סיפור אהבה לסבי שמתחיל במחנה ריכוז? בהחלט. וזה גם דוקו

נלי מוסה היתה זמרת אופרה פריזאית, ואם גרושה לשתי בנות. נדין הואנג היתה בתו של שגריר סין בספרד. שתי הנשים האלה נפגשו והתאהבו בחג המולד 1944, לא בנשף של החברה הגבוהה, אלא במחנה הריכוז ראוונסבריק שבגרמניה. נלי נשלחה לשם משום שעבדה עם הרזיסטנס, ואילו נדין נאסרה בשל עזרתה לאנשים להימלט לספרד דרך הרי הפירנאים. במסיבת החג במחנה, נלי שרה אריה מתוך "מדאם באטרפליי" של פוצ'יני, ונדין התגלמה למול עיניה כבאטרפליי הפרטית שלה.

אחרי כמה חודשים של מפגשים חשאיים תחת עיני הנאצים, נלי נשלחה למחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה, והשתיים איבדו זו את זו. בתום המלחמה נדין ואסירות משוחררות נוספות נשלחו להחלים במאלמו שבשוודיה, שם צולמו בסרטון שבו היא נחשפת לעינינו לראשונה. בעוד רוב הנשים בסרטון מחייכות ומנופפות בידיהן לשלום, נדין מישירה מבט למצלמה, ונראית מרוחקת ואטומה. אולי אינה יכולה לשמוח כשאינה יודעת מה עלה בגורל אהובתה. אחרי ששבה לאיתנה נדין יצאה לפריז לחפש אחריה, ומתישהו השתיים שבו והתאחדו. ב-1947 הן הגרו לקראקס שבוונצואלה שם יכלו לחיות יחדיו כ"דודניות".

סיפורן יוצא הדופן של השתיים שמצאו אהבה דווקא במקום שנועד לדכא נשים כמותן, והצליחו לחיות את חייהן כפי שבחרו לחיות אותם שנים רבות לפני שזה נעשה קביל, נחשף בסרט התיעודי המרגש "נלי ונדין" שמוקרן עכשיו בסינמטק תל אביב. הסרט, שזכה בפרסים בפסטיבל ברלין ובפסטיבל הגאה בתל אביב, נפרש דרך עיניה של סילבי, נכדתה של נלי. במשך שנים רבות סילבי נמנעה מלקרוא את הכתבים שנלי השאירה אחריה – היא אומרת שזה היה קשה מדי – עד שהיא עושה זאת בעידודו של הדוקומנטריסט השוודי מגנוס גרטן. מה היה אותו קושי מדובר, לא לגמרי ברור. האם היה זה בהשראת אמה, שלא אהבה את החברה הנוקשה של אימא שלה והרגישה שנלי נטשה אותה כשהיגרה לארץ רחוקה, או שמא הרצון להדחיק את היותה נכדה של סבתא לסבית. הרובד הזה בסרט נותר עמום, וסילבי אינה דמות מעניינת בפני עצמה. אבל הארכיון המשפחתי שהחזיקה בעליית הגג הוא אוצר בלום.

כוחו של ארכיון משפחתי. "נלי ונדין" (צילום: AutoImages)

מתברר שנלי ונדין פירטו את סבלותיהן במחנות הריכוז ואת שיבתן לחיים בכתב יד שניסו לפרסם. לצד הטקסט המודפס נמצאו גם שלל תצלומים וסרטוני סופר 8 בשחור לבן ובצבע, שהנציחו את חייהן בוונצואלה. "נלי ונדין" מתבונן בתמונות ובסרטונים בתשומת לב, ומוצא בהם אינטימיות של רגש ומגע שנעלמה מעיניהם של זרים, וגם של הבת המאוכזבת שגדלה הרחקה מאמה. נדין, שהעדיפה ללבוש מכנסיים, הרבתה לצלם את אהובתה בשמלותיה הפרחוניות. היא צילמה גם את חבריהן, שכמה מהם ניהלו חיים כפולים, ונראה שרק בחברתן הרשו לעצמם לחשוף את האמת הנסתרת. סילבי נוסעת לספרד לפגוש את אחד מהם. עוד היא פוגשת היסטוריונית שמספרת לה על סלון תרבותי של נשים לסביות שפרח בפריז בשנות השלושים, ושנדין היתה חלק ממנו.

הרגע הכי מרגש בסרט אינו שייך להיסטוריה הלסבית הנסתרת, אלא דווקא למחווה יפה שעשתה אישה אמריקאית, שנדין הצילה את חיי אמה במחנה. "נלי ונדין" הוא סרט שואה וסרט להט"בי וסרט פמיניסטי, אך מעל לכל הוא סרט מרחיב לב על אהבה גדולה ששרדה כנגד כל הסיכויים.

4 כוכבים. Nelly & Nadine בימוי: מגנוס גרטן. שוודיה 2022, 92 דק'