נושאי המגבעת

יצירתיות, תעוזה ופזילה נוסטלגית יוצרות שיח גברי חדש ברחוב הישראלי. אייל דה ליאו טוען שהגיע הזמן להתקדם לצעד הבא. מתברר שהכל מתחיל בחליפה

גבר למופת בשבוע האופנה בפריז. צילום: אימג'בנק/ Getty Images
גבר למופת בשבוע האופנה בפריז. צילום: אימג'בנק/ Getty Images

דבר העורך, שלומי שבן: לאונרד כהן אמר שהוא נולד בחליפה. אני מאוד מזדהה איתו, רק שבניגוד אליו – מיד התחלתי להזיע מאוד. האם יש מקום לחליפה באקלים הישראלי? אייל דה ליאו האיש, הגרסיונר והסטייל, נדרש לענות.

סצנת אופנת הגברים בתל אביב זוכה בשנים האחרונות לעדנה מבורכת – מעצבים שלא מפחדים ליצור (גם) קולקציות גבריות ורשתות אופנה גדולות שמנסות להוביל קו עדכני ומקורי. הגברבר התל אביבי מגלה מודעות, הבנה ולא פחות חשוב מכך סקרנות, לכל הסיפור הזה של אופנה גברית עכשווית.

העשור האחרון לא רק הציג שפע יצירתי אלא גם תשובות מוצלחות לשאלות המטרידות שהוצבו בפני המתלבש הישראלי. למשל, גברברים מקומיים לא הפסיקו לשאול ולתמוה: מה לנו כי נתלבש טוב בקיץ? חם פה ולח ובלתי אפשרי אפילו לחשוב על לבוש ועל סגנון. היו גם שאלות על הקשר בין נטיות מיניות לסגנון לבוש שהעידו יותר על פחדים מאשר על תקווה (תקופת המטרוסקסואל), וגם אותן תהיות לגיטימיות על הסכנה בנוסטלגיה הרטרו־סקסואלית, שאומרת שגם אם היה פה אלגנטי לפני שנולדנו עדיין צריך מענה להווה או לעתיד. אותה תקופה שאנו חווים – נקרא לה הרנסנס המוקדם של הגבר, העיר והסטייל – היא תקופה שנמשכת זה יותר מעשור ונציגיה הבולטים לא מפחדים לתת תשובות לשאלות מהעבר:

הקיץ הוא לא תירוץ

ברור שאפשר להיראות בו ממש לא רע. בזכות בחירה נכונה של בדים, בהקפדה על איכות, צבע, צורה. זה קורה בארצות לא פחות חמות מאיתנו. גם שם השמש מכה איתנים אבל בחליפות בהירות ובבדים הנושמים.

צילום: אימג'בנק/ Getty Images
צילום: אימג'בנק/ Getty Images

הליכות בחליפות

המטרו־רטרו־סלפי־סקסואל כבר מתעניין פחות באופנה על פי מגדר ויצר דמות חדשה, תל אביבית במהותה אך ישראלית בכללותה. אותו גבר יודע להתאים את האספדרילים בקיץ ללוק הכולל, לקנות אצל מעצבים צעירים שמחיריהם גבוהים יחסית כי תעוזתם גבוהה, ובעיקר מבין כי מראה מוקפד ונעים לעין הוא ההמשך הטבעי של הליכות ונימוסים. להשאיר את הדלת פתוחה לזו שמאחוריך עובד טוב יותר עם חיוך ועם סטייל; וכנראה אחרי תודה, סליחה ובבקשה מגיעה חליפה במידה נכונה.

ואם כבר חליפה – גם היא סמל מצוין למהפכה השקטה של הסטייל הישראלי, כשלפתע צצים מסביבנו פוליטיקאים, סטודנטים, הייטקיסטים, זבנים או זמרים שיודעים לייצר שיח גברי חדש (אם לא פוליטיקה חדשה) באמצעות חליפה שיושבת באופן מושלם על הגוף. ‫

ההיסטוריה חוזרת

אז כן אפשר (ורצוי) לצלול בחזרה אל הארכיאולוגיה ואל המיתולוגיה של קורות הגבר הישראלי מתחילת המאה הקודמת. גברים צועדים לעבר השקיעה ברחוב אלנבי בחליפות קיץ לבנות וכובעי פנמה, אפשר (ורצוי) להתגלגל לזמן מה במורד החמקמק והנעים של הנוסטלגיה, לקחת משם את הכללים שהיו, את החוקים של אז כדי להתאים אותם לשנה ולתקופה שבהן אנו חיים היום.

האם מדובר בתזה חדשה או באנטי־תזה? האם במרד בדור הבורגנות שמרד בדור הפלמ"ח, שמרד גם הוא וכן הלאה? את הסינתזה החדשה אפשר להבין אם נסתכל לא רק לאחור אלא לעתיד ונשרטט קווים לדמותו הדמיונית של רחוב הגברים התל אביבי החדש: רחוב צדדי וקטן בפאתי הרצל, או סמטה צדדית מדיזנגוף – רחוב המוקדש כמעט כולו לאופנת גברים. לא באופן רשמי, אבל גם מסורת צריך להתחיל בצחצוח נעליים.

צילום: אימג'בנק/ Getty images
צילום: אימג'בנק/ Getty images

במקום יימצאו חייט שגם תופר חליפות, חנות שמוכרת בשמים ואולי גם טבק, מספרה מגניבה עם מוזיקה טובה, חנות תקליטים, סנדלר מבוגר שגם מבריק נעלי עור ישנות ובית קפה מוצלח של מלון בוטיק קטן ואינטימי. נוסיף כמה בתי מלאכה של פעם, אי אפשר בלי חנות אופניים וחנות עם ספרים ומגזינים חדשים שנמצאת ליד כמה ספסלים מוצלים באזור. תמהיל נכון של מותגים מקומיים ומותגים גלובליים, ובדרך הביתה גם עוצרים לגבינות, יין ופרחים. וכמובן מעצבים. די אם אזכיר רק חלק משמות המעצבים שצריכים להיות באזור כזה – יוסי קצב ואדם גפן, דורון אשכנזי וקסטרו מן, דיוויד ששון ושמעון צרפתי, האחים מוסלין ואלירן נגרסי – ונראה כי לגבר התל אביב אפשר יהיה להתאים לוק שלם על ידי סיבוב במקום אחד בעיר.‫

אז נכון, הרחוב הזה כבר קיים בשורדיץ' או בברוקלין, בצפון המארה או בפרנצלאואר ברג. אבל מי אם לא תל אביב יכולה ליצור מתחם נעים ואינטימי שכזה, עם כבוד למסורת (מה למשל עם מותג המחדש בגדי חאקי נוחים וסרבלים כחולים שיקיים של אתא?), אולי עם טיפה אחי ולא מעט סחי?! המסע אחרי הרחוב המושלם לגבר התל אביבי רק החל.