נולדה מחדש: בר בלפר חוזרת לבמה

"בוא רק לא נדבר על התאונה", אמרה השחקנית בר בלפר עוד לפני שהתחלתי להקליט את הראיון. ואני בכלל באתי לכתוב כתבה על מי שכיכבה ב"מישהו לרוץ איתו", סרט שכל כך מייצג את הילדות שלי, ששיריו נחרשו על נגן המוזיקה שלי מיליון פעמים בעבר. הכל התחיל ממשפט אחד ששמעתי ממישהי בכיתה במהלך שיעור בחוג לקולנוע – "אני מופיעה בקפה ביאליק". כשגיליתי במי מדובר, היה לי ברור על מה הכי הייתי רוצה לכתוב. בלפר (27) היא סטודנטית לקולנוע ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, אבל גם מוזיקאית, יוצרת, בוגרת בית הספר למוזיקה "רימון" ושחקנית זוכת פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה על הבולט מתפקידיה ב"מישהו לרוץ איתו", בו שיחקה מוזיקאית צעירה בשם תמר, שזכורה גם בזכות שיער ראשה המגולח בקפידה. בשנת 2010 עברה בלפר תאונת דרכים קשה באיילון דרום בדרכה לדסק החדשות של גלי צה"ל שם שירתה, ובמשך תקופה ארוכה הרופאים לא ידעו לומר בבירור מה יעלה בגורלה ומה סיכויי השיקום שלה.

אז מה שלומך היום?
"שמע, זו שאלה מסובכת. היא מורכבת ממלא ערוצים שונים. אני מרגישה נהדר, אני מאוהבת בחבר שלי, הייתה לי הופעה מדהימה בקפה ביאליק בשבוע שעבר, בלימודים קצת קשה אבל אולי זו המטרה בפילוסופיה ובקולנוע, ועובדת על הראש כדי לחדד את הזיכרון שבזמנו נפגע".

מה הדבר הראשון שהיית מספרת על עצמך?
"היי, אני בר בלפר ואני עושה מוזיקה. שחקנית שעושה מוזיקה".

התחלת ללמוד ב"רימון" אחרי התאונה, היה קשר בין הדברים?
"הייתי קצת מבולבלת אחרי התאונה, אבל כשהניחו עלי את הגיטרה הידיים פשוט זזו על המיתרים. כאילו שהגוף שלי ידע משהו שאני לא ידעתי. אותו דבר קרה כשהרדיו עבד, לא זכרתי של מי שיר מסוים, אבל איכשהו ידעתי את כל המילים בעל פה. יהודה עדר, נשיא ומקים "רימון" אמר לי בזמנו לבוא לדבר איתו. ניגנתי לו משפט כלשהו מיצירה ספרדית שהגוף שלי זכר, ואז הוא הודיע לי שאני מתחילה ללמוד אצלו לכתוב שירים. זה גרם לי להשתחרר. פתאום דיברתי את המחשבות שלי, ורציתי עוד. ככה בעצם עבדתי על השמיעה, על המוח, ולמדתי להכיר את עצמי מחדש. אחרי מה שעברתי הרגשתי כל הזמן שאולי אני לא באמת ערה, אולי אני עוד ישנה, חולמת חלום, ולא באמת נמצאת בעולם האמיתי. אז כתבתי. כתבתי בערב כדי לקום בבוקר ולראות אם המילים שיצאו לי מהבטן יישארו באותו מקום, באותו פנקס".

ומה הביא אותך אל האוניברסיטה?
"בן הזוג האהוב שלי, שחר כהן, שהוא במאי ומוזיקאי, דחף אותי לכיוון האוניברסיטה. יחד איתו החל לפעול גם הרצון שלי לאתגר את המוח החדש הזה".

אנשים באוניברסיטה מזהים אותך?
"לא ממש, בהתחלה קצת. בעיקר בחוג לקולנוע פנו אלי בטון מאוד ביישני ומפוחד ושאלו אם 'אני הזאתי מ…".

לולא התאונה את חושבת שהיית באותו מקום?
"לא. לא היה בי כזה רצון להקיא החוצה את המילים שלי, זה היה נשאר בפנים. אחרי התאונה הבנתי שיכולתי עוד מעט לא להיות פה, ואם לא אוציא את זה עכשיו זה לא יצא אף פעם. לפני שש שנים מה שחשבתי לעצמי היה 'עקב ואז אגודל'. להצליח ללכת. כשאתה לא בטוח בעולם החיצוני שסובב אותך, אם אתה באמת בו או לא, אם זה חלום או מציאות, אז העולם בפנים הופך להיות מה שבטוח. ככה התחלתי לכתוב שירים".

מה לגבי המשחק?
"שיחקתי ב-2015 בסדרה של 'yes', ובסרט 'ניל'ס' של רם נהרי, במאי ואדם מדהים שהחליט ללמד אותי להסתכל פנימה ולהיזכר מה זה להיות שחקנית. הרגשתי שאני חייבת להראות את עצמי, גם בתפקידים משניים, כדי שהעולם יידע שאני בחיים, להזכיר שלא מתתי ב-2010. נכון פחות קירחת, אבל עדיין כאן. עדיין משחקת, עדיין חיה את זה".

בהופעה של בלפר הקהל היה משולהב, בחור מהקהל החל לתופף על הבר, מצטרף להרכב המוזיקאים שליווה את בלפר על הבמה, כשהם מתופפים על הגיטרות שלהם ומאלתרים תופים. מישהו אחר הוציא פנקס ועט והחל לצייר, ניכר שהבחורה על הבמה הצליחה לעורר בו השראה. רוב השירים היו חומרים מקוריים, אבל בלט בייחודו גם ביצוע של "יקירתי", בדואט עם שחר בן הזוג.

איך היית מגדירה את המוזיקה שלך?
"רוק חצי רך חצי בועט. משהו שמגיע מעולם קלאסי, אפשר לומר אולי ארס פואטית, יונה וולך בסקיני".

ומה מתוכנן הלאה?
"המון הופעות. את כל העדכונים אפשר למצוא בדף הפייסבוק שלי. אני רוצה לאמן את הגוף הזה, להבין מי אני החדשה, לגרום לאנשים אחרים להבין שהקירחת ההיא התבגרה קצת ויש לה מה להגיד. נצא קצת מתל אביב להופעות קטנות יותר, וב-6.8 מתוכננת הופעה בבית היוצר שבנמל תל אביב. אחרי זה אעלה למדרגה הבאה ואמשיך לטפס, כי זו המטרה, לא?".