"מתחרים": סקסי, אינטלקטואלי, מלהיב. וממש לא סרט ספורט

על פניו "מתחרים" הוא סרט טניס עם זנדאיה, אבל זה בעצם "ז'יל וז'ים" עם טניס כמטאפורה. וזאת אינה מטאפורה סמויה. בשלב מוקדם בסרט זנדאיה אומרת במפורש שטניס זה מערכת יחסים. את התסריט כתב המחזאי היהודי ג'סטין קוריצקס, בן זוגה של סלין סונג, שנודעה כבמאית של "חיים שלמים". אם הסרט שלה, שתיאר משולש אהבה, נדמה לחיקוי אמריקאי של סרט אסיאתי אומנותי, הסרט שלו, שבויים על ידי לוקה גואדנינו ("קרא לי בשמך"), נחווה כדקונסטרוקציה אירופאית של מלודרמה הוליוודית. ואני מתכוונת לזה במובן הכי טוב של המלה.

>> "הכפתן הכחול": סרט אהבה על כל גווניה // ביקורת
>> "ג'ויקה": מחול ענוג ושברירי של התעללות ידועה מראש // ביקורת

"מתחרים" הוא סרט אינטלקטואלי, ערמומי, סקסי וגם מלהיב, כל עוד אתם לא מצפים ממנו לספק את הריגושים של סרט ספורט, כי כאמור, הוא לא. זה סיפור על שני טניסאים, חברים הכי טובים, פטריק (ג'וש אוקונור) וארט (מייק פייסט), שמתאהבים ביחד בטניסאית העולה טאשי (זנדאיה, אולי הכוכבת הכי לוהטת על המסכים כרגע).

כשהם פוגשים אותה לראשונה במהלך תחרות שבה שלושתם משתתפים, הם חיים בסוג של זוגיות אוהבת, שמתבטאת גם במגרש – הם משחקים זה לצד זה במשחקי הזוגות. טאשי מייד מזהה את הקשר העז ביניהם ואומרת שהיא לא "מחריבה משפחות". אבל אז היא מרסקת את הברך ואת הקריירה שלה כשחקנית, ובלית ברירה היא משליכה את השאפתנות האדירה שלה על ארט. היא הופכת למאמנת שלו, וגם נישאת לו, אבל נדמה שזה תוצר נלווה של יחסיהם על המגרש. פטריק נדחק הצידה, אך הוא שב ומופיע בחייהם על פני השנים. 

הסרט מתחיל על מגרש הטניס במהלך משחק בין ארט ופטריק הבוגרים. ארט הוא עכשיו אלוף רב תארים, ואילו פטריק לא הגשים את ההבטחה של תחילת דרכו. טאשי אומרת שהוא נוהג להוביל במערכות הראשונות, אך תמיד מפסיד בהמשך. אף שהמשחק הוא חלק מתחרות שולית בעולם הטניס, אנחנו מתרשמים שהוא טעון במיוחד. מכאן הסרט חוזר 13 שנים אחורה, לימים ששני היריבים היו כמו יין ויאנג. פטריק היה גברבר מדיף סקס אפיל ובטחון עצמי, וארט היה נער רציני וחסר ניסיון שקצת נגרר אחרי חברו הפוחז. הסרט ימשיך לקפוץ כמו כדור טניס בין המשחק שבהווה לבין סצנות מהעבר, והבנתנו את מערכת היחסים המשולשת הולכת ומעמיקה ומשתנה, כמו גם יחסינו אל הגיבורים.

זנדאיה ב"מתחרים" (צילום: יחסי ציבור)

שני היריבים מלוהקים בניגוד לטיפוסים שגילמו בתפקידים הכי מפורסמים שלהם עד כה, וזה עובד נפלא. אוקונור בעל האוזניים הבולטות, שהיה נוגע ללב כנסיך צ'רלס הצעיר והפגיע בסדרה "הכתר", סקסי כפי שלא היה מעולם בתפקיד פטריק החרמן. ואילו פייסט, שגילם את נער הרחוב ריף, המנהיג הכריזמטי של חבורת הג'טס ב"סיפור הפרברים" של ספילברג, הוא ארט החלבי (שיערו חומצן לבלונד כדי להעניק לו מראה של ילד טוב). השניים מקסימים ביחד, בעיקר כשהם נעים בתיאום כמו בטנגו, ותולים עיניי כלבלב בטאשי המהממת.

חלוקת התפקידים ביניהם מזכירה את זו של אוסקר וורנר ואנרי סר ב"ז'יל וז'ים", סרטו של פרנסואה טריפו מ-1962, על שני חברים והאישה חסרת המנוחה שביניהם. אין ספק שהסרט הצרפתי המהולל נלקח בחשבון בעת עשיית "מתחרים", אם כי זנדאיה המצוינת מגלמת דמות שונה מאוד מזו של ז'אן מורו. כבר בגיל העשרה טאשי היא אישה שלמה שיודעת בדיוק מי היא ומה היא רוצה. היא פקחית ועתירת אבחנה, והיא נהנית מהאימפקט שיש לה על שני העלמים. כשתקוותה להפוך למקצוענית מתנפצת, השיקולים שלה נעשים הרבה יותר מחושבים. 

זנדאיה ב"מתחרים" (צילום: יחסי ציבור)

במשחק המשמש כסיפור המסגרת היא יושבת בקו האמצע, ולא ברור בניצחונו של מי היא רוצה. גואדנינו מצלם אותה כמו בשוט המפורסם מסצנת הטניס ב"זרים ברכבת" של היצ'קוק, המתמקד בפניו של הרוצח היושב בקהל.

המבע העשיר והסוער של הסרט מהדהד גם את המלודרמות של דגלס סירק, בעיקר בסצנה של נשיקה ברוח עזה. במשחקים עצמם המצלמה של סיומבו מוקדיפרום התאילנדי ("קרא לי בשמך") לפעמים מאמצת את נקודת המבט של הכדור המסתחרר, באופן שמעדיף את סערת הרגשות על פני הדינמיקה של הספורט. הפסקול הסוחף הולחן על ידי טרנט רנזור ואטיקוס רוס שמרבים לעבוד עם דיוויד פינצ'ר. הוא מרושת גם במבחר שירים של ניו אורדר, ריהנה, דונה סאמר, ברוס ספרינגסטין, לנה דל ריי, פיין יאנג קניבלז ורבים אחרים. "מתחרים" שונה מאוד בסגנונו מ"קרא לי בשמך" של גואדנינו, אך הוא לא פחות אינטליגנטי, חושני וטעון רגשית. זה סרט צעיר לאנשים בוגרים. 

4 כוכבים
Challengers בימוי: לוקה גואדנינו. עם זנדיה, ג'וש אוקונור, מייק פייסט. ארה"ב 2024, 131 דק'