נבואות שבטוח יתגשמו

בשנה הבאה כל הפליטים מסוריה יתגעגעו הביתה וירצו לחזור. כי די כבר, כמה אפשר לסבול את המערב הפריבילגי הזה

איור: יובל רוביצ'ק
איור: יובל רוביצ'ק
9 בספטמבר 2015

בשנה הבאה נשב על המרפסת, ונספור ציפורים בודדות. כי רוב הציפורים בורחות בשנים של מלחמה, וקיץ נוסף בלי טילים יערער את כל תפיסת המציאות שלנו. רוני דניאל מסתובב בקריז כבר חודשים, משתלט על ישיבות ועד הבית ודורש להשטיח את מרפסתם של השכנים החדשים, אלה שמשאירים את שקיות הזבל שלהם פתוחות. רחמים.

בשנה הבאה, סוף סוף מישהו יעזור כבר לנסיך הניגרי המסכן הזה, שנמצא בכלא כבר כל כך הרבה שנים ולא מסוגל להעביר את המיליונים שלו לאף אחד.

בשנה הבאה, שרון גל יסע להודו לחפש את עצמו. כי תכלס, עברה עליו שנה קשה בכנסת. טוב, חצי שנה. טוב, חודשיים וקצת. אבל זה קשה, החרא הזה עם הישיבות והחוקים והפגרות וכל זה. תנו לבנאדם צ'אנס למצוא במה הוא טוב.

בשנה הבאה כל הפליטים מסוריה יתגעגעו הביתה וירצו לחזור. כי די כבר, כמה אפשר לסבול את המערב הפריבילגי הזה, עם הערכים הליברלים המתנשאים שלו, והמדע, והאוכל, וכל זה.

בשנה הבאה, לא יהיו שום לכלוכים על שרה בעיתונות. לא כי העיתונות תתעסק בדברים יותר חשובים, אלא כי פשוט נגמרו כל הלכלוכים שהיא יכולה להנפיק.
היא תעמוד באמצע בית ראש הממשלה,
עם הטלפון ביד,
ותגיד לרני רהב, "היי רני – תמצא לי משהו ממש מרגיז ומטופש לעשות, ומיד!"
אבל רני רהב לא יוכל למצוא לה. וזה לא כי הוא לא אדם מבריק – טוב, הוא לא, אבל זה לא בגלל זה; פשוט אין יותר. היא עברה על הרשימה, ועשתה וי על כל סעיף אפשרי.
והיא תיאנח בתסכול ותגיד: "אז מה עכשיו? מה עושים? סתם נהיים אנשים כמו כולם, שלא עושים כל יומיים משהו טיפשי ומרגיז?"
ורני רהב לא יעיז להגיד לה כן.
הוא יגיד לה "מה פתאום, אל תדאגי, אני אחזור אלייך עם רעיון מה זה מעולה." אבל הוא לא יחזור אליה. כשזה נגמר, זה נגמר.

בשנה הבאה נטלי פורטמן תעשה סרט תלת מימדי מ"אשה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן. היא תשחק את האשה, והבשורה תהיה: "נטלי מותק, את לא במאית." אבל היא לא תיקח ללב. העיקר הבשורה.

בשנה הבאה שר החינוך יתחלף עוד פעם, והחדש יגיד שזה נורא מה שקורה, ושצריך יותר ערכים. והוא ישקיע חמישה מיליארד שקל בתוכנית חדשה שתיקרא "חינוך ערכי לערכים ערכיים." וחצי מהתקציב הזה ילך לישיבות והתנחלויות. החצי הנוסף יהיה תקציב הפרסום, ורמי יהושע יהיה הפרסומאי שלו, כי יש לו ערכים. פיננסיים, בעיקר, אבל ערכים זה ערכים.

בשנה הבאה, כל הזונות במקאו יעשו שביתה, מה שיגרום לעסקי ההימורים שם לקרוס, כי מי רוצה להמר אם אין לו אשה להשוויץ בפניה או להתנחם בזרועותיה, ואז שלדון אדלסון יפשוט את הרגל, וימכור את כל נכסיו לנשות הלילה המפתות של מקאו, שיעשו שני דברים: גם יחליפו את שם המקום לקקאו, שזה הרבה יותר קליט; וגם ישתלטו על כל שאר נכסיו, מה שאומר שבשנה הבאה "ישראל היום" יהיה עיתון קצת יותר אמין. בכל זאת, לזונות יש כבוד עצמי.

בשנה הבאה אשה תחליף כושי בבית הלבן, אז זה לא שהטוקבקיסטים יצטרכו להתאמץ.

בשנה הבאה, התוכנית הכי נצפית תהיה של ריאליטי של בשלנים מזמרים, והמנצח יהיה זמר מזרחי שעושה אוכל סיני שאמא שלו טרנסג'נדרית עיוורת ואבא שלו חצי ערבי וחצי עטלף. וכולם יגידו, אה, עונה משעממת.

בשנה הבאה כל מי שעשה מינוי לטיים אאוט ימצא אהבה. וכל מי שיתאהב, ימצא את עצמו קורא טיים אאוט באופן אובססיבי. מה שיגרום לו לאבד את האהבה, כי מי רוצה להיות עם אחד שכל הזמן בודק מה הם עשרת ה-משהו הכי טובים בעיר? מה שמיד יגרום לו למצוא שוב אהבה, כי איך אפשר לא לאהוב מי שיודע מה הם עשרת ה-משהו הכי טובים בעיר?

בשנה הבאה, כל מי שיכתוב פוסט בפייסבוק שיכלול את המלה אני, יעלם מהעולם. כולל אני. חכו תראו.