מתי גרינברג משלים את הפסל האחרון של קדישמן

כבשים לא היו החיות היחידות שמנשה קדישמן אהב לפסל ולצייר. הוא יצר גם ציפורים, סוסים, איילים, חמורים וכלבים. "בסיני ראיתי כלב אוכל בן-אדם", כתב קדישמן בטקסט המלווה את התערוכה האחרונה שלו, שהוצגה בכפר סבא. "יותר מאוחר פגשתי כלב אחר בכפר נטוש. רציתי בתחילה לירות בו. זכרתי את הכלב אוכל האדם, אבל הכלב הזה בא לקראתי, התיישב מולי והסתכל עלי בשקט. הכלב אימץ אותי, והלך אחרי ואיתי כשבוע עד שהמשכנו לשארם-א-שייך. אחרי המלחמה גרתי במנזר בעמק המצלבה בירושלים. התגעגעתי אל הכלב, שאפילו שם לא היה לו, ופיסלתי אותו. הרגשתי כלפיו כאילו פגשתי אדם בודד, יתום של מלחמה בשבילי. הכול חוזר. כשפיסלתי אותו, הוא הפך להיות חלק ממני – מגורלם המר של המפסידים במלחמה. במלחמה גם ניצחון הוא הפסד. אינני זוכר את חיי ואת הארץ הזאת בלי מלחמות. אבל, מותר לי לחלום שיהיה שלום. והכלב הזה אינו מרפה. הוא הפך עבורי לסמל של בדידות ואכזריות".

לפני מותו, ביקש קדישמן ליצור פסל כלב נוסף, אח קטן לשלושת פסלי הברונזה שיצר, והפעם מאבן. למשימה נרתם מתי גרינברג, פסל ישראל ששימש כאסיסטנט של קדישמן בין השנים 1969 ל-1971, שלאחר פיתח קריירה אמנותית משלו.

בימים אלה מוצגת בגלריה המרכזית בספרית "בית אריאלה" בתל-אביב תערוכה של שלושה ספרי אומן של גרינברג, אך הוא נמצא בימים אלה בסין. "הוא חש דחיפות לבצע פרויקט עבור מנשה קדישמן, שהיה סקרן לראות את פסל הכלב שלו מפוסל באבן", מספרת נעמי עזר, בת זוגתו של גרינברג. "מתי ידע כי האבן תוציא מהפסל משהו שונה מאשר הברונזה, ואת ה'משהו האחר' הזה מנשה רצה לראות".

מספר שעות לפני שעלה לטיסה צלצל גרינברג כדי להיפרד מקדישמן, שנשמע חלוש. הוא נפטר יממה אחר כך. ההודעה על מותו של חברו תפסה את גרינברג בהונג קונג. בעצה אחת עם ילדיו של קדישמן, אותם הוא מכיר היטב, הוחלט להמשיך את הפרויקט בדיוק כמו שרצה אביהם. עבור גרינברג זו הדרך להתמודד עם פטירתו של חברו הטוב. וכך, בעוד מספר שבועות יגיעו ארצה מסין מספר פסלים של כלבי אבן בצבעים שונים – הפרויקט האחרון שתכנן מנשה קדישמן ומבוצע על ידי חברו מתי גרינברג.