נשות הצללים: בעלי המקצוע החשובים בתעשיית האופנה העולמית

בזירת השיער: גווידו פאולו

קריירת האופנה של מעצב השיער הבריטי החלה למעשה באחד הקליפים המזוהים ביותר של שנות ה־90: "Freedom" של ג'ורג' מייקל, אז היה אמון על עיצוב שערן של הסופר מודלס שלוהקו לליווי השיר. הצלם דיוויד סימס התרשם מהעבודה שהציג פאולו בקליפ ובחר בו כמעצב התסרוקות בתצלומי האופנה ההיפר ריאליסטיים שלו שהוצגו על גבי עמודי מגזין "פייס". תצלומים אלה הביאו אותו לעבוד עבור קלווין קליין.

שלוש נקודות הקפיצה האלה הובילו את פאולו מאז לכל מקום שחשק בו בעולם האופנה. עם הזמן הפך סגנונו פנטסטי יותר ויותר, והוא עבד עם כל מהדורות ה"ווג" הנחשבות ועם מרבית בתי העיצוב שמציגים בתצוגות ובקמפיינים שלהם מראות ניסיוניים כתיאטרון האופנה של אלכסנדר מקווין, דיור, פראדה ובלנסיאגה.

סביר להניח שכל דימוי של אופנה גבוהה עם שיער גדול מהחיים שנתקלתם בו בשנים האחרונות עבר תחת ידיו של פאולו, הודות ליכולתו להפוך כל פריזורה לפסל סביבתי בפני עצמו בעזרת אלמנטים זרים כנוצות וחלקי מתכת, לצד ניפוח השיער וקליעת צמות שממסגרת את הפנים ככלוב רך.

בזירת האיפור: ואל גרלנד

גרלנד ילידת אוסטרליה הייתה יכולה להיות קולגה של פאולו. היא החלה את דרכה כמעצבת שיער והתנסתה מדי פעם באיפור. באותם הימים היא נהגה להתאפר בעצמה בכבדות תיאטרלית ברוח המוטו האישי: "חשוב לי יותר שיבחינו בי מאשר להיות יפה". בשנת 1994 היא עברה ללונדון, וכשהבינה שפניה מחופות הצבע הן כרטיס הביקור הטוב ביותר שלה עברה לתחום האיפור באופן מוחלט. היא בנתה את תיק העבודות שלה תוך חבירה לאלכסנדר מקווין ולג'ון גליאנו – מעצבים בריטים צעירים בשנות ה־90, שהפכו למובילי אופנה בינלאומיים בתחילת שנות האלפיים. סגנון העבודה של גרלנד – שמתרחק מהמראה הטבעי ומתייחס לאיפור כאפשרות לייצר מסכה מינימלית אך מלאת השפעה – הלך יד ביד עם האופנה מלאת הנרטיב של שניהם. העבודה עמם הפכה אותה למאפרת הבית של "ווג" הבריטי ואמונה על האיפור של שערי המגזין – דבר שחיבר אותה לצלמים מובילים כגון ניק נייט ושגרירה של חברת האיפור הלא רשמית של תעשיית האופנה, מאק.

הסוד שלה הוא פנים ניטרליות אך זוהרות כבסיס המאפשר מראה חיוני ונשי, גם תחת שכבות של צבע ומערבולות צלליות עיניים.

בזירת הסטיילינג: קמיל בידו וודינגטון

סטייליסט הוא מקצוע "כוכבי" יותר משאר התפקידים המוצבים באחורי הקלעים של בימת האופנה, אך קמיל בידו וודינגטון הצליחה במשך שנים להישאר אנונימית בתפקיד זה, למרות השפעתה הרבה בתעשייה, נישואיה לג'ארביס קוקר סולן להקת פאלפ וגירושיה ממנו. עבודתה דיברה עבורה: היא סגננה קמפיינים לבתי אופנה כקלואה, מארק ג׳ייקובס וסוניה ריקל ותרמה רבות בתחום האופנה למגזינים משפיעים כגון "פרפל", "ID", "דייזד אנד קונפיוזד" ו"סלף סירבס" (עבורו גם שימשה כעורכת אופנה למשך שנים ארוכות). בידו וודינגטון נולדה ובגרה בפריז ועברה ללונדון באמצע שנות ה־90, דבר שהשפיע עמוקות על הסגנון שלה המשלב בין שיק פריזאי אותנטי לבין רישול של מעמד הפועלים האנגלי. ההפקות שעליהן היא מנצחת הן תמיד בעלות גוון חושני־קיניקי מרומז אך לא פרובוקטיבי, והגישה ללבישת הפריטים היא יצירתית. במקרים רבים יילבשו הבגדים פנימה החוצה, הלבשה תחתונה תהפוך לעליונה וז'קטים יהפכו לחצאיות.

מלבד תפקידה כיועצת במותגים דוגמת הרמס וקלואה היא גם אחראית לאחד הרגעים הוויזואלים החזקים של סוף עידן הבריט פופ עם החוברת שליוותה את האלבום המופתי של פאלפ This is” hardcore", שהציגה את אחת מעבודות הסטיילינג המיניות והקודרות יותר שלה ששירתה נאמנה גם את הכותרת של האלבום וגם את המוזיקה האפלה שבו.

בזירת עיצוב הסטים: שונה הית'

עבודותיו של הצלם טים ווקר מוכרות כמעט לכל חובב אופנה. מדובר בפנטזיות מודרניות קסומות כל כך שהופכות דמיון נשגב למציאות; ובמציאות מזמנות את המתבונן בהן לשפשף את עיניו בשביל להכיל במבט את כל היופי הסוריאליסטי שבהן. ווקר הוא צלם דגול שזכה לשבחים רבים ומוצדקים, אך מי ששותפה להצלחה שלו היא מעצבת הסטים הצמודה שונה הית׳ – המוח והיד מאחורי הסביבות החלומיות בתמונות שלו. הית' למדה עיצוב אופנה ואף סיימה את מסלול התואר השני הנכסף של סנט מרטינס, אך העניין שלה באופנה עצמה מעולם לא היה יציב מספיק (בראיונות היא מודה שהיא לעולם לא זוכרת מתי מתקיימים שבועות האופנה וממעיטה לעקוב אחרי תצוגות). בתום הלימודים היא מצאה את עצמה נמשכת לתחום של הלבשה ויצירת אווירה בסרטים ובקליפים. אחרי תקופה של עבודות מזדמנות כמלבישה היא הבינה שהדבר שמעניין אותה יותר מכל היא התפאורה והתחילה בתכנון של סטים, תחילה לקליפים ולאחר מכן להפקות אופנה שגררו הזמנות לחלונות ראווה של בתי עיצוב – הגדול שבהם באותה תקופה היה למעצבת הצרפתית מרטין סטיבון. הפריצה הגדולה שלה הגיעה עם החבירה שלה לווקר והעבודה עמו על סטים להפקות בהשראת "עליסה בארץ הפלאות" וסרטיו של טים ברטון.

בעוד היא ממשיכה לשתף פעולה עם הצלם – עבודה שהיא עדיין מכנה כ"ההיי לייט המתמשך של הקריירה שלי" – כל חברות האופנה הגדולות שוכרות בזו אחר זו את שירותיה. מקצתן אפשר למנות את פראדה ומיו מיו, לואי ויטון, דיור וואלנטינו שהשתמשו בכישוריה של הית׳ לקמפיינים עונתיים או לעיצוב חלונות ראווה עוצרי נשימה.