אם העולם מצחיק, אז למה הסטנדאפ האלטרנטיבי במשבר?

אז מה מצב הסטנדאפ בישראל בשנת 2023? לא טוב. תודה שקראתם את הכתבה, אנחנו נהיה פה כל שבוע, אל תשכחו לתת טיפ למלצרים. סתם, יש עוד הרבה מה להגיד על המצב הנוכחי של הסטנדאפ בישראל, ויהיו גם דברים חיוביים בכתבה הזו, אבל בסופו של דבר לא יהיה את הקטע הזה בהופעה שהקהל מוחא כפיים. תהיו מוכנים לשלב שהוא עושה "אוווו" או מצחקק בחוסר נוחות.

כאשר מסתכלים מבחוץ נדמה שמצב הסטנדאפ בארץ דווקא די טוב. יש סטנדאפ בטלוויזיה, פודקאסטים של סטנדאפיסטים, סטנדאפיסטים אפילו משחררים ליוטיוב ספיישלים באורך מלא, ממש כאילו אנחנו בקומדי סלר! אבל מה לגבי עולם הסטנדאפ האלטרנטיבי-תל-אביבי, עולם שביליתי בו כעשור מחיי ועולם שסוקר לא אחת על ידי טיים אאוט לאורך העשור הזה? ובכן, המצב בעולם הזה הוא יותר בכי רע מצחוק טוב.

"מצב הסטנדאפ בעיר תלוי במקומות שאתם מופיעים בהם" אומר לי רועי שילה, סטנדאפיסט צעיר שכבר שנים חורש במות בעיר ומחוץ לה, ואף סומן אצלנו כאחד מהצעירים המבטיחים בתחום. "מוסדות כמו הקאמל, הקומדי בר והפקטורי מתמלאים כל השבוע", הוא ממשיך, "גם צוותא, בית ציוני אמריקה וכו'. כל אלה מתמלאים בקהל מכל הארץ, מרביתם לא יהיו מתל אביב. כמובן שאלה הכללות גסות, אבל הקהל התל אביבי מגיע יותר לערבים אחרים – סטנדאפ שקורה ברדיו EPGB, באוזןבר, בקולנוע קנדה, בהודנא".

רועי שילה. צילום: יונה קפלן

בואו נחזור כעשור אחורה בזמן, ללידתו של מה שנקרא "הסטנדאפ האלטרנטיבי". שמות כמו תום יער ותם אהרון החלו לפרוץ בטלוויזיה, שמות קטנים יותר התאגדו לקבוצות שהופיעו יחד בדרך קבע, וקבוצה של סטנדאפיסטים בתל אביב הקימו יחד את הבמה הפתוחה "ערב הסטנדאפ המיותר" (זה הוא, כמובן, לא הסדר הכרונולוגי של האירועים, אבל בדיעבד – כל אלו התרחשו פחות או יותר לאורך אותה שנה). אבל מה נשאר מזה היום ואיפה אמור סטנדאפיסט לפרוץ כיום? איזו תכנית טלוויזיה נותנת במה לסטנדאפיסטים צעירים?

זה 2023, ולכן הקומיקאים היחידים שיכולים לפרוץ הם אלה שמצליחים לפעול כמו שצריך בטיקטוק – פלטפורמה לא צפויה ומתסכלת – ואולי לא שמתם לב, אבל "ערב הסטנדאפ המיותר" לא מתקיים כבר כמה חודשים (למרות ששרד הרבה יותר שנים ממה שאיש ממייסדיו או מנהליו לאורך השנים היה יכול לצפות). מה שצץ במקומו זה כמה במות פתוחות קטנות יותר ברחבי העיר, אבל שיטוט קצר בקבוצות הפייסבוק של הסטנדאפ ייחשפו לכם שקשה להופיע בבמות האלה, כאשר כל סטנדאפיסט נדרש להביא קהל במו ידיו – דרישה קשה אפילו לסטנדאפיסטים וותיקים, אז בטח שחדשים.

פעם היתה טוחנת פיצה ובמות פתוחות, היום טוחנת עלים אצל סבתות ויושבת בבית הקפה שלה. תום יער. צילום: איליה מלניקוב

"מהחוויה שלי, ששונה כמובן מהגדולים בתחום, הרבה מאוד ישראליות וישראלים מעוניינים בסטנדאפ מקורי, חדשני, נועז, אישי ואפילו אעז לומר – לעיתים פגיע", אומרת חן זאוסמר, שניהלה את ערב הסטנדאפ המיותר לאורך מרבית שנותיו. "כרגע הסטנדאפ הקטן בתל אביב בתקופה של הצפה. מצד אחד זה נפלא שיש יותר קומיקאיות וקומיקאים שנכנסים לתחום, אבל באינפלציה כמו באינפלציה, לא הכל איכותי – ובגלל שיש כל כך הרבה במות וליינים בעיר בשנים האחרונות גם קשה יותר להביא קהל. זה לא בדיוק המקרה במקומות אחרים בארץ, שם יש קהל שלא רווי בסטנדאפ, אבל לפעמים, תלוי בגיאוגרפיה ובזמן בשנה, עדיין צריך לשווק ולשכנע אותו להגיע".

בהמשך למסקנות הכתבה שלי על "ביפ" מלפני כמה שבועות, שהיה גם הוא במה לסוג מוזר יותר ופחות מיינסטרימי של הומור, אני יודע שכשדבר כזה נעלם, האפשרויות מיד מצטמצמות מאוד והדרך להיות שחר חסון הבא (שגדל גם הוא ב"ביפ" האנרכיסטית) פחות ברורה. ומה עם הקהל? לכאורה יש לאנשים יותר הזדמנויות לראות סטנדאפ מאי פעם, אבל ממה שאני שומע וחווה, הם לא כל כך מעוניינים בכך. זה חלק ממגמה שהתחילה עם הקורונה – אנשים נאלצו להישאר בבית, מסיבות בריאותיות, והבינו שדווקא די סבבה להם שם, ואולי לא חייבים לצאת.

כל מה שמצחיק בעולם. צילום: שחר שטיבל

"אני מרגיש שבזמן האחרון נהיה קשה יותר להוציא תל אביבים מהבית שלהם" אומר שילה. "אני חושב שתל אביבים חשופים לכל כך הרבה אפשרויות של ערבי סטנדאפ, עד שההבטחה של סטנדאפ כללי כבר פחות קוסמת להם. הם מעוניינים בשמות ספציפיים, סטנדאפיסטים שהם כבר סומכים עליהם, שיבטיחו שהערב יהיה השקעה טובה". אם תסתכלו במי שמוכר כרטיסים, מדובר קומיקאים שיצרו לעצמם שם דרך הופעות בטלוויזיה. ואיך מגיעים לטלוויזיה בלי במות להופיע בהם? בדיוק. "יש הבדל גדול בין הופעות גדולות שממלאות כמה מאות עד כמה אלפי מושבים, לבין סצנת סטנדאפיסטיות וסטנדאפיסטים", אומרת זאוסמר "סטנדאפיסטים אנונימיים צריכים לעבוד שנים כדי לצבור ניסיון וקהל".

ואם אוכל לדבר לרגע באופן אישי, כשאני התחלתי לעשות סטנדאפ בתל אביב לפני כעשור, לא היה לי קהל שבא איתי. לא רציתי להביא חברים כדי שלא יראו אותי אם אהיה גרוע (ואכן הייתי), ובטח ובטח שלא היה לי קהילת מעריצים ברשת חברתית. ועדיין הצלחתי להופיע, ומצאתי בתים ואחסניות לקומדיה שלי. אני לא חושב שהסטנדאפיסט המתחיל היום יכול להגיד אותו דבר. סטנדאפ אלטרנטיבי הוא אולי פשוט עוד טרנד תל אביבי, שהיה חם לתקופה מסוימת, אבל זמנו עבר, והוא השאיר עמו הרבה קורבנו שנסחפו לעולם הסטנדאפ דרך פודקאסטים וסדרות אמריקאיות, ועכשיו תקועים בלי קהל ובלי במה.

אז מה העתיד של עולם הסטנדאפ הישראלי? שילה נשאר אופטימי. "קהל שאינו פראייר יוליד ערבי סטנדאפ ששואפים לאיכות גבוהה יותר, וסטנדאפיסטים תל אביבים שיוצאים מהבועה ומופיעים במקומות נוספים לומדים להתמודד עם קהל אחר, שזו מיומנות חשובה. הסטנדאפ הישראלי תמיד מפגר אחרי הסטנדאפ האמריקאי והבריטי בסגנון ובמבנה, אבל יש כאן אנשים מצחיקים ומוכשרים ומצחיקות ומוכשרות שמקדמים את האומנות הזאת ממש עכשיו". 

רצוי גם להוסיף שטרנדים הולכים, אבל הם גם חוזרים. ויש בהחלט מגמות חיוביות בסטנדאפ (גם העולמי וגם המקומי), כמו יותר מקום לסטנדאפיסטיות או לסטנדאפיסטים מקהילת ה-LGBT. "מה שכן ממש משמח הוא שיותר ויותר נשים עולות להופיע, ומביאות קולות ותכנים חדשים לעולם שבו שלטו בעיקר רק גברים", מוסיפה זאוסמר. "רק מתפללת שהן ישארו וימשיכו, ואיתן עוד קומיקאיות וקומיקאים מאוכלוסיות מגוונות בארץ. לסטנדאפ יש תפקיד פוליטי: להיות הילד שצועק שהמלך הוא עירום לגבי כל תחומי החיים. במדינה קטנה, וכרגע מאד מפולגת, זה לפעמים לא שווה את הסיכון האישי והכלכלי".