אלו שתי המילים הכי מרות ומדויקות שיצאו מהרוק הישראלי

לרוב הלהקות לא מזדמן לסכם את כל התזה של הקיום שלהן בשתי מילים. נושאי המגבעת הצליחה. "האדמה מקולקלת", יורק אוהד פישוף בשיר שנקרא משום מה "נושאי המגבעת". האם הוא נקרא ככה בגלל שהוא השיר שמסכם את הלהקה הכי טוב או שהוא נקרא ככה מאותה סיבה שהלהקה נקראת נושאי המגבעת – פשוט ככה? (המיתוס הספציפי על מי אמר מה למי ובאיזה הופעה, ואם המגבעת התיאורטית המדוברת הייתה של קובי אור או לא, זה פחות מעניין. אלו אנקדוטות).

"האדמה מקולקלת". אלה שתי מילים סינסטטיות ממש, הן משאירות אותך עם טעם מתכתי וחמוץ בפה. כמו עיר שנהרסה על ידי כובשים ברברים ואדמתה הומלחה כדי ששום דבר לא יצמח בה אף פעם, ככה אוהד פישוף מסתכל על מה שזה לא יהיה שם סביבו – ירושלים? ישראל? כדור הארץ? – וקובע: שום דבר לא יצמח פה. אבל מקולקלת זה לא סתם צחיחה או הרוסה, מקולקלת זה מעשה ידי אדם. שלרגע לא יהיה ספק שלדבר הזה יש אשמים. היום, ב-2023, זה נשמע כמעט כמו סלוגן של מפגינים על משבר האקלים (האמת, זה יהיה סלוגן לא רע להפגנה כזאת). אבל ספק אם פישוף חשב על אקולוגיה כשהוא כתב את זה. והנה, בשביל להוכיח את זה, מגיעה היללה "הבני זונות!", בלי הקשר, בלי נושא, והוא נשמע כמעט משועשע מעצמו.

אוהד פישוף הוא כותב עם יחס בעייתי של אות לרעש. בדיוק כמו שהשירים הכי טובים של הלהקה די הולכים לאיבוד בתוך עננה של דיסטורשן ושטיחי קלידים, ככה גם, צריך להודות, יש לנושאי המגבעת הרבה שורות סתמיות, מוזרות לשם המוזרות. על כל "האדמה מקולקלת" או "זוהי עיר משעממת", שורות פשוטות שחותכות עמוק, יש עשר "אפשר לצפות את הכתר בחומר משמר, מדשדש לי מתחת לחולצה, לגרביים". שורות לא גדולות שהרוויחו הרבה בגלל שמי ששר אותן ידע להגיש אותן בכזה ביטחון עצמי אדיר שלאוזניים צעירות וקלות לשכנוע הן עשו רושם של איזה צופן גאוני שחייבים לפענח עד האות האחרונה, עד שתתקבל התמונה המלאה.

אפשר להסביר את זה בפשטות – כותב צעיר ומבריק אבל בוסרי עדיין לא יודע לערוך את עצמו בקפידה וכותב שירים אינטואיטיביים עם הרבה אופי וברק, אבל נופל גם לשטויות מדי פעם. אבל ביחד עם המוזיקה מתברר שיחס האות-רעש הוא לא מקרי. הרעש שם בכוונה. השורות הלא מובנות נועדו לבלבל אותך, או להרחיק אותך מהשורות הפשוטות והמדויקות או לשלוח אותך לשיטוטים מיותרים, לחפש אוצר איפה שלא קבור כלום באדמה. ואנחנו יודעים כבר מה עם האדמה.

וברור שהביצוע הכי טוב הוא בכלל של מקהלת הקשישים ההיא, נכון?