לנכד של אופנהיימר יש בעיה עם סצינה אחת משמעותית ב"אופנהיימר"

סרטו האחרון של כריסטופר נולאן גורר תשואות כמעט בפה אחד ממבקרים, וגם הקהל מצביע ברגליו (אם כי לא כמו לסרט השני על פצצה, 'ברבי'), אך לא כל הצופים מרוצים באותה המידה, ולא כולם מסיבות זהות. במהלך הסופ"ש האחרון מגזין TIME ריאיין צופה מסקרן במיוחד – את צ'ארלס אופנהיימר, נכדו של ממציא פצצת האטום והאדם שבמרכז הסרט, רוברט אופנהיימר. ולמרות שהנכד העריך את יצירתו של נולאן, היתה לו השגה אחת מעניינת.

הבעיה של צ'ארלס אופנהיימר נוגעת לסצינה אחת, ואם אתם אנשים שממש ממש חוששים מכל ספוילר אפשרי, אפשר לעצור כאן – אבל אם אתם נורמלים, אפשר לספר שהתלונה של הנכד נוגעת לסצינה בה סבו, במהלך לימודיו באירופה, ניסה להרעיל את המרצה הנוקשה שלו בעזרת הזרקת ציאניד לתפוח שלו. למעשה, הבעיה של צ'ארלס נובעת עוד מהספר זוכה הפוליצר מ-2006 עליו מבוסס הסרט – "פרומתאוס האמריקאי: הניצחון והטרגדיה של רוברט ג'יי אופנהיימר", שם הסיפור תואר באופן טיפה חמקמק.

"אם קראתם את 'פרומתאוס האמריקאי' בזהירות, הסופר אומר ש'אנחנו לא באמת יודע אם זה קרה'", מסביר הנכד. "אין תיעוד על כך שהוא ניסה להרוג מישהו. זו האשמה חמורה, וזה רוויזיה היסטורית. אין אפילו אויב או חבר אחד של רוברט אופנהיימר ששמע את זה בחייו ומחשיב את זה כסיפור אמיתי. 'פרומטאוס האמריקאי' לקח את זה מאיזה התייחסות בה דיבר על טיול ספינג ברייק, וכל הדיווחים המקוריים על הסיפור – היו רק שניים, אולי שלוש – דיווחו שהם לא ידעו על מה רוברט אופנהיימר דיבר. למרבה הצער, 'פרומתאוס אמריקאי' סיכמו את זה בתור 'רוברט אופנהיימר ניסה להרוג את המורה שלו', ורק אז מסייגים שאולי יש את הספק הזה".

עם זאת, למרות הדאגה למורשת סבו (בכל זאת, הוא לא הרג אף אחד, חוץ מכל היפנים האלה), צ'אלס לא כועס על נולאן. "מצאתי את עצמי מקבל ומחבב את הסרט. חשבתי שהוא מספר סיפור מושך ופשוט יכלתי לקבל אותו כיצירת האמנות שהיא… באמת מפעילה. מאוד שמחתי שזו התגובה, אני לא ציפיתי לזה", אמר, והמשיך להלין. "לפעמים עובדות נגררות דרך משחק של טלפון שבור. בסרט מתייחסים לזה באופן מעורפל ואתה לא לגמרי יודע מה הולך, אלא אם אתה מכיר את סיפור הרקע. זה מפריע לי שזה היה בביופיק עם הדגש הזה, בלי הדיסקליימר שזה שמועה בלתי מבוססת שאנחנו רוצים לשים פה כדי להפוך את זה למעניין. אבל אהבתי חלק מהדמרטיזציה. חשבתי שהשיחה של אנשטיין עם אופנהיימר בסיום היתה מאוד אפקטיבית, גם אם היא לא היתה אירוע היסטורי מבוסס".