מה עומד מאחורי "משרד החיוך" בקינג ג'ורג'?
כבר 12 שנים שעזרא בראוטמן משמח עוברי אורח ב"משרד החיוך" שהקים ברחוב המלך ג'ורג'. בראיון הוא מספר על המשבר שבעקבותיו החליט לשמוח כמה שניתן
מהן שעות הקבלה במשרד החיוך?
"בדרך כלל שעתיים לפני החשכה, כי מאוד חם. אני עובד כמעט כל השנה".
למה האף האדום?
"זה התחיל בגלל הגן ילדים פה ליד. בפורים שמתי אף אדום והילדים רצו אליי. אז אמרתי 'יאללה נשאיר את זה'. זה עושה את האדם יותר תמים, לא מפחדים ממך".
מה כוללת הפעילות שלך פה?
"כשחזרתי לישראל מגרמניה הייתה לי חנות אבל לא הסתדרתי פה. זאת גם הסיבה שעזבתי. משהו היה חסר לי. הגעתי לארץ עם תקווה גדולה שאני אמצא את זה פה, אבל לא מצאתי. החיים היו רגילים. יום אחד נכנסו אליי לחנות שני אנשים חסידים ברסלבים עם פאות, שחזרו בתשובה, והסבירו לי שיש דבר באדם שנקרא נשמה, אחרי שחונכתי שנים להכיר רק בגוף. אמרתי 'מה עושים עם זה?'. הם הסבירו לי, ונתנו לי מרשם לשמחה. אמרו לי לקחת איתי תרמוס עם קפה ולקרוא את המרשם בבית או בחוף. מאז אני דתי. זה עזר לי לשקם את הדבר הזה שנקרא נשמה".
מה קרה אחרי קריאת המרשם?
"נהייתי כל כך שמח. פתאום הייתה לי שמחת חיים, מה שלא היה לי לפני כן. שמחה לא יכולה להיות מוגבלת לארוחה טובה שאכלת ואחר כך נגמר, אתה כל כך שבע וזהו נגמר, לך תאכל עוד פעם. שמחה טובה זה משהו שחייב להישאר, לא להיעלם".
איזו חנות הייתה לך?
"חנות קטנה לפסטות, בסטה לה פסטה, ליד הקאמרי, שהיום זה בית ליסין בדיזנגוף. שבע שנים החזקתי מעמד וכשהתבגרתי היה לי קצת קשה. מה שקרה לאחר מכן היה מלא בשמחה: נפתחו לי העיניים, ראיתי את היופי באנשים ובארץ הזאת, הארץ הכי יפה בעולם. ראיתי שעם ישראל נאנק בעבודה קשה, כאב לי הלב. ככה עלה הרעיון של משרד החיוך. זה נטו אהבת ישראל, אין פה אינטרסים, הכסף שאני עושה פה הולך לצדקה. את המדבקות אני מדפיס על חשבוני וככה אני יושב פה, משמיע מוזיקה, זה לא מסובך. אין בזה עליות ואין בזה ירידות".
"שמחה לא יכולה להיות מוגבלת לארוחה טובה שאכלת ואחר כך נגמר, אתה כל כך שבע וזהו נגמר, לך תאכל עוד פעם. שמחה טובה זה משהו שחייב להישאר, לא להיעלם"
הנתינה היא שממלאת אותך?
"השמחה. אני נותן לאנשים שמחה. זה דבר שאי אפשר לקנות בשום חנות".
אתה גם מעביר הרצאות בבית כנסת?
"אני מתפלל בבית הכנסת בצהריים, בין הלימודים לבין התפילה שמתחילה בשעה 13:00 מגיעים המתפללים וכולם מסתכלים על התקרה ומחכים. יש לי ספר שנקרא 'התחזקות הנפש'. פתחתי אותו וקראתי משפט ומזה התפתח שיעור. המסר הוא לתת לבן אדם הרגשה טובה שהוא למד משהו. תראי, אני אשאל אותך שאלה, אדם עושה רישיון נהיגה, מה יותר חשוב, התיאוריה או הנהיגה עצמה?".
הנהיגה עצמה?
"זאת הטעות של העולם הזה, גם אני טעיתי באותה תשובה".
למה התיאוריה?
"לנהוג אפשר ללמוד בחצי שעה. אם אתה לא תדע את חוקי התנועה, אתה יוצא לכביש עם ידיעה טובה בנהיגה ומתרסק תוך חצי שנייה. נכנס באין כניסה או נוסע נגד הכיוון וגמרת את הקריירה. העולם הזה אותו דבר. אנחנו נזרקים לחיים ואין לנו תיאוריה איך לחיות. גם המדבקות, קחי לדוגמה את המדבקה הזאת 'אל תצטער, זה שייך לאחר', זה אל תחמוד. הדברים האלה תורגמו מהתורה לדברי אמת. זה מדבר לאנשים כי זה מדבר לנשמה".
אתה כתבת את המשפטים?
"זה לא שלי, זה היה קיים בעולם מזמן, רק פה זה מופיע בשפת בני אדם. רוב האנשים לא מאמינים כמה שמחה יש בחיים האלה. אחד ביקש ממני פעם את הברכה 'שהטלפון שלך לא יצלצל ותיבת הדואר שלך תהיה ריקה'. פעם היה לי מרצדס ועכשיו יש לי אופניים. כשאתה חי בתוך זה אתה רואה שהעושר הפנימי של האדם הוא גדול פי מיליון, וזאת התיאוריה של החיים".
מה הכי תל אביבי בעיניך?
"אני לא יודע. אני לא מרגיש שאני חי בתל אביב. זאת עיר ישראלית יהודית כמו כל אחת אחרת. אני לא חושב שיש לעיר הזאת זהות אחידה, יש לה זהות אחת שחיים בה בני עמי".