יא יהודה: במקום הכי שומם בתל אביב מתחבאים כריכים נהדרים

חודשים אחרי שנפתח מחדש, רחוב יהודה הלוי עדיין לא התאושש. המקטע שבין רחוב הרכבת לאלנבי נסגר אי אז ב-2015 עבור עבודות הרכבת הקלה (רק לשם הפרופורציות, זה היה בערך מתי שפוצץ גשר מעריב), ולמרות שנפתח מחדש ברובו בחודש נובמבר האחרון, קשה לומר שחזרו לשם החיים. מעט המקומות שהצליחו לשרוד את העבודות גססו במהלך שנת הקורונה, והליכה במקטע המרווח והממש לא מוצל הזה מרגישה כמו לצעוד באזור נשכח שעדיין מנקה פירורים מצידי העין. אבל לא להרבה זמן.

תחנת הרכבת שעבורה נסגר, שתקרא תחנת עופרה חזה, צפויה להיפתח במהלך השנה הקרובה (למרות שבשלב הזה, מי עדיין מאמין להערכות הזמן של נט"ע?) ולהפוך את האזור למבוקש במיוחד או לכל הפחות צפוף יותר. כך לפחות מקווים מעט העסקים שנפתחו בשממה העירונית הזו, וכך אני מקווה עבור ארז נויברגר, שף צעיר שפתח על פינת יהודה הלוי-יבנה כריכיה קטנטנה ונהדרת שמרגישה כמו עסק קטן שהלוואי ויהפוך לתופעה גדולה – Noybie’s Deli.

במבט מבחוץ, הייתי אומר שנויבי'ס מעט מרתיעה, או לכל הפחות לא מזמינה. שלושה שולחנות נירוסטה בחוץ שאני לא בטוח אם ישבו בהם הומלסים מטופחים או מילניאלס קמצנים, אבל הם התפנקו על בקבוק מים אחד על שלושה. לצידם עמד שלט גדול עם תמונה של כריך שפרסם את העסקיות, מה שלרוב מהווה סימן אזהרה עבור תל אביבים, כי זה נראה כמו הזמנה לאותם תיירים דמיוניים שיפשטו על האזור בעתיד. מעל התנוסס בגאון הלוגו של המקום, שהזכיר לי יותר מהכל את כל הסנדוויצ'יות הבינוניות שהכרתי מהעיר ממנה ברחתי, לפני יותר מעשור, הוד השרון. כנראה שאין זה מקרי, כי נויברגר הוא יוצא מסעדת "אנג'לינה", ביסטרו הוד השרוני שדווקא עשה לעצמו שם בתור אחד מהמקומות היותר מוצלחים באזור.

אל תתנו לסימני האזהרה להטעות אתכם. כריך אונטריב של נויבי'ז דלי (צילום: יחסי ציבור)

לכן, חרף כל סימני האזהרה והדגלים האדומים, נכנסתי לנויבי'ס. גם החלל הפנימי לא מלהיב במיוחד, עם כמה דלפקים צמודי חלון (מה אגיד, לא נוף מרהיב) ואווירת סאבווי קשה, כולל התנורון הקטן שמחמם את הלחם ופס הרכבה בדלפק שלצד הקופה. התפריט הציע מגוון מעניין של כריכים שונים, כולם מוגשים בפרנה, לחם דגנים או רוסטיק (חצי בגט), וברגע כשראיתי איך נויברגר מטפל באופן אישי בכל כריך, ועד כמה הם מלאים בכל טוב – נרגעתי. הזמנתי שלושה כריכים, שתיה ותוספת ויצאתי עם חשבון של 152 שקלים, לא רע עבור כריכים תל אביביים.

כריך הפרגית טקסנית חריפה (38 ש"ח, אם תזמינו לפני 16:00 תקבלו גם עם תוספת) היה הראשון להידגם, ואיזה חתיכת סיפתח הוא נותן. אני בדרך כלל לא אוהב פרגית מטוגנת בבלילה, שכן סוג הבשר הזה לא מת על כיסויים – ברוב המקרים, הבלילה יוצאת רכה בעוד שהבשר מתקשה ומקבלים את הרע משני העולמות. אבל נויברגר מצא את הפתרון לזה עם טמפורה מתובלנת נהדר שיצרה פיסות בשר פריכות בטירוף מבלי להרוס את הרכות והטעם המלא של הבשר שהן עוטפות, ובמידה רבה מדובר בוריאציה מבריקה על עוף מטוגן, גם אם לא ממש הבנתי מה כל כך טקסני בזה. אבל למי אכפת מדקויות שכאלה? אוקיי, בדרך כללי לי אכפת, אבל לא הפעם.

שניצל בבאגט או קורדון בלו מפורק? זה כה טעים, למי אכפת. נויבי'ז דלי (צילום: יחסי ציבור)

כך גם היה עם מנת הכריך קורדון בלו המפורק (48 ש"ח). כשהזמנתי אותו עבר בראשי שזה בטח סתם תרגיל לשוני – הרי מה זה כריך קורדון בלו מפורק? שניצל עם גאודה ושינקן בפרנה (שאגב, מתפצחת באופן חלומי ומצליחה להחזיק את תוכן הכריך העמוס עד לרגע האחרון). אבל כמה נגיסות לתוך הכריך כבר היה ברור לי שלא אכפת לי מסמנטיקה, כי הטעם היה בול קורדון בלו בלחם. שכבות השניצלים הדקים התחברו נפלא עם הגבינה והשינקן העשיר בטעם בעזרת רוטב קיסר מעולה שארז את הכל בחמצמצות קלה.

אחרון היה כריך האונטריב (48 ש"ח), שהזמנתי יחד עם תפו"א קראנץ' (14 ש"ח) והראה שגם בבשרים בבישול ארוך, נויברגר יותר מיודע מה הוא עושה. הבשר היה עסיסי, נוטף, עטוף בשכבה נאה של גבינת פקורינו, בעל טעם עמוק במיוחד ומושחם לשלמות, עם קצת בצלים שהושחמו יחדיו. הניגוד בין הבשר הרך ללחם הפריך היה בעיטה חלומית לבלוטות הטעם, והתפו"א הרוויח את שמו הקראנצ'י בעזרת טיגון נפלא. יא אללה, מי היה מאמין שכמה מהכריכים הכי טעימים שאכלתי בעיר מתחבאים בשממה של יהודה הלוי המתחדשת, במקום שנראה כמו מלכודת תיירים זולה עם אפיל של סאבווי.

Noybie’s Deli, יהודה הלוי 55 (פינת יבנה), א'-ה' 10:00-22:00, ו' 11:00-15:00, גם בוולט ותן ביס