב־2010 עם ספר הבכורה שלו "Tinkers"; הראשון אחרי 20 שנה שקטף את הפרס על אף שהגיע מהוצאה קטנה. רק אז העיתונות והעולם הספרותי החלו לשים לב לספר הקצר־קצר ההוא, והוא זכה בהכרה שמגיעה לו. אבל כל זה שייך לעבר, כי להרדינג יש ספר חדש, ואף שהוא היה אמור לעבור את משבר הספר השני, אחרי ההצלחה האסטרונומית הקודמת, הוא רק הלך והשביח. גם כאן מדובר בסיפורה של משפחה בזמן משבר, וגם כאן הרדינג מצליח במעט מאוד דפים לרדת לעומקן של הדמויות, בצורה פשוטה ויעילה.
קומיקס חדש שכדאי להכיר – 1 # "The Unwritten: Apocalypse"
הספר החדש בסדרה הוא נקודת פתיחה מצוינת להיכנס לסדרת "Unwritten", העוסקת מלכתחילה בדברים שאנשי התרבות הגבוהה אוהבים לדבר עליהם. הגיבור הראשי של הסדרה, שעוסקת בספרות ובטבע של צריכה תרבותית, הוא אדם המגלה כי הוא דמות בדיונית שנכתבה על ידי אביו הסופר. אם זה נשמע לכם כמו ספר קומיקס שאפשר להתפלצף עליו בלי סוף, אתם צודקים.
סרטים שאתם הכי מצפים להם
סטיוארט מרדוק – "God Help The Girl"
בזמן שכולם מחכים ל״מלון בודפשט״, החדש של ווס אנדרסון, אתם מצפים לסרט האובר סטייל והאובר מתוק הבא, שביים לא פחות מסולן בל אנד סבסטיאן, סטיוארט מרדוק. הסקוטי כתב וביים גרסה קולנועית של האלבום שלו ומיקם אותו בגלזגו, אלא מה. תוכלו להגיד שהעובדה שהסרט הוקרן בפסטיבל ברלין וזכה שם לביקורות טובות רק מעודדת את הציפייה שלכם.
למתקדמים: שאר הסרטים שהוקרנו בברלין ואתם נורא מצפים להם: "Boyhood" של קלייטון, "Black Coal, Thin Ice" הסיני של דיאנו ינן.
בונג ג׳ון הוו – "Snowpiercer"
סרט דובר אנגלית של במאי קוריאני, המבוסס על קומיקס צרפתי, על אודות העתיד האפוקליפטי של העולם. כשתצפו בסרט הזה, אתם תהיו גם קוסמופוליטיים וגם עתידנים. בונג ג׳ון הוו אחראי לשני הסרטים הקוריאניים הטובים ביותר בגל הקוריאני החדש: ״The Host", שהוא שילוב בין דרמה משפחתית לסרט גוזדילה; וכמובן, ״אימא״ המופתי. עכשיו הוא עושה את המעבר לאנגלית, ולעומת חבריו הקוריאנים האחרים, הוא הולך להצליח.
ג׳יימס גאן – "Guardians of the Galaxy"
כי צריך לצפות גם לאיזה בלוקבסטר בקיץ, שלא תיראו יותר מדי שקועים בתחת של עצמכם. ואם כבר לחכות לבלוקבסטר הקיץ, תדאגו שזה יהיה הסרט הבא של מארבל, שהולך להיות מאוד – איך לומר את זה – מוזר. קודם כל, בגלל שהוא מבוסס על הקומיקס הכי קאמפי של מארבל, שהוא כמעט אופרה בחלל, ויש בו רקון עצבני עם שומר ראש, שהוא למעשה עץ, שאומר אך ורק "I am Gloot!" אבל גם משום שהבמאי הוא ג׳יימס גאן, שהוכיח את ההבנה שלו בגיבורי על עם הקומדיה העצמאית ״סופר״. הטריילר ששוחרר מוכיח שחוץ מהליהוק המרהיב, זה הולך להיות לגמרי סרט של גאן.
למתקדמים: "אנט מן", גם של מארבל, שייצא בעוד שנה וחצי, שמבוים בימים אלה על ידי לא פחות מאדגר רייט.
הייאו מיאזאקי – "The Wind Rises"
מצד אחד, זה ברור שצריך לחכות בקוצר רוח לסרט הבא של גאון האנימציה היפני המרגש בעולם. מצד אחר, בעקבות ההצהרה שלו שמדובר בסרטו האחרון כבמאי, מומלץ לפמפם לחברים שלכם אפילו יותר מהרגיל שאתם לא יכולים לחכות לסרט שמועמד בימים אלה לאוסקר לסרט אנימציה. הסרט, שעוסק באיש שעיצב את מטוס הקרב ששימש את היפנים במלחמת העולם השנייה, הוא מהצד הפונה יותר למבוגרים של סטודיו ג׳היבלי. מתקדמים יכירו את ההיסטוריה של כל הסרטים של ג׳יבלי, גם כאלה שלא בוימו על ידי מיזאקי.
