50 שנה למלחמה בסמים של ניקסון. ברור שהיא נכשלה, מהם הפתרונות?

פורטרט של ברון הסמים פבלו אסקובר מוצע למכירה בעירו מדיין בקולומביה, בשנה שעברה. צילום: shutterstock
פורטרט של ברון הסמים פבלו אסקובר מוצע למכירה בעירו מדיין בקולומביה, בשנה שעברה. צילום: shutterstock

ביוני 1971 הכריז הנשיא האמריקאי על הסמים כ"אויב הציבור מספר 1". יותר מיובל לאחר מכן, לאחר שהושקעו כטריליון דולר, אנחנו לא רואים הישגים כלשהם. מה בכל זאת אפשר לעשות? קודם כל לשנות את אופן החשיבה, ואז עוד כמה דברים

14 באוקטובר 2021

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

ב-17 ביוני האחרון מלאו 50 שנה ליום שבו הכריז הנשיא ריצ'רד ניקסון על הסמים כ"אויב הציבור מספר אחד", כשנתיים לאחר שהכריז על המלחמה בסמים שמטרתה ליצור עולם נקי סמים. מאז, ארה"ב לבדה הוציאה כטריליון דולר על המלחמה הזו, תוך כדי שהיא מגייסת (יש שיגידו משדלת) את כל מדינות העולם להלחם לצידה. כמה טוב זה הלך? ובכן, למרות כל המאמצים, צריכת הסמים בארה"ב ובעולם כולו נמצאת בעליה מתמדת. אבל לא רק שהמלחמה בסמים כשלה להשיג את המטרות שלה, היא גם מייצרת המון נזקים על הדרך. השבוע נדבר על כמה מהם.

1. פגיעה ישירה במשתמשים

הראשונים שנפגעים מהמלחמה בסמים הם דווקא אלו שהכי צריכים עזרה – המכורים. רוב האנשים שמגיעים להתמכרות קשה הם אנשים עם רקע של טראומות עבר או פגיעות נפשיות אחרות. ההתמכרות נוצרת מתוך ניסיון להקל על הסבל, אבל הופכת למחלה בעצמה. אלא שבמקום להציע להם טיפול, המדיניות הנוכחית מחפשת להעניש אותם.

מלבד הפחד המאוד אמיתי מכליאה, מכורים גם סובלים מסטיגמטיזציה מאוד קשה שבפועל מנדה אותם מהחברה. מתי פעם אחרונה ניהלתם שיחה עם "נרקומן מהרחוב"? עזבו שיחה, מתי פעם אחרונה עברתם ליד אחד כזה בלי להסית את המבט ולהתכווץ מבפנים? דמיינו איך זה מרגיש להיות האדם הזה, שנמצא בסבל איום ונורא בעצמו, מפחד לבקש עזרה מחשש להיענש, בנוסף לאלו גם הסביבה משדרת להם שהם תתי-אדם ואף אחד לא באמת מעוניין בטובתם כמו בזה שהם פשוט ייעלמו לנצח.

ישנם מגוון פרויקטים ותכניות ברחבי העולם, חלקם בחסות המדינה ואחרים מאורגנים על ידי עמותות, שמנסים לשנות את המציאות הזאת. פרויקטים כגון דיור מוגן למכורים, תכניות שמסייעות להם להשתלב מחדש בחברה ובמקומות עבודה ועוד. השינוי הכי משמעותי הוא זה שנעשה בפורטוגל, שעל המודל שלה לאי הפללה עוד נדבר בהרחבה בעתיד. בפורטוגל, כל הטיפול במשתמשי סמים עבר מגורמי האכיפה לגורמי הרווחה. כלומר מי שמחפש את האנשים האלה באופן אקטיבי ויוצר אתם קשר הם לא שוטרים שרואים בהם עבריינים שצריכים להיענש, אלא עובדים סוציאליים שרואים בהם אנשים חולים שזקוקים לטיפול. עצם השינוי הקטן הזה של העברת האחריות מגוף אחד לגוף אחר מייצר הבדל עצום ביחס כלפי האנשים האלה ומקומם בחברה.

2. פגיעה עקיפה במשתמשים

בנוסף לפגיעה הישירה במשתמשים, יש גם דרכים שונות שבהן הם נפגעים באופן עקיף. הראשונה היא ההשפעה של מעמדם החוקי של סמים על איכות החומרים. חלק גדול מאוד מהנזקים שמשתמשי סמים סובלים מהם הם בכלל לא נזקים מהסם עצמו, אלא מהחומרים המסוכנים השונים שסוחרים עושים בהם שימוש כדי לדלל אותם או להחליף אותם לחלוטין אחרים, ובכך לגדיל את שורת הרווח שלהם. ראינו סיפור דומה לזה עם הנייס גאי בשבוע שעבר, אבל ניתן לראות את זה בכל – אנשים שרוצים לקנות LSD אבל מקבלים את אחד האנאלוגים המסוכנים שלו כגון NBOMe, אנשים שקונים הרואין או קוקאין שמדוללים בחומרים שונים שיכולים להיות מזיקים, במיוחד בהזרקה, ועוד.

מתוך קמפיין הסברה נורווגי
מתוך קמפיין הסברה נורווגי

דרך נוספת שבה משתמשים נפגעים בעקיפין, היא שעקב מעמדם החוקי של החומרים יש מחסור חמור במידע על שימוש בטוח ומושכל בסמים. המדיניות שנובעת מהמלחמה בסמים כל כך עסוקה בהפחדת אנשים בכמה שסמים זה רע, לעתים קרובות באמצעות שקרים בוטים, עד ששימוש בטוח בסמים לא נראה בכלל כמו אפשרות. בנוסף לכך, משום שההפחדות סביב סמים מבוססות לעתים על שקרים, כשאנשים באמת מתנסים עם סמים ומגלים שההפחדות היו לא נכונות, זה מערער את האמון בכל מה שהם חשבו שהם יודעים על סמים. זה עלול לגרור דווקא שימוש מופרז ולא אחראי, כי "אם שיקרו לי שקנאביס זה חומר מסוכן וממכר וזה בעצם לא נכון, לגבי מה עוד שיקרו לי?".

בשני המקרים הפתרון מאוד פשוט ליישום, אבל דורש החלטות אמיצות: קודם כל, צריך להפסיק להפיץ שקרים והפחדות בשם המלחמה בסמים ולהתחיל להנגיש לאנשים מידע מבוסס ומהימן בנוגע לסיכונים האמיתיים של השימוש בסמים והדרכים למזער אותם. שנית, לגליזציה ורגולציה של כל הסמים, בדומה לאלכוהול, סיגריות ותרופות, תאפשר לצמצם לחלוטין את כל הנזקים שנגרמים כתוצאה משוק שחור ובלתי מפוקח. רדיקלי ומפחיד? אולי, אבל המצב הנוכחי לא יותר טוב, אנחנו פשוט התרגלנו אליו.

3. עליה באלימות ופעילות עבריינית

כפי שראינו במספר מקרים לאורך ההיסטוריה, כמו למשל בתקופת חוק היובש בארה"ב בשנות ה-20 וה-30, להוציא מוצר מהחוק לא מוריד את הביקוש שלו, הוא רק מעביר את המסחר בו מגורמים לגיטימיים ושקופים אל העולם התחתון. אין צורך ביותר מדי דמיון, יש המון סרטים וסדרות על סוחרים וקרטלי סמים, על המלחמות ביניהם ועל הקורבנות שלהם. במקסיקו לבדה שיעור ההרוגים כתוצאה מהמלחמה בסמים בין השנים 2006 ל-2013 מוערך בכ-120,000 איש, רבים מהם חפים מפשע שבמקרה היו בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. בנוסף לאלימות ברחובות, ישנן גם תופעות של שחיתות קיצונית. כך למשל, מה שקרה במדינות כגון מקסיקו וקולומביה בהן קרטלי הסמים הפכו לפרקים להיות חזקים יותר מהממשלה, זאת בזכות סכומי עתק שמגיעים אליהם דרך השוק השחור, ללא מיסוי או רגולציה. על פי הערכות שונות, הקרטל הקולומביאני של פאבלו אסקובר המפורסם הרוויח כ-420 מיליון דולר בשבוע.

תיירים בכניסה ל"אסיינדה נפולס", אחוזתו (לשעבר) של ברון הסמים פבלו אסקובר. צילום: shutterstock
תיירים בכניסה ל"אסיינדה נפולס", אחוזתו (לשעבר) של ברון הסמים פבלו אסקובר. צילום: shutterstock

בניגוד לתחומים אחרים בהם המשטרה פועלת, האכיפה בתחום הסחר בסמים היא לחלוטין לא יעילה. כשהמשטרה תופסת רוצח, יש פחות רצח ברחובות; כשהמשטרה תופסת גנב, יש פחות גניבה ברחובות; אבל כשהמשטרה תופסת סוחר סמים, רמת הסחר (והאלימות שמתלווה אליו) ברחובות לא יורדת ולעתים אף עולה, משום שהוואקום שנותר נתפס מהר מאוד על ידי שחקנים חדשים, לעתים קרובות לאחר מאבק עקוב מדם. זה לא סוד ושוטרים רבים מודעים לכך, בעקבות זאת אף הוקם בארה"ב ארגון בשם LEAP, שכולו מורכב משוטרים ואנשי גורמי אכיפה נוספים, בעבר ובהווה, שיוצאים כנגד המלחמה בסמים.

ולסיכום

ככל שהזמן עובר, גודלו של הכישלון של המלחמה בסמים הולך ונחשף. באוקטובר 2018, פורסם דו"ח מעמיק שניתח 10 שנים של המלחמה העולמית בסמים והכריז עליה ככישלון חרוץ מבחינת העמידה ביעדים של עצמה. לסיים את המלחמה בסמים זה מפחיד, כמו שלסיים כל דבר שנמשך 50 שנה והפך לנורמה זה מפחיד. יש המון שאלות פתוחות לגבי איך יראה העולם ביום שבו נחליט לסיים את המלחמה בסמים ונקבל אותם כחלק מחיינו בחברה אנושית: האם כל הסמים יהפכו לחוקיים, או שחלקם ישארו מחוץ לחוק? האם סחר בסמים יוסדר ויפוקח על ידי ממשלות? כיצד יראה חינוך שבא להקנות לאנשים כלים לעשות סמים בצורה אחראית, ולא רק להפחיד אותם ולשכנע אותם לא לגעת בהם? איך יראה טיפול בהתמכרויות ביום שבו זה יוכר באמת כמחלה ולא כפשע או חולשת אופי?

יש עוד שאלות רבות שנצטרך לענות עליהן, אבל זה שאנחנו עדיין לא יודעים את התשובות זו לא סיבה מספיק טובה לשמר את המדיניות הקיימת, במיוחד כשהיא פוגעת בכל כך הרבה אנשים מצד אחד, ונכשלת בלעמוד ביעדים של עצמה מצד שני.