אוהדי כורסא: 10 סדרות הספורט הטובות ביותר

הכתבה מתפרסמת היום במקור באתר "הספוילר", אתר הטלוויזיה החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

ספורט, ואת זה יודע כל מי שאוהב ומחובר לתחום, מעולם לא היה רק הדבר עצמו – כלומר, אנשים שמנסים לנצח יריב. תמיד היה בתוכו גם "שואו", בידור להמונים, משהו שנועד לקחת אותנו לשעה או שעתיים או יותר מחוץ לחיים הרגילים ולספק לנו חוויה שתסעיר את הנפש. זה בדיוק המתח עליו מתקיימת "Winning Time".

הסדרה החדשה של HBO, שעולה ביום א' (6.3), נוגעת באחד הסיפורים הגדולים ביותר בתולדות הספורט, והכדורסל בפרט – היווצרותה של הלוס אנג'לס לייקרס הגדולה של סוף שנות השבעים והשמונים. מעבר לכך שזו היתה קבוצה בלתי נשכחת ועמוסת כישרון, זה סיפור שכולל בתוכו את הוליווד, רדיפת התהילה ואפילו את המתח הגזעי שהסעיר את אמריקה בשנותיו של רונלד רייגן כנשיא. לכבוד עליית הסדרה, יצאנו למצוא את סדרות הספורט הטובות ביותר, או לפחות אלו שתוסרטו.

"טד לאסו" (או: סיפור של נקמה שהתהפכה)

הכל מתחיל מרבקה וולטון, שבעקבות גירושים מכוערים מבעלה מקבלת בהסדר את הדבר שהוא הכי אוהב בעולם – קבוצת הכדורגל שלו, ריצ'מונד AFC – ומחליטה לנקום בדרך הכואבת ביותר: להרוס את הקבוצה עד היסוד דרך מינוי האיש הכי הלא נכון, כלומר מאמן פוטבול אמריקאי. הסיפור של לאסו, שמתחיל בתור דאחקה (וגם באמת התחיל בתור דאחקה אמריקאית על כדורגל אנגלי), מתפתח להרבה יותר מזה – סיפור של אדם שנאלץ לעזוב בית ומשפחה לטובת הרפתקה חדשה; הניסיון שלו להנחיל ערכים חיוביים בתוך סביבה צינית וחשדנית; וגם את סיפורם של השחקנים והצוות: רוי קנט הוותיק המחוספס, סאם הסימפטי והכשרוני, עוזר המאמן הנחבא אל הכלים, וגם ההיא שהכל החל ממנה, רבקה – שמסיפור של נקמה, איכשהו, התגלגלה לסיפור על אהבה.

"Swagger" (או: סיפורו של כישרון)

קווין דוראנט הוא אחד משחקני הכדורסל הטובים בעולם. הפורוורד שנבחר לפני 15 שנה ע"י סיאטל סופרסוניקס (ואפילו הספיק לשחק קצת בשורותיה לפני שהמועדון התרסק) הפך לכוכב בקבוצות כמו אוקלהומה סיטי וגולדן סטייט ווריירס הגדולה. אבל הסיפור של דוראנט, כמו של שחקני כדורסל רבים באמריקה, מורכב הרבה יותר. "Swagger", שעלתה ב-"אפל טי וי" בהפקתו של דוראנט עצמו, מבוססת על סיפורו של הכוכב – ילד שגדל עם חלום, אמא דומיננטית ולא מעט קשיים בדרך: הