התיירים מלונדון גילו לנו: זאת מסעדה תל אביבית ללא תחרות
מסעדה שלא מוכרת לי במרכז תל אביב ויש עליה דיבור בלונדון? נשמע מפוקפק קלות. כלומר, מה הבריטים יודעים שאנחנו לא? ובכן, התשובה היא קודם כל "הם יודעים לאכול בלי לפשוט את הרגל". מטבח לילה היא ההוכחה שאפשר עוד לאכול בעיר במחירים סבירים ושיש עוד מקומות שהטירוף לא השתלט עליהם
הטקסט הזה אמור להיות באנגלית ולהתפרסם בטיים אאוט לונדון. פשוט כי בלי מעורבות בריטית לא הייתה שום דרך שהיינו מגיעים ל"מטבח לילה". למעשה, חייבים להודות שלמרות שהלכנו בשנים האחרונות אין ספור פעמים ברחוב לילינבלום, כולל שתי ביקורות על מסעדות באותו הבלוק של הרחוב, מעולם לא ראינו ו/או שמענו עליה. רק שאז הגיעה לביקור המשפחה הבריטית של קרן (להלן המבש"ק). המבש"ק הם מהאנשים הנחמדים ביותר שתפגשו. נערי הפוסטר של החיים הטובים. הם נוסעים לחופשות הכי שוות, אוכלים במסעדות הכי טובות ובאופן כללי חיים את החיים שאתם חולמים עליהם. והכל, במין נון שאלט חסר מאמץ וחינני.
>> בשבוע שעבר מצאנו מסעדת בשרים מעולה שהייתה חסרה פה
>> לפני שבועיים התרגשנו מהאוכל העדין והפשוט של קוצ'ינה הס
כל ביקור של המבש"ק בישראל הוא חגיגה קולינרית מתמשכת. חודשיים לפני שהם מגיעים הם כבר נפתחת קבוצת וואטסאפ יעודית, שבה מתוכננים כל הפרטים החשובים באמת: איפה נאכל, איפה נצא לשתות ואיפה נאכל שוב אחרי שנשתה. אנחנו זורקים אופציות והם, באופן שמצליח להפתיע בכל פעם מחדש, מפגינים שליטה מופלאה בחומר. כולל מקומות שאנחנו עוד לא הספקנו להגיע אליהם. אבל שהם יבקשו שנזמין בשולחן במקום שלא שמענו עליו? ועוד כזה שלטענתם כל מי שהם מכירים מלונדון והיה בתל אביב עף עליו? זה הזוי.
אבל לא הזוי כמו העובדה שהבת של בנדיקט קמברבאץ', הולכת לגן עם הבת של המבש"ק. או כמו העובדה שבחודשים האחרונים הצטרפה לגן גם הבת של אמריקה פרירה ("בטי המכוערת") שמצטלמת עכשיו בלונדון לסרט החדש של "בארבי" (או שעושים בכלל סרט לייב אקשן של "בארבי"). ובטח לא הזוי כמו העובדה שלמסיבת יום ההולדת של הבת שלה הגיעו כל ההורים מהגן, פלוס השחקנים האחרים בסרט, כולל מרגוט רובי (בארבי) וריאן גוסלינג (קן). אבל עדיין, מסעדה שלא מוכרת לי במרכז תל אביב שיש עליה דיבור בלונדון? נשמע מפוקפק קלות. כאילו, מה כל הבריטים האלו יודעים שאנחנו לא? חוץ, כמובן, מלדבר בנימוס, להגיע בזמן ולשחק כדורגל.
