שלוש סדרות חדשות על נוצרים מושחתים הן בדיוק מה שצריך עכשיו

היחידה הסוציולוגית המכונה "משפחה" מגלמת עבור רבים את פסגת השאיפות: יציבות, תמיכה, שייכות ועוד. הצורך בה הוא בסיסי ואנושי כל כך, עד שמובן שהוא מנוצל לעתים בצורה צינית. די להיזכר בדוגמה הנפוצה של מקומות עבודה המתהדרים בטענה "כאן כולנו משפחה", רגע לפני שהם דורשים מהעובדים לעבוד שעות נוספות ללא תשלום או "שוכחים" להפריש פנסיה. אולם לא רק מקומות עבודה עושים בצורך הזה שימוש נצלני, אלא גם כידוע ארגונים דתיים. הדינמיקה ההרסנית הזאת עומדת במרכז שלוש סדרות חדשות המציגות את הנצרות המאורגנת ככיסוי המושלם לשחיתות, מהקטנה ביותר ועד לקונספירציות גלובליות: "המשפחה", דוקו של נטפליקס שעוקב אחר ארגון קונסרבטיבי שמושך בחוטי הדמוקרטיה האמריקאית; "משפחת ג'מסטון" (HBO) ו"On Becoming a God in Central Florida" (שואוטיים) בכיכובה והפקתה של קירסטן דאנסט – שתיהן עוסקות בהשלכות המסוכנות של מטיפים וארגונים דמויי כתות.

בכל הסדרות הללו העיסוק בדת עצמה שולי יחסית, והיא משמשת בעיקר כיסוי תחת כלכלי (כי מבנים וארגונים דתיים מקבלים פטור ממס) או כמצע רעוע לאידיאולוגיה מפוקפקת. בכל המקרים הלב של הארגונים הדתיים הוא אחד: המשפחה. כל חורשי הרע משתמשים בערכי המשפחה כדי ליצור מערכות קפיטליסטיות שבדרך כלל נקשרות גם בפטריוטיות כדי לחזק את האפיל שלהן בעיני הציבור. זה אינו אלמנט חדש על המסך. מוטיב הכנסייה המושחתת מופיע בסרטי אימה זה עשורים ונחקר לעומק גם בדרמות קולנועיות כגון "חינוך רע", "ספוטלייט" ו"פילומנה" שעסקו בשלדים בארונות של הכנסיות. אולם לא יהיה מופרך להניח שהוא זוכה לתחייה מחודשת על רקע הביקורת הגואה נגד הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, והחוקים השנויים במחלוקת שהעביר בשל זיקתו ל"ערכי המשפחה", בהם חוקים נגד הפלות וכאלה שמפלים את קהילת הלהט"ב.

"המשפחה" הדוקומנטרית חושפת לאט (מדי) את סיפורו של ארגון שמרני ללא זיקה דתית של ממש, שעוסק בכריתת בריתות סודיות והמלכת נשיאים על פי רצונו. באמצעות שלוחות דתיות מטעמו הארגון קורא לרדיפת הומואים באפריקה, ברומניה ובאמריקה הלטינית ונלחם נגד זכויות הפלה ברחבי העולם בשם "סכנת אובדן הזהות הנוצרית". הוא מכחיש מעורבות במימון משטרים אפלים בניגריה או בבחירתו של טראמפ לנשיאות.

הבעיה ב"המשפחה" היא שלמרות החומרים הקונספירטיביים ובעלי הפוטנציאל, היא משעממת להחריד. חרף השימוש באינספור גימיקים, בהם קומיקס ושחזורים דרמטיים, מדובר במעין התחקות חובבנית למחצה אחר אנשים שאמורים להיות הכי חזקים בעולם אך לא הצליחו למנוע את יציאתה של הסדרה התיעודית על אודותיהם. הסדרה כוללת ראיונות רבים, בהם עם ג'ף שארלט, עיתונאי שחקר את האחווה הסודית וכתב כמה ספרים בנושא, אולם היותו אחד מהמפיקים בפועל של הסדרה הופך את הנרטיב לאמין פחות.

מוטיב הכנסייה המושחתת הוא אינו אלמנט חדש, אלא שהוא זכה לתחייה מחודשת בשל טראמפ השמרן וגישתו להפלות ולהט"ב

בניגוד ל"המשפחה", שבה הדת והשמרנות מיתרגמות לכוח, בשתי הסדרות האחרות היא בעיקר מנוף לגריפת סכומים עצומים של כסף. ב"משפחת ג'מסטון" דני מקברייד ("סגני המנהל", "פיינאפל אקספרס") משתמש בדת כדי ליצור עולם חסר חוקים, שבו הכל יכול להיעשות בשמו של האל. משפחת ג'מסטון עצמה עשירה באופן מבחיל: האימפריה הכלכלית שלה עצומה ועובדת כמנגנון משומן היטב שבו כסף מתגלגל מכל מקום כל הזמן. כמספר התפילות מספר השטרות. בעולם של הג'מסטונים, האמונה היא עסק רווחי בסדר גודל בינלאומי: הסדרה נפתחת בטיסה לסין של אבי המשפחה הכל יכול לכאורה, ד"ר איליי ג'מסטון (ג'ון גודמן המבריק כרגיל), בליווי שני בניו בשלושה מטוסים פרטיים בעלי השמות ההולמים – האב, הבן ורוח הקודש. השלושה נמצאים בדרכם לטקס טבילה, שנעשה בצורה מהירה ומכנית ללא כל נשמה או כוונה, זאת כיוון שהמטרה האמיתית של הביקור היא השתלטות על נדל"ן נוסף של אמונה.

באופן דומה איליי ג'מסטון שואף לדרוס כנסיות קטנות ועצמאיות כדי למשוך אליו את כל המאמינים האפשריים ואת הארנקים שלהם. למרבה האירוניה משפחתו של ג'מסטון אינה מתפקדת כמשפחה אמיתית – אין להם ערכים של עזרה הדדית, תמיכה או שיתוף. שלושת האחים נמצאים בקונפליקט תמידי שרחוק מפתרון, והתא המשפחתי שלהם הוא רק קליפה ריקה.

ג'ון גודמן ב"משפחת ג'מסטון"

דבר דומה אך מתוחכם מעט יותר קורה בסדרה הנפלאה "On Becoming a God in Central Florida" של קירסטן דאנסט, שמתרחשת באייטיז. דאנסט, שממשיכה להדהים בעוצמות השקטות שלה, מגלמת את קריסטל סטאבס – אם לתינוקת שעובדת בשכר מינימום בפארק שעשועים. יש לה גשר בשיניים (סימן לילדות ענייה) והיא מאושרת בחלקה הקטן ובעיקר מנסה לשרוד. בעלה התמים שעובד בחברת ביטוח נופל קורבן לתרמית פירמידה של מולטי מיליארדר תאב בצע, שנראה כמו קריקטורה של דמות הבנקאי במשחק מונופול.

אותו מנהיג גורו משתמש ברטוריקה דתית, בצלב ענקי ומאיים ובכריזמה עצומה כדי לשטוף את המוח לחברי "המשפחה" – אנשים עובדים שנאבקים לשלם את המשכנתה. כשסטאבס מאבדת את בעלה בתאונה נוראה, היא צריכה לבחור אם להצטרף אל תרמית הפירמידה או למצוא דרך למוטט אותה מבפנים. הסדרה הזאת מדגימה בצורה הבהירה ביותר את השילוש הקדוש משפחה־כסף־פטריוטיות. המוצרים שנאלצים חברי הארגון או הכת לרכוש בהמונים נקראים FAM, קיצור של Family, והדרגות של החברים נקראות על שם נשיאים: "פרנקלין", "וושינגטון" ועוד. הסדרה הזו כנה באנושיות שלה, כתובה להפליא וללא שמץ של בולשיט. בעידן שבו ההרגשה היא של אפוקליפסה קרבה, זו הטלוויזיה שבאמת צריך.