אפילו ההומור העצמי לא מציל את הזוועה הזאת

לא ברור מי היו מודל החיקוי של ניקול ראידמן, שהשיקה את הקריירה המוזיקלית שלה בסוף השבוע האחרון. מצפייה בשלושת הקליפים החדשים שלה, שנורו לאוויר העולם בבת אחת, אפשר לנחש שהיא חלמה על ליידי גאגא. כל אחד מהם נפתח בהקדמה נצחית של סצנה דרמטית, וכולם מלווים בתלבושות הוט קוטור מוזרות ומצועצעות. גם במופע השקת ההתקף המאני ביום חמישי ריפררה המיליונרית לליידי גאגא עם עשרות רקדנים לבושים כקונדומי ענק ונעים לצלילי סימפול ה"רה רה רממה" המוכר שלה.

אז מצד אחד ליידי גאגא ומצד שני, על סמך סגנון השירה, הלחנים והעיבודים, ניכר שמישהי כאן מתכננת לרשת את צביקה פיק, או לפחות את פבלו רוזנברג. כך או כך, התוצאה לא מתקרבת לאף אחד מהם באף פרמטר שניתן להעלות על הדעת, וכל ניסיון של ראידמן לשוות לעצמה אפיל של כוכבת פופ גדולה נידון לכישלון מצלצל. אבל ממש מצלצל. אלוהים, מעולם לא נראה בזבוז בוטה כל כך של כסף.

על הדימום באזניים אחראים קול בלתי קביל לשירה וטקסטים (מבית היוצר של דורון מדלי) שמקומם בביוב אליו זורמות המבוכות כולן. "אישה קטנה עם כוח / מעיפה לכם ת'מוח", מזמרת ראידמן בשיר ההעצמה הנשית שלה, "עובדת ויוצרת / ואוהבת רק לשמוח / הלוק שלי קוטור / והבגד כבר תפור / מוכן להופעה / מתרגשת ורוצה / לעלות מהלמטה / מהזבל שהגעתי / להגיע לשמיים / נוצצים בין הרגליים". מצאו את ההבדלים בין ניקול ראידמן למיכל הקטנה.

המעושרת הססגונית וחברתה הטובה של שרה נתניהו מזכירה לנו שוב ושוב את עברה הקשה על מנת לזכות באהדה, אבל המהלך הזה שקוף כל כך עד שהוא מעורר רתיעה נוספת. הבוז לראידמן לא נובע מכך שהיא עשירה, אלא מהאופן בו היא מנפנפת בכסף שלה ומציגה אותו כפרי עבודתה הקשה. זה מעצבן, כי אנחנו עובדים קשה באמת ולנו אין את הכסף הזה. לפיכך, העיסוק של ראידמן במסע חייה – מזבל לנוצצים בין הרגליים – מתקבל כסחיטה רגשית לאור הבזבזנות חסרת הטעם שמשתקפת מכל פריים בקליפים שלה. ביונסה עבדה קשה בדרך לשם, גם ליידי גאגא. ניקול ראידמן לא.

לראיה, לראידמן מנעד קולי מצומצם יותר משל מזמזם המקלחת הממוצע. אפשר לשמוע בשירה שלה את המאמץ ליישם טכניקה שמאפיין תלמידים חדשים בשיעורי פיתוח קול. גרוע מכך, כדי להסתיר את היעדר הטכניקה והכישרון, ראידמן לא ממש שרה אלא עושה חיקוי של בני אדם שרים, עם מניירות ששאלה מלהקת מנגו ושרי צוריאל.

על החסך המקצועי האדיר אמור לפצות, ככל הנראה, ההומור העצמי שמתבל את כל הקליפים שלה. החל מהדרמה המוגזמת ועד האוחצ'ית המדוברת, ברור שמישהו המליץ לראידמן לא לקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. ראידמן, חביבת הקהילה הגאה, נראתה מתהלכת בעולם כדראגיסטית על נש מאז שהפציעה לחיינו לראשונה ב"מעושרות". כאן, אפילו הפן הזה באישיותה שנראה אותנטי בעבר נדמה עשוי כל כך, שגם אם יש בו הומור עצמי, הוא מתפספס. אם יש כאן הישג, הוא שראידמן מצאה את הדבר האחד ההוא שכסף בכל זאת לא יכול לקנות – אותנטיות.