ובכן, התשובה היא קודם כל "הם יודעים לאכול בלי לפשוט את הרגל". עוד לפני שהגיע המלצר לקחת את ההזמנה, כבר היה ברור שמטבח לילה היא לא מסעדה ישראלית טיפוסית. כלומר התפריט היה ישראלי לגמרי והיה בו בדיוק את מה שהייתם מצפים ממסעדה כולל ארוחת הטעימות הבלתי נמנעת. מה שלגמרי לא מקומי הוא התמחור. לא זוכר מתי בפעם האחרונה אכלנו במקום שבתפריט שלו לא הייתה אף מנה שעלתה 100 שקל. עזבו בתל אביב. אצל התורכי באור יהודה יש מנה ב-140. כאן, המנה היקרה ביותר עולה 84 שקלים. ארוחת הטעימות, שכוללת גם דרינק אלכוהולי, עולה 170. וברגע שהמלצר הסביר את זה, הפקפוק הפך פתאום לסקרנות. שאלון העדפות קצר, בחירת אלכוהול, והנה יצאנו לדרך.
ההתחלה הגיעה בצורת אננס עם גבינת טולום, פיסטוקים ווינגרט בלסמי. זה טייק על קרפצ'יו עם אננס בתפקיד הבשר, והאמת היא שלמרות שזה נשמע קצת מוזר, זה לגמרי עובד. השילוב בין החמיצות והמתקתקות של האננס ביחד עם הבלסמי נותן קיק, הפיסטוקים נותנים קראנץ' יבש והגבינה משאירה שובל נעים של מליחות מלמעלה. המסבחה חציל המשיכה את המגמה החיובית. זאת אולי לא המנה הכי מקורית בעולם, בכל זאת, מסבחה עם חציל שרוף, אבל כל כך קל להגזים עם טעם השריפה ולגרום לו להשתלט על הכל, וכאן הכל היה עדין ונעים וכיפי, וגם עבד מושלם עם מנת הפוקצ'ה הנהדרת שהוגשה במקביל.
הברוסקטה סלמון הייתה קצת פחות מוצלחת. סליחה, זה לא מדויק. הבסיס דווקא היה טוב, ומי שבנה את הביס עם קולרבי, סלק וג'ינג'ר קריספי עשה עבודת מרקמים מעולה, אבל מי שהכין את המנה הספציפית הזו כל כך הגזים עם המלח, כאילו היה מבצע 1+1 במשתלת המלח המקומית, וקצת הרס את היכולת להנות ממנה. מנת סביצ'ה מוסר ים הייתה פחות מלוחה, אבל רק קצת. גם כאן הרעיון הכללי היה מוצלח והביס הראה פוטנציאל. גם כאן מכות מלח מוגזמות היו הדבר היחיד שנשאר לך בפה בסוף.
מנת הקלאמרי הסגול החזירה שוב את העניינים לצד החיובי. למעשה, זאת הייתה אחת ממנות הקלאמרי היותר מוצלחות שאכלנו לאחרונה. גם כי הקלאמרי עצמם היו נהדרים אבל בעיקר כי הבצל המטוגן המתקתק והלבנה שאיזנה אותו היו בדיוק מה שרצינו שיעטוף אותו. המנה הבאה הייתה שוב טייק על מנה מוכרת, הפעם שווארמה דג וגם היא הייתה חביבה עם כוכבית. הדג היה סבבה, הפיתה החזיקה מעמד, הירקות היו במידה. הבעיה היחידה הייתה כמות בלתי סבירה של טחינה מלמעלה שפשוט העלימה רוב הזמן את שאר הטעמים. הנקודות הבודדות שאליהן הטחינה לא הגיעה, היו הרגעים היותר מוצלחים של הביס.
ואז הגיעה מנת הלחם-בשר. עכשיו תקשיבו, זה בצק עם בשר בפנים. זה שילוב כל כך מושלם בבסיס שלו, שדרושה עבודה ממש קשה כדי שהוא לא יהיה לפחות ברמת הכיף המנחם. אבל כאן זה היה כל כך הרבה יותר מוצלח. קודם כל כי הבצק, שהזכיר את הפוקצ'ה ממקודם, היה מושלם. בדיוק בעובי נכון, בדיוק במידת האפיה הנכונה, קריספי מבחוץ אבל עדיין רך מבפנים. ואז, בדיוק שסיימת את השלב הראשון של הביס אתה מגיע לבשר והטעם שלו משתלט לך על הפה, ואתה לא יכול למחוק את החיוך. אפילו כמות הטחינה המוגזמת מלמעלה (שוב? מה קורה כאן? יש איזה חוק שקובע שחייבים טחינה כדי לקבל מענק של משרד התיירות?) לא מצליחה לקלקל את החגיגה.
