ניקולס קייג' תמיד היה שחקן דגול, זה אתם שלא הבנתם את הבדיחה

להביט לטירוף בעיניים: ניקולס קייג'. צילום: Getty
להביט לטירוף בעיניים: ניקולס קייג'. צילום: Getty

קומדיית האקשן "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" היא הסרט מסכם הקריירה שמגיע לשחקן כמו ניקולס קייג', והזדמנות להיזכר עד כמה הוא תמיד היה - גם ברגעיו המביכים - שחקן עצום. סיפורו של השחקן שהיה יכול לחיות מקריירה של החתיך הוליוודי סתמי, אבל רצה יותר

20 באפריל 2022

לאחר קריירה בה שיחק פושעים, ערפדים, מכשפים ושדים, ניקולס קייג' עומד כעת מול האתגר הגדול ביותר שלו: לשחק את ניקולס קייג'. קומדיית האקשן "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" מציגה את קייג' נענה להזמנתו של מיליונר אקסצנטרי (פדרו פסקל) לבקר באי הפרטי שלו, ומשם הכול הולך ומסתבך. הביקורות החיוביות להן זוכה הסרט מרגישות כמו סיבוב ניצחון של קייג', במיוחד אחרי הופעות מוערכות מאוד בסרטים "חזיר" ו"מנדי". ובכלל, סרט שכזה מגלם הערכה מחודשת לשחקן הוותיק כאחד הגדולים בדורו. למה בכלל היינו צריכים את ההערכה מחדש הזו? האם לא ידענו מאז ומתמיד שקייג' הוא גאון? אני תמיד ידעתי, אבל חלקכם אולי לא. זה בסדר, הרשו לי לקחת אתכם לטיול במורד המבוך הגאוני שהוא הקריירה של ניקולס קייג'.

ניקולס קייג' נולד ב-1964 בקליפורניה בשם ניקולס קים קופולה. כפי שאפשר להבין מהשם, קייג'/קופולה הוא חלק משושולת קופולה, אחיינו של הבמאי הדגול פרנסיס פורד קופולה ובן דודה של הבמאית סופיה קופולה והשחקן ג'ייסון שוורצמן. אבל השחקן הצעיר לא רצה להיות מוכר בתור "אחיין של" ולכן שינה את שמו המקצועי ל"ניקולס קייג'" על שם גיבור מארוול לוק קייג', מחווה חנונית אופיינית (בעתיד יקרא לבנו קל-אל קייג' על שם סופרמן, מה שיוצר קרוסאובר מטורף בין מארוול לדי.סי.). לאחר תפקיד קצר בסרט הקאלט "נעורים בקצב מהיר", קייג' זכה לתפקיד ראשי בקומדייה הנעורים "איזה מין נוער". למעריצי קייג' של היום הופעתו הראשונה בסרט, שם הוא רץ על חוף הים בסגנון "משמר המפרץ" לצלילי בחורה שצועקת "What a hunk!", אולי נראה מעט מוזרה, אבל זו הייתה יכולה להיות הקריירה שלו – בחור חתיך בקומדיות רומנטיות מטופשות. אבל הוא רצה יותר.

>>עשן על המסך: 11 סצנות עישון וויד שעושות כבוד לשאכטה

בשלב הזה קייג' החל לשלב בין תפקידים רציניים בדרמות ("בירדי") לקומדיות ("פגי הולכת להתחתן"), וב-1987 כיכב בסרטם השני של האחים הכהן, "בייבי אריזונה", בתפקיד הבלתי נשכח של הפושע בעל לב הזהב הרברט "H.I" מקדונו. למרות שקייג' עצמו אמר שהוא תופס את H.I כ-"דמות מצוירת חיה", הוא הכניס בו כל-כך הרבה פאתוס עד שגם היום קשה לראות את מונולוג הסיום של הסרט בלי להתרגש.

H.I מקדונה, למרות התפרצויות זעם רגעיות, היה דמות די רגוע יחסית לקטלוג של קייג'. שנתיים לאחר מכן הוא יציג צד אחר לגמרי בקומדיה השחורה "נשיקת הערפד". ראיתם פעם את הסרטון המפורסם של הסצנות המופרעות ביותר של ניק קייג'? בערך 60 אחוז מהסרטון מורכב מקטעים מתוך "נשיכת הערפד", שם בחר קייג' לשחק את דמותו של יאפי ניו-יורקי עם מבטא לא ברור, וזה עוד לפני שהוא חושב שהוא הופך לערפד. גולת הכותרת של הסרט היא ללא ספק הסצנה בה קייג' מתלונן על התיוק הרשלני של מזכירתו, וצועק את כל האל"ף-ב"ית בדרך שרק הוא יכול.

