מרכז העניינים

חוויית הצפייה במצלמות האבטחה של דיזנגוף סנטר דומה למסדר זיהוי. הקונטקסט גורם לך לחפש דברים יוצאי דופן בהתנהלות הדמויות שנראות במסכים מתהלכות במסדרונות הקניון, ובמהירות מדהימה מתגבשת אצלך ברירת מחדל שלפיה הם חשודים אלא אם הוכח אחרת. כעבור שעתיים בחדר הבקרה נמצאתי כשיר לשחק עם העכבר ולבחור איזו מצלמה אני רוצה לראות על המסך הגדול, ומהרגע הזה ועד שהתמקדתי בדמות אחת ועקבתי אחריה ברחבי הסנטר לא עברה יותר מדקה. האנשים הופכים כתמים במרחב הפריים, וכאחרון השפנים בניסוי פסיכולוגי זול בחרתי לעקוב דווקא אחרי אישה עבת בשר. פשוט קל לאתר אותה בין המצלמות השונות, עת שהיא מתנדנדת מצד לצד וגוררת עצמה מאזור המקדונלד'ס, בואכה פיצה עגבנייה ועד לחנויות המתנות לגבר.

הופ – הנה שני גייז שמחופשים למלחים עם חולצות פסים וכובע כמו של בובת ראווה בקסטרו. אני עובר להתמקד בשניים, עוקב אחריהם ומגלה עיכוב חשוד מול חלון הראווה של חנות הכל בדולר. מה יש להם לחפש שם? והאישה העבה, למה היא עצרה לפשפש בתיק דווקא ליד המשחקייה של הילדים? ושלא תחשוב שלא ראיתי שגירדת בתחת, אדוני. לא עזר המבט שזרקת לעבר הטינאייג'רית עם החצ'קונים, עליי אתה לא תעבוד.

את תחילת המשמרת העברתי עם המוקדנית אירה, אחריה הגיעה נרקיס ובסוף מורן. האחרונה סיפקה את המופע הכי טוב מבחינת שליטה, סמכותיות, נונשלנט וציניות במידה. היא הזכירה זמנים שבהם הייתי משוכנע שחמ"ליסטית עם מנעד רגשי רחב זו התגלמות העוצמה הנשית – טון אסרטיבי מול הסמ"פ בקשר, ילדותי מול הסמל שמכין טוסט וחומל כלפי מש"ק הדת שמחפש את מעיל הדובון שלו. יש משהו מתעתע ביחס הערכי של מורן לנעשה במצלמות וברשת המירס – היא חותרת לשקט מצד אחד, מחפשת שולחן נקי שבו אין אירועים וקריאות והכל מתנהל בתקינות במרחבי הסנטר; ומצד אחר ניכר שנדלק לה ניצוץ בעיניים ברגע שמתחיל אירוע. שגרת הצפייה במסכים מחלצת ממנה ומהקולגות שלה משפטי הפטרה לגבי החיים וטבע האדם כמו "הילדים של היום זה משהו", "תאמין לי, אנשים…" ו"באנגים עם נייס גאי? בגילם לא נגעתי בבאנג!". אירוע, לעומת זאת, מוציא מהן את המיטב.

חדר הבקרה בדיזנגוף סנטר. צילום: גוני ריסקין

כיתת כוננות

"יש לי דיווח על לקוח שמתפרע בסופר פארם", הודיעה נרקיס במירס למאבטחים. השומר מרדכי מודיע שהוא בדרכו לנקודה ואני בעקבותיו, נותן לאדרנלין להריץ אותי במסדרונות ושוכח שאני מכיר את הסיטואציה הזו מהנעליים של לקוח שעומד בתור ורואה לצדו אדון שמרים את הקול ואומר למוכר "לא, אתם לא תרמו אותי! איפה המנהלת שלך? חוצפן". בעוונותיי אפילו יצא לי בעצמי להיות האדון הצועק פעם אחת. לו רק ידעתי שבזמן שנתתי את הנאמבר הפכתי ל"אירוע" ושומר בשם מרדכי הוקפץ לטפל בי. המתפרע התגלה כברנש מתוסכל ומנומס יחסית שהרוקחת סירבה לתת לו את המרשם שהוא מקבל כבר 15 שנה בגלל שמשהו במסמך לא היה תקין. מרדכי גילה איפוק ונמנע מלהתערב. "זה בסוף יירגע והיא תיתן לו את המרשם", הבהיר לי, וכך אכן קרה בתום רבע שעה של ויכוח קולני.

חזרתי לחדר הבקרה ודיווחתי לנרקיס ש"האירוע בשליטה, הכל בסדר". בכניסה למתחם המסכים מצאתי את איתי, מנהל האבטחה של הסנטר והאיש שמופקד עליי במשמרת הזו. הוא כעס ואמר שאסור לי לקפוץ לאירועים ולקריאות באופן עצמאי אלא רק בכפוף לאישור שלו. התנצלתי והסברתי לו שמבחינתי פשוט הלכתי לסופר פארם, אבל הוא נתן לי מבט ששמור לחוכמולוגים. הרעל טמטם אותי, מוטיבציית יתר. הסקתי מסקנות מהאירוע.