סיימנו את הארוחה עם מנת דנבר קאט על כרוב צלוי. הכרוב, אתם יודעים, היה כרובי למדי. אם אתם בעניין זה אחלה. אם לא, אז אתם צודקים. אבל הוא היה חסר חשיבות לעומת הבשר שהיה עשוי באופן מושלם. זאת לא מנה גדולה, ואין בה המון בשר, אבל זה שישנו הוא מהסוג שנמס לך בפה ומשאיר טעם של עוד. לידו הוגשו בטטה צלויה, שכבר עכשיו הקדשתי לה יותר מילים ממה שהיה ראוי (לא כי היא הייתה רעה אלא כי היא הייתה בטטה וזה מראש לא עניין גדול) וסלט עגבניות עם גבינה מלוחה וזיתים, שהיה בדיוק כמו כל שאר סלטי העגבניות עם גבינה מלוחה וזיתים שאכלתם בחיים.
בשלב הזה, אם היו אומרים שנגמר היינו הולכים הביתה בחיוך, אבל הארוחה כוללת גם קינוחים אז ברור שלא ויתרנו. היו שם כדור קרם ברולה על מקל, שהוא בעצם מקפא קרם ברולה חביב, יותר טוב מגלידה, אבל עדיין פחות מוצלח מקרם ברולה. היה שם איזה קינוח חלבה שוקולד שאין לי שום רצון להרחיב עליו את הדיבור (בואו נגיד שהוא נראה יותר טוב מהטעם שלו, והוא לא נראה טוב), והיה קראמבל לימון, אחד הקינוחים הכי כייפים שאתם יכולים לדמיין. קחו את הקציפה של פאי לימון, ותרו על הבסיס הבצקי ובמקומו פזרו מלעלה קראמבל קראנצ'י. דמיינו כל מה שטוב בפאי לימון, בלי הכבדות המוגזת. התוצאה היא לא פחות ממהממת.
מטבח לילה היא ההוכחה שאפשר עוד לאכול בתל אביב אוכל סביר פלוס במחירים סבירים פלוס (כלומר מינוס), וההוכחה שיש עוד מקומות שהטירוף לא השתלט עליהם. אבל זו בעיקר הוכחה שהאשמים היחידים ביוקר המחיה זה אנחנו, שמוכנים לשלם הון על אוכל שלא שווה את זה. אז נכון – לא תמיד הכל מושלם, ומקוריות בקושי תמצאו כאן, אבל כשזה מגיע ל value for money, מדובר במקום שאין לו כרגע תחרות ומדהים שהיינו צריכים מישהו באנגליה שיגלה לנו את זה. מי ידע ש- London Calling זה לא רק אלבום של הקלאש.
★★★✯ 3.5 כוכבים ★★★★✯ 4.5 כוכבים פיננסיים של VFM
מטבח לילה, לילנבלום 20, שני עד שבת, 00:00-18:00, 03-5660481
ארוחת טעימות – 170 ₪ לאדם כולל משקה אלכוהולי
אננס 46
מסבחה חציל 41
פוקצ'ה 19
ברוקסטה סלמון 51
סביצ'ה מוסר ים 52
קלאמרי הסגול 72
שווארמה דג 68
לחם בשר 68
דנוור קאט 84
בטטה צלויה 43
סלט עגבניות 44
כדור קרם ברולה 14
חלבה שוקולד 24
קראמבל לימון 24
>> 29 המסעדות הטובות ביותר בתל אביב: הרשימה החדשה
>> יאללה הפועל: 9 מסעדות הפועלים הכי שוות בתל אביב