דמיאן צ׳זל – "Whiplash"
סרט הבכורה כבמאי של דמיאן צ׳זל הוא בדיוק מה שאתם צריכים לחכות לו. הרגע הוא זכה בסאנדנס, ומעט מאוד אנשים ראו אותו באמת. אולי רק כמה מבקרים אמריקאים. לצ׳זל יש כבר קרדיט בתור התסריטאי של "Grand Piano". מה עוד צריך לדעת? הסרט עוסק במישהו שרוצה להיות מתופף. לא פחות.
טבלת הימורים לקראת פסטיבל קאן
פסטיבל קאן עומד להיפתח בקרוב בפעם ה־67. סרט הפתיחה כבר ידוע – "Grace of Monaco", בבימויו של הבמאי הצרפתי אוליבר דהאן ובכיכובה של ניקול קידמן. אבל כל שאר הרשימה לא ידועה לאיש. זה המקום להתפרע, לזרוק שמות של במאים זרים שאתם מכירים, ולהשתולל כאילו אתם בונים את פסטיבל החלומות שלכם. חכו ליום שאחרי האוסקרים להתחיל את ההימורים שלכם, בשביל שזה יראה כאילו סיימתם את עונת הפרסים העכשווית, ואתם מוכנים לעונה הבאה.
אתרים שכדאי לכם להכיר
רשימת התפוצה של מדיום
כאנשי תרבות גבוהה שרק הולכים קדימה, יש לכם מזל שבמקרה הזה העולם הולך אחורה. גוגל רידר נסגר, ורק החכמים והמהירים הצליחו לעבור לקוראי ה־RSS החדשים שצצו. ועכשיו רוב רובם של האנשים קוראים את החרא שהם רואים בפייסבוק, וזהו. מה שמשאיר לכם את השטח לחקור את הרשת ולהיות מעודכנים כמו שצריך. הדבר הראשון שאתם צריכים לדעת עליו הוא הפרויקט של מקימי טוויטר, שממשיך להיות אחד המקומות הכי מעניינים ברשת בשנה האחרונה, כשהוא מושך אליו כמה מכותבי המגזינים הגדולים בעולם. עדיין קשה להתמצא בו כמו שצריך, אבל הניוזלטר שלו יחפוף אתכם מדי שבוע על הסיפורים הכי מעניינים.
גלן גרינוולד ו־The Intercept
גרינוולד ידוע בעיקר כעיתונאי שחשף את המסמכים של אדוארד סנואדן על המעקבים שביצעה ה־NSA אחרי אזרחי ארצות הברית והעולם. מאז שחשף את המסמכים ב"גארדיאן" האנגלי, הצטרף העיתונאי המוערך למיזם המקוון החדש של המיליונר וממקימי האתר אי.ביי, פייר אומידייאר. עכשיו גרינוולד פתח במסגרתו את הבלוג הראשון, העוסק בביטחון לאומי. The Intercept שם לעצמו למטרה לחשוף את מי שעבודתם היא להסתיר. מה שאומר שזה הולך להיות הבלוג הכי רגיש ברשת. ועל פי הטענה של סנואדן, רוב המסמכים באמת מסמררי השיער טרם נחשפו.
טופר גרייס ו־Cereal prize
טופר גרייס הוא שחקן סימפטי במיוחד, ונשאר כזה אפילו כששיחק את הנבל ב"ספיידרמן 3". אבל כן, רוב האנשים זוכרים אותו כאריק מ"מופע שנות ה־70". עכשיו הוא ממציא את עצמו מחדש בבלוג שאוסף דברים כיפיים ברחבי הרשת, ומשלב גם יצירות מקוריות משלו. והאמת שיש לו טעם חנוני מצוין.
אלכסון
אלכסון הוא מלכתחילה עוף מוזר בנוף האינטרנט העברי. הוא הוקם על ידי קרן נדיבה, מה שחוסך עבורו את כאב הראש של הניסיון להיות מסחרי וסייע לו להפוך למקום שמקדם תרבות וידע לפני כל דבר אחר. תחת עריכתו של דב אלפון, אלכסון הוא לא פחות מאוויר לנשימה עבור הקוראים בעברית. וגם אם לפעמים מעדיפים באלכסון להיות ארוכים ככל שאפשר במקום להעריך את יכולות התמצות, עדיין מדובר באתר שבו תמצאו הרבה מה לחלוק עם חברים בשביל לתפוס עליהם תחת.
מה אם – xkcd
כבר עכשיו xkcd נחשב לתנ"ך של החנונים. אז תארו לכם איך חובבי המדע והיקום התרגשו כשהוא הכריז על פתיחת בלוג אח לקומיקס המפורסם שלו. בבלוג ״מה אם״ הוא חוקר שאלות משונות ומגניבות שנשלחות אליו. כמו למשל – האם בעזרת כל הצבע שיוצר בעולם אפשר היה לצבוע את כל השטח של העולם. או ״כמה לייזרים צריך בשביל לכסות את כל הירח בלייזר מכדור הארץ?״.