אין דבר כזה "מטבח ישראלי מצליח באירופה". אבל יש מסעדה נהדרת
קראנו שהמטבח הישראלי מצליח באירופה, וממש במקרה נקלענו בה בעת לנייט קיטשן ברלין, אחותה של "מטבח לילה" הכיפית מלילינבלום. ובכן, ישראלית מאוד היא לא, אבל היא לוקחת את הדברים הטובים מהקונספט של "מסעדה תל אביבית" ומשאירה בצד את היוהרה לטובת ארוחה כיפית ביותר. וזאת הצלחה לא קטנה
בשבוע שעבר התבשרתי ש"המטבח הישראלי זוכה להצלחה באירופה". זאת הייתה כותרת בעיתון האהוב עלי והיא הבטיחה לבחון את "סוד ההצלחה שלו". לשמחתי כל זה קרה בדיוק כשהייתי באירופה, כך שניתן היה לבחון בקלות את הבשורה. יצאתי לרחוב ומצאתי דונר טורקי, ברביקיו קוריאני, באן מי וייטנאמי, המבורגרים אמריקאים ומסעדות מכל מוצא אתני אפשרי. נחשו מה לא מצאתי? נכון.
מותר ואף רצוי להתרגש מהחדשות על שפים ישראלים שמסעדותיהם עושות חיל בבירות אירופאיות מובחרות (ובהחלט מגיע להם כל הפרגון האפשרי ברמה המקצועית-אישית), זה אפילו די חמוד בקטע פרובנציאלי וגם אנחנו ב"טיים אאוט" נהנים מהמשחק, אבל אילו הייתה לנו צ'מפיונז ליג של מטבחים בינלאומיים ספק רב אם "המטבח הישראלי" היה מצליח לעלות לשלב הבתים (וגם אז היה מקבל בראש איזו שביעיה מהספרדים).
>> אכלנו ב"מטבח לילה" התל אביבית את אחת הארוחות המפתיעות של השנה שעברה
>> הקונצנזוס האחרון: המנות הכי אהובות בתל אביב שאין ולא יכול להיות עליהן ויכוח
אז הנה אני בברלין, המקום שבו גל בן משה קיבל את כוכב המישלן שלו ב"פריזם", העיר שבה מאיר אדוני קוצר שבחים עם "לילה" ואסף גרניט מככב בה עם "ברטה". יחד עם לונדון, פריז ואמסטרדם, אלה הערים המרכזיות שבהן אפשר למצוא משהו שנראה כמו "הצלחה" של "המטבח הישראלי". רק שאז צריך להתחיל לדבר על מה היא הצלחה ומהו מטבח ישראלי. ואני בחופש. ואין לי כוח. הניחו לי.
איכשהו רצה הגורל לא להניח לי ונחתתי ארוחה משפחתית ב"Night Kitchen", השלוחה הברלינאית של "מטבח לילה" מלילינבלום, שהתמקמה בפריים-לוקיישן באחת החצרות הקסומות של רובע Mitte. קסום מכך, המסעדה התמקמה בתוך בית קטן שהחצר נבנתה כנראה עם השנים סביבו, מה שנותן לה וייב חזק של אגדות היער השחור קומפלט עם חנות מזכרות של הארי פוטר ממול. אבל הקסם האמיתי קורה בפנים.
התפאורה הזאת חשובה במקרה של נייט קיטשן ברלין, כי כישראלי שוחר קולינריה בעיר שסצנת המסעדות שלה עשתה זינוק מטאורי ב-25 השנים האחרונות, הדבר האחרון שאתה רוצה זה לאכול ב"מסעדה תל אביבית". ואתה נכנס למסעדה, והיא תל אביבית מאוד, והאווירה חמימה ומוכרת, המלצרית עם הראסטות דוברת עברית כמובן, הניחוחות שבוקעים מהמטבח הפתוח מאוד מוכרים, יש סיבובי צ'ייסרים על הבית. הנה אתה בתל אביב. הנה אתה בברלין. שתי הערים מתמזגות, מצטלבות ומטשטשות כאן, כאילו הניחו אותן זו על גבי זו בפוטושופ.
מטבח לילה התל אביבית, כפי שהעיד מבקר המסעדות עודד קרמר, היא מהמסעדות הכיפיות והמשתלמות ביותר בעיר. אין לי יומרות לייצר קביעה כזאת לגבי ברלין, אבל נייט קיטשן היא מסעדה כיפית ביותר. התפריט אינו מנופף בישראליותו ולמעט מנת Shrimps TLV ופה ושם כמה הבלחות של עמבה וטחינה בתפריט, לא בטוח שהייתם מזהים מיד שהמנות האקלקטיות שיוצאות מהמטבח הן בהכרח ישראליות. זה לא באמת משנה כי הן בהכרח מוצלחות.
קרפצ'ו סלק למשל, מנה שלא הייתי מזמין בארץ גם אם היו משלמים לי, מקבלת כאן גרוב אחר בזכות גבינת סטילטון מעולה שהייתה מקפיצה את מחירה בישראל לתחומי הבלתי אפשרי. הכרובית הקריספית, מנת הדגל המשונה של אשליית המטבח הישראלי, לוקחת כאן סיבוב עם רוטב סמבאל עוקצני, תרד בשרני וטוב וקרם עדשים שחורות. על השולחן יש גם טייק סולידי על ויטלו טונאטו איטלקי, צלעות חזרזיר חמודות במייפל-סויה וקרם גזר-צ'ילי, צלי בקר ברוטב אספרסו-פלפל שנמס בפה, מנה יפה של קלאמרי ומרגז ושעועית שחורה שמזכירה יותר את מקסיקו. אתה לא בתל אביב. אתה כן בתל אביב.
אפילו הקונספט המאוס של "מנות שרינג" עובד כאן טוב יותר, אולי כי המחירים גבוהים יותר והמנות נדיבות (קראתם נכון, היא קצת יותר יקרה מאחותה התל אביבית), אולי כי אתה בברלין וכי "המטבח הישראלי שזוכה להצלחה" הוא בסך הכל מיקס של אלמנטים ים-תיכוניים, צפון-אפריקאים, אסייתים, אירופאים ואמריקאים שמצליחים לחיות איכשהו ביחד, באווירה חמה וצוהלת ששוברת משהו מהאיפוק האירופי המדכדך ומוותרת בתמורה על משהו מהיוהרה והיומרנות הישראליות כדי לייצר ארוחה מוצלחת מאוד. נייט קיטשן ברלין מצליחה מספיק כדי להקים בימים אלה את נייט קיטשן אמסטרדם, וזאת כל ההצלחה שהיא צריכה. תשמרו את ה"אנחנו על המפה" שלכם לפעם אחרת.
>> נייט קיטשן ברלין, Oranienburger Str. 32, טל' מקומי להזמנות 030-23575075