>>אתמול היה טוב: מה הוביל לגל הנוסטלגיה הקולנועית הנוכחי?

ב-1995 קייג' זכה באוסקר על תפקיד של אלכוהוליסט אובדני בסרט "לעזוב את לאס ווגאס", אך אולי ההישג הגדול ביותר שלו יגיע בשנתיים שאחרי הפרס, כשכיכב במה שאני מכנה "טרילוגיית האקשן של קייג'". בשנים 1996 ו-1997 קייג' שיחק בתפקידים ראשיים בסרטי הקאלט "הפריצה לאלקטרז", "קון אייר" ו-"עימות חזיתי", שלישיית סרטי אקשן מטורפים, מצחיקים ונייטיזים מאוד. ב-"פריצה לאלקטרז" הוא מגלם מדען חנון חובב-ביטלס שנאלץ להפוך לגיבור אקשן; ב-"קו אייר" הוא סופרמן דרומי בעל שיער ארוך; אבל גולת הכותרת הייתה יצירת המופת של ג'ון וו – "עימות חזיתי", שם שיחק קייג' סוג של תפקיד כפול, בתור הטרוריסט המרושע קאסטר טרוי וסוכן ה-FBI שון ארצ'ר, שהופך לטרוי לאחר ניתוח החלפת פרצופים מסובך. 

בשנות האלפיים משהו התחיל להשתנות – למרות הופעות מוערכות בסרטים כמו "אנשי המזימות" ו-"אדפטיישן", קייג' שיחק ביותר ויותר סרטים גרועים שלא ראויים לרמתו. "אוצר לאומי", "איש הקש", "גוסט ריידר", למשל, אליהם הביא קייג' את כולו, אך מול תסריטים מפוקפקים ובימוי מעפן לא היה לו הרבה מה לעשות. ולפתע, קייג' החל להיתפס כשחקן רע. בתקופה הזו הוא החל בתהליך הפיכתו למם אינטרנטי מהלך – כולם עשו חיקויים שלו ואתרים כמו קולג' הומור, הוציאו סרטונים קומים שמציגים את הסוכן של ניק בעודו מנסה לשכנע אותו לא לקחת סרטים נוראיים יותר, אבל קייג' פשוט אומר כן להכול. הסרטון אמנם מצחיק, אבל בהחלט תרם להפיכתו של קייג' לבדיחה. 

>>חתונמי vs אהבה חדשה: מי תוכנית השידוכים הטובה יותר?

אבל כמו הגאות בים, קונספציות יכולות להשתנות. אם פעם האינטרנט היה מלא באנשים שקוראים לקייג' שחקן גרוע, היום זו דעה שתוכל לגרום לך להיחסם. בגלגול הקריירה הנוכחי שלו אנשים כבר מעריכים אותו בתור תופעת הטבע שהוא. מהלך העבודה על הכתבה נתקלתי בסרטון באורך שלוש שעות שכותרתו "להגנת ניקולס קייג'" – סרטון מעניין ומלא בתשוקה, אבל כזה שמעלה את השאלה: למה בכלל צריך להגן עליו? אנחנו כבר אוהבים אותו.

אם זה לא היה ברור עד כה, אני מעריץ של ניקולס קייג'. הטקסט הזה נכתב בעודי יושב כמה סנטימטרים מפוסטר יפני של "קון אייר" שתלוי לי על הקיר, ובפודקאסט הנושן שלי על סרטים גרועים, "כמה גרוע זה יכול להיות?", הייתה לנו פינה קבוע בה היינו מפנטזים על כמה יותר טוב הסרט השבועי היה אם ניק קייג' היה מככב בו. אני שמח שימיו של קייג' כבדיחה הם נחלת העבר, או שלפחות עכשיו הוא הפך לבדיחה שכולם, כולל הוא, שותפים בה. בזכות הופעות אחרונות בסרטים עצמאיים קייג' הזכיר לעולם כמה עד כמה הוא שחקן מיוחד, עד כמה שאף אחד אחר לא יכול לעשות את הדבר הנפלא והמוזר שהוא עושה. אם יש שחקן אחד שראוי לסרט שלם שעומד כמונומנט לכישרונו, זה בהחלט ניקולס קייג'. אה, ועוד דבר אחד אחרון. ב-1992 ניק הנחה את SNL ועשה מערכון שלם בו הוא משחק גרסה מיניאטורית של אלביס פרסלי. חשבתי שרק ראוי להזכיר גם את זה.