השנה לא אצעד במצעד הגאווה. אני לא אהיה בטוחה שם

לא המסיבה שלנו. חברות תנועת "שוברות קירות" אתמול בכיכר רבין (צילום: קרן מנור)
לא המסיבה שלנו. חברות תנועת "שוברות קירות" אתמול בכיכר רבין (צילום: קרן מנור)

בשנה שעברה הותקפה עו"ד ספיר סלוצקר עמראן בעצרת הגאווה. הכאבים הפיזיים כבר עברו לה, אבל לא הפחד: "תחושת הביטחון שלנו לא באמת מעניינת אף אחד, לא בזמן המצעד ולא בשאר השנה. אנחנו לא יותר מקישוט זול להתהדר בו" \\ טור דעה

ביום שישי לא אצעד במצעד הגאווה בתל אביב.
אני אישה לסבית ואני מחזיקה בדעות פוליטיות שמבקשות שיוויון לא רק עבורי והשנה לא אגיע למצעד כדי לחגוג במסיבת ענק. אני לא מרגישה שאהיה חופשיה ובטוחה לבטא את הדעות והזהות שלי.

כבר עברה שנה מאז שהותקפתי באופן קשה בעצרת הגאווה בתל אביב בחודש יוני 2020 בגין דעותיי הפוליטיות. במהלך העצרת עמדנו קבוצה קטנה של להט"ביות ומחינו נגד פינקווש, אלימות משטרתית ומדיניות עיריית תל אביב-יפו בעניין פינוי גבעת עמל. אחת מהפעילות הניפה דגל פלסטין והתוקף ניסה למשוך ולחטוף ממנה בכוח את הדגל, בצורה אגרסיבית, בפני הילדה הקטנה שלה.

צעקתי לו שיפסיק, עמדתי כחוצץ כדי להגן עליה ואז הוא תפס אותי והפיל אותי לרצפה. נגררתי על הרצפה בזמן שהוא מושך בשערות שלי כשהקרקפת שלי כבר בוערת, בועט וזורק אגרופים. זעקתי שיעזוב אותי והוא סירב, עד שהנוכחים במקום משכו את אחיזתו ממני. בבית החולים, אליו הגעתי עם זעזוע מוח, חשבו שהותקפתי על ידי הומופוב. אגב, התוקף הפסיד החודש בתביעת דיבה שהגיש כנגד פעילה להט"בית שציינה את שמו כאדם שתקף ותיארה את מעשיו.

מחאה נגד פינקוושינג בעצרת הגאווה. זה נגמר באלימות (צילום: שלומי יוסף)
מחאה נגד פינקוושינג בעצרת הגאווה. זה נגמר באלימות (צילום: שלומי יוסף)

הכאבים הפיזיים כבר די עברו לי, אבל לא החשש. כשאני חושבת היום על מצעד הגאווה בתל אביב, אני חושבת על תחושת הניכור וחוסר השייכות של רבות מאיתנו. תחושת הביטחון שלנו לא באמת מעניינת אף אחד, לא בזמן המצעד ולא בשאר השנה, כי אנחנו לא יותר מקישוט זול להתהדר בו.

העניין הוא שהסיפור הזה יותר גדול מאיתנו. גם אחרים הותקפו באלימות על ידי פעילי ימין להט"בים, בזמן שהמשטרה נמצאת במקום והנאומים ממשיכים על הבמה. גבר הומו תוקף באלימות קשה אישה לסבית באלימות באירוע גאווה רשמי של עיריית תל אביב, ומאות אנשים מהקהילה תומכים בתקיפה כיוון שמדובר בדגל פלסטין. אז רק כדי ליישר קו, אם זה בסדר להרביץ לאנשים בגלל דגל, אז אפשר לתמוך גם בהומופובים שירביצו ללהט"בים שאוחזים בדגל גאווה כי הוא מרגיז אותם, נכון?

אנחנו, שמבקשים לדבר על קהילות נוספות, גם רוצים להיות חלק מהחגיגה. לדבר על זכויות להט"ב וקבוצות מדוכאות נוספות. ניסיון מרשים מתוך הקהילה לארגן מצעד גאווה שידבר על מאבקים שונים נכתש על ידי העירייה, ואיתו גם הסיכוי לארגן מצעד גאווה שמשרת את חברות וחברי הקהילה וקהילות נאבקות אחרות, במקום קידום ושיווק חברות מסחריות ונותני חסויות. דמיינו משאית שמאחדת בין מאבקים ומדברת על סולידריות, כדרך להיאבק במדיניות של הפרד ומשול בינינו, זה היה החלום שלנו.

הגזמתם, מה קשור זכויות מיעוטים עכשיו. עצרת הגאווה 2020 (צילום: שלומי יוסף)
הגזמתם, מה קשור זכויות מיעוטים עכשיו. עצרת הגאווה 2020 (צילום: שלומי יוסף)

בנסיבות הקיימות, רוח המאבק של אירועי הגאווה הראשונים רק מתרחקת מאיתנו. כפי שקל להעלים עין מהטרדות ותקיפות בתוך הקהילה, לא התקיים שיח רציני בנושא בקהילה ולא נעשו צעדי מנע הסברתיים או אחרים כדי לדבר על החשיבות של שמירה על חופש הביטוי והמחאה באירועים שמבקשים, או לפחות ביקשו פעם, לקדם זכויות אדם. חופש מחאה? עזבו אותנו מהנודניקים עם הפינקווש שלהם שמציקים לנו, גבר הומו מחוטב עם קוביות בבטן עובר מסך יותר טוב.

ארגוני הקהילה הגאה, ברובם, בחרו להוציא גינוי כללי לאירוע סטייל "די לאלימות" או "די לקיצונים משני הצדדים", וגם הם לא הובילו מהלך בנושא, למרות מספר ניסיונות ופניות של התארגנויות קהילתיות עצמאיות. בסיקור תקשורתי ביוזמת ארגוני הקהילה על אלימות כלפי חברי וחבורת הקהילה, עניין חשוב מאוד, לא צוינה התקיפה כנגדנו.

יש לנו היסטוריה כקהילה כמיעוט נרדף. נכון, יש הישגים שהושגו בעבודה קשה במשך עשרות שנים, אבל זה שחלקנו במעמד טוב יותר לא אומר שצריך להשתיק את אלו מהקהילה שמבקשים להתעקש להשמיע את קולם של כל אלו שנשארו מאחור. המצעד שייך גם לאלו מאיתנו שמתקשים לשרוד לאחר שנת קורונה, לטרנסים.ות שנעצרים מעצרי שווא על ידי המשטרה, לקווירים שעומדים בפני פינוי בגלל היעדר יכולת לשלם שכ"ד או מנותקים מחשמל.

פארדון מסייה, הדגל שלך פוגע ברגשותיי. מצעד הגאווה (צילום: גיל כהן מגן\גטי אימג'ס)
פארדון מסייה, הדגל שלך פוגע ברגשותיי. מצעד הגאווה (צילום: גיל כהן מגן\גטי אימג'ס)

בזמן שהממשלה לא מקדמת במשך שנים חקיקה עבור הזכויות שלנו ונלחמת בנו בבתי משפט, נבחרי הציבור מצטלמים עם דגלי גאווה כמס שפתיים ואחר כך מצביעים נגדנו בשל "אילוצי קואליציה". במקום שנדבר על החיים שלנו – חברות מסחריות, עיריית תל אביב ומשרד התיירות חוגגים על חשבוננו.

לפני שנה עמדתי וחטפתי מכות כי מישהו ביקש להרים דגל. בחודש הגאווה הזה, במקום לחגוג, אני ממתינה למכתב מפרקליטות מחוז ת"א כדי לגלות האם יוגש נגדי כתב אישום בגין אותו אירוע. הטראומה הזו לא עוזבת אותי, אבל אני לא אפסיק להאמין שדגל הגאווה חייב להיות מונף לצד דגלים אחרים וקהילות אחרות שסבלו מדיכוי. גם אם אמשיך לחטוף, גם אם ייקח זמן עד שאחרים ואחרות יצטרפו, אמשיך. מה שכן, השנה אני לוקחת פסק זמן. אין לי אנרגיות להפריע לחגיגה עם מסרים הזויים על סולידריות. שהאדם שתקף אותי ואלו שתמכו בו ירקדו ויחגגו בלעדי במצעד.

ספיר סלוצקר עמראן היא פעילה חברתית ועורכת דין לזכויות אדם. מייסדת שותפה של תנועת שוברות קירות, תנועה אזרחית ופמיניסטית שעוסקת בשינוי חברתי יחד עם קהילות נאבקות