נוער שוליים: הקולנוע הפסיכדלי של להקת האנדרגראונד יות'

The Underground Youth יופיעו השבוע באוזןבר בתל אביב. גם אם עדיין לא שמעתם עליהם, אתם חייבים להיות שם

The Underground Youth. צילום: יח"צ
The Underground Youth. צילום: יח"צ

יש להקות מעולות במנצ'סטר ויש בה סצנת מוזיקה טובה אבל יש בה גם המון בולשיט, לדעתו של קרייג דייר, האיש שהקים את להקת The Underground Youth ממנצ'סטר, שתופיע ביום רביעי (18.5) לראשונה בישראל. ההופעה שלהם אמנם תתקיים במועדון קטן יחסית (האוזןבר), אך מול קהל שלא ציפה שיזכה להזדמנות הזאת מבלי להחתים דרכון. ומי שטרם החליט להיות באוזןבר בערב המדובר – כנראה עדיין לא האזין לאלבום המעולה שלהם מ־2011, "Delirium".

"הרבה אנשים נתקעים על ההיסטוריה המוזיקלית של העיר", הוא מסביר. למנצ'סטר יש המון היסטוריה מוזיקלית – מג'וי דיוויז'ן והסמיתס, דרך ימי מאדצ'סטר העליזים של הסטון רוזס ועד לאואזיס, אבל ללהקתו של דייר אין קשר לרוב הצלילים המזוהים עם עיר הולדתה: האנדרגראונד יות' מערבבת שוגייז פסיכדלי עם אווירת פילם נואר וגם השפעות מפתיעות (לז'אנר הזה) של בוב דילן.

"הפעם הראשונה ששקלתי להיות מוזיקאי הייתה כשהאזנתי לראשונה לאלבום 'Bringing It All Back Home' של דילן", מספר דייר. "כתבתי שירה וניגנתי באופן חובבני בגיטרה והבנתי שאני יכול לשלב בין השניים כדי ליצור משהו חדש. זאת הייתה ההתחלה, אבל גם מה שדילן עשה כאמן השפיע עליי בדרך כזו או אחרת. האנדרגראונד יות' בהחלט לא הייתה קיימת לולא ההשפעה שלו עליי".

The Underground Youth החלה כפרויקט DIY אישי של דייר, המתגורר בימים אלה בברלין. תוך כמה שנים של עבודה אינטנסיבית וקצב הוצאת אלבומים מרשים הוא הצליח להפוך את הפרויקט האישי שלו להרכב הופעות שממלא מועדונים קטנים ברחבי אירופה עם שילוב מיוחד של שוגייז, פוסט־Pאנק ופסיכדליה (עד כאן סטנדרטי) ואווירה סינמטית שלקוחה היישר מהקולנוע הצרפתי ומפילם נואר קלאסי. ובנוסף, למיקס הזה מתווספת גם אהבתו הגדולה לבלדות של דילן. נכון, מיליונים הושפעו מבוב דילן לפניו, אך הדבר פחות נפוץ בגזרות השוגייז והפוסט־Pאנק.עם זאת, כפי שדייר ציין כבר בתחילת הכתבה, לא ממש מעניינות אותו מסורת מוזיקליות ומגבלותיהן.

איזה סוג של קולנוע משפיע על היצירה שלך?

"ההשפעה הגדולה ביותר עלי הוא הגל החדש הצרפתי. המוזיקה שלי שואבת רבות גם מקולנוע גרמני חדש ופילם נואר הוליוודי קלאסי. כסטודנט לקולנוע היה לי קל לספוג סגנונות קולנועיים רבים מכל העולם ולתת להם להיות השראה עלי. במובן המוזיקלי, אני חייב רבות לקולנוע ולסרטים ששינו את הדרך בה אני רואה וחושב על דברים".

אמרת בעבר ש־Psyche הוא מונח מאוד גנרי בימינו, לפחות כשם ז'אנר. אם כך, מהי אמנות פסיכדלית עבורך?

"נכון לעכשיו היא שום דבר עבורי, כי המונח משומש באופן כה נרחב עד כי עושה רושם שהוא איבד כל משמעות. אני מעדיף שלא לכלוא אמנות תחת מונח כזה או אחר בשביל שתהיה לה משמעות".

האנדרגראונד יות' פופולרית במיוחד ביוון. איך זה קרה בדיוק?

"צריך רק כמה מעריצים שמעריכים אותך כדי לגרום להופעה להיות שווה את המאמץ, ולמרבה השמחה יש לנו לפחות כמה כאלה בכל מקום שאליו אנחנו מגיעים. עבורי, לנגן מול מאוד מעריצים זה בדיוק אותו הדבר כמו לנגן בפני מעטים – כל עוד כולם נהנים. זה כל מה שחשוב לנו".

קצב העבודה שלך הוא היסטרי. מאז 2008 אתה מוציא כל שנה אלבום או יותר. אין לך אף פעם מחסום כתיבה?

"אף פעם. זה תהליך בלתי נגמר. לא יכול לעצור את זה".