איתי לא מסכים עם התפיסה הרווחת בעולם האבטחה, שלפיה מצלמה יכולה להחליף כוח אדם ושהטיפול באירועים צריך להתחיל ברמת המצלמה ולהסתיים באדם שמגיע למקום בעצמו. לדעתו מאבטח צריך להיות הפתרון הראשון לאירועים, כשהמצלמה צריכה לספק את הגיבוי בדיעבד, כלומר ללכת אליה בסוף ולראות אם העסק תועד. 64 המצלמות שפזורות ברחבי הסנטר מחוברות למערכת חכמה שיודעת להורות להן מתי יש תנועת אנשים בפריים ואז צריך להקליט, ומתי הפריים ריק. המצלמות שומרות בכל רגע נתן חומרים משבוע אחורה בממוצע. המוקדניות, שאחראיות על הצפייה במצלמות בזמן אמת, זוכרות כמה אירועים מצחיקים שהפכו איקוניים בדברי הימים של אבטחת הסנטר: מורן ראתה פעם במשמרת לילה זוג שמגיע עם האוטו לכניסת הספקים של הסנטר (ליד אמריקן אפרל) ומתחיל להזדיין על מכסה המנוע. היא פתחה בלחיצת כפתור את שערי הברזל הענקיים של החניון, מה שהקפיץ בבהלה את הזוג וגרם להם לברוח משם, תחתוניהם בידיהם.

הרבה פעמים היא מזהה במצלמות הומלסית יפה ומטופחת שמכונה בסנטר "הדוגמנית" ואוהבת לישון במשחקיית הילדים בגשר שמחבר בין שני חלקי הסנטר. המדיניות היא ללוות את הדוגמנית החוצה בנימוס ולא לאפשר לה לנחור במגלשה. בפעם אחרת מורן עשתה משמרת בוקר בשבת כשלפתע אזעקת האש בכל הסנטר התחילה לפעול. היא עברה על כל המצלמות עד שאיתרה בסוף הומלס יצירתי שגנב מטף וריסס את כל חלונות הראווה של שוק המעצבים. אירה מספרת שבני הנוער אוהבים להתמזמז ולעשות בלגנים בפינת העישון שעל הגג, ליד חדר הכושר ג'ימי, ונרקיס נזכרת איך פעם נכנסו שני עטלפים ממרתפי החניון לסנטר עצמו ותקפו כמה נשים. בהלה אחזה בסנטר, עשרות פניות היסטריות התקבלו במוקד האבטחה כך שלבסוף אחד העטלפים טס ישר לתוך מראה ומת.

מבט דרך מצלמות האבטחה. צילום: גוני ריסקין

רעל בעיניים

שני מאבטחים נראים במצלמה 12 עומדים מול חבורת הילדים שמעשנים בגג ליד הג'ימי. נרקיס מבהירה לי שהם שם פשוט כדי להפגין נוכחות. היא מקבלת בקשר דיווח על ריכוז בני נוער בברוריה, שזו הרחבה שצמודה לחנות למטייל ולבזאר תחפושות ולקים בשם ברוריה, ושולחת לשם את שוקי. מסתבר שחבורות ה־Mall Rats שרובצת בסנטר נחשבת אחד האתגרים הגדולים של יחידת האבטחה, אם לאמץ את הטרמינולוגיה של התחום, "כאב ראש מהתחת" אם לדבר בעברית. אסור למאבטחים להעיף את ילדי האימו עמוסי הניטים וחמושי האייפונים מהסנטר אבל מותר לפזר ולגרש אותם ממקומות ספציפיים שבהם הם מפריעים ומרעישים, ולכן אחת לשעה נשלחים מאבטחים כדי להבריח עדרי ילדים ממתחם ברוריה ושולי (עוד חנות) למקדונלד'ס. במצלמה זה נראה מצחיק: פריים של כמה עשרות בני נוער, רובם יושבים על הרצפה ושותים פחיות, ואז לפתע מגיעים מאבטחים ומנפנפים בידיים כמו רועי צאן עד שהילדים גוררים עצמם בחוסר חשק אופייני למקום המרבץ הבא. השוטים שלהם, רגע לפני הגעת המאבטחים, נראים כמו יוטיובים של מצלמות אבטחה ביפן שמראות נערים שעומדים בתחנה של הרכבת התחתית, כשלפתע קרון סוטה מהפסים ודורס את כולם או משהו כזה. העין רגילה לצפות באסתטיקה של מצלמת אבטחה רק כשאלה תפסו משהו יוצא דופן, ולכן צפייה במצלמה כזו בעת שגרה גורמת לך הרגיש שאוטוטו יקרה משהו פסיכי.

בזמן שנרקיס מספרת לי שהתצלום של תעודת הזהות שתלוי על לוח השעם בחדר הבקרה הוא של גנב שדפק עטים זרחניים מחנות פיצ'פקעס ושהיא משתגעת מהדברים שאנשים גונבים, מתקבל אירוע חדש במירס: המוכרות בטופ שופ מתלוננות על בחור שנכנס למחסן החנות. הן חוששות לבדוק מה הוא עושה שם. איתי מאשר לי לקפוץ לאירוע ואני טס במסדרונות בידיעה שאיפשהו באופק נמצאות מוכרות מבוהלות שמחכות להצלה ובינתיים שוברות את הראש איך לעזאזל מקפלים קרדיגן. שוקי ומאבטח נוסף כבר נמצאים שם כשאני מגיע, מה שמעלה את החשד שהם מתניידים בקלנועית. הם שולפים מהמחסן בחור שנראה בן 17 שממלמל משהו לגבי זה שחיפש את השירותים. שוקי לא מאמין לו ומשוכנע שהוא חשוד אבל בסוף משחרר אותו מאחר שלא גנב כלום או הטריד אף אחד. עדיין אין חוק נגד תימהונות.

אני חוזר לחדר הבקרה כדי לגלות שהאקשן לא נגמר, אירוע רודף אירוע. "זה לא תמיד ככה, זה בגלל שפורים היום", מסבירים לי. מדובר הפעם בתקרית שהתרחשה מחוץ לגבול הגזרה של הסנטר, כך שאני רשאי לקפוץ לשם ללא אישורו של איתי. ועדיין, ביציאתי את החדר אני זורק לו מבט ומוודא שהוא לא מתנגד. מסתבר שאדם שהמשטרה טוענת שהוא סוחר סמים נרצח בדקירות מספריים בצווארו בדירה בדיזנגוף פינת בר גיורא, ואני מגיע לשם כשהשחקנים הראשיים כבר בלוקיישן: מוטי קמחי, צלם העיתונות הגבוה שהפריזורה שלו מיתמרת מעל הצ'קלקות של הניידות; בלשים במדים, בלשים באזרחי, דוברת המחוז, כמה כתבים ובראשם ברנו טגניה מערוץ 2, שמהווה את השוס העיקרי עבור חבורת נערים שמחקה את החיקוי שלו ב"ארץ נהדרת" ודופקת איתו סלפי'ז. מרדכי, השומר הקול ביותר בסנטר, צופה בהתרחשות מהמדרכה ממול וכמו מוודא שהאירוע לא גולש לתחום אחריותו. ניכר שהוא מאוכזב שהוא פספס את האקשן בכמה עשרות מטרים.

בחור צרפתי מבוהל מגיע לחדר הבקרה וטוען שנרקומן דקר אותו בגב במזרק בתור לחדר המדידות בפול אנד בר. איתי מרגיע אותו ולוקח ממנו פרטים, כשלפתע מגיע דיווח דרמטי במירס: בחור מתפרע במחסן של סנסור מוצרי חשמל. באישורו של הבוס אני קופץ למקום עם עוד מאבטח, שבדיעבד מסתבר לי שמתנדב בזמנו החופשי במשטרה. אני מגיע לשם ורואה קבוצה של שישה גברים, מחציתם מוכרים בחנות ומחציתם מאבטחים, עומדים סביב אותו בחור ששוקי תפס במחסן של טופ שופ. מסתבר שאחד המוכרים בסנסור היה פעם מאבטח אצל איתי, כך שהוא ידע איך לתפעל את האירוע עד הגעת המאבטחים. בעל החנות טוען שהבחור עלה לקומת המחסן וניסה לגנוב דברים, ושהוא מכיר אותו כי אין זו הפעם הראשונה שהוא גונב מוצרים מהחנות. המאבטח שמתנדב במשטרה אומר לבחור שהוא מכיר אותו ושהפעם הוא לא יתחמק מזה. הגברים ממשיכים להקיף את הנער ומבהירים לו שהוא הולך לשלם על הגנבות הסדרתיות שלו, לטענתם. הם נותנים לי להבין שיש לנו עסק עם גנב כפייתי, לא פחות, שבעבר כבר עקץ את הקופה של חנות הפזלים הסמוכה. אני עומד כשבעה מטר מדבוקת הגברים שמקיפה את הבחור, מוודא שהאירוע מנוהל נכון ושהעוברים והשבים בסנטר לא מוטרדים מההתרחשות. אני זורק לעבר הבחור מבטים של "אני חלק מהמערכת פה, הכל תקין" ומריץ דאחקות עם מנהל החנות על גנבים שסופם להיתפס. מישהו מכריז שהשוטרים בדרך. אני מרוצה. אלוהים, מה נהיה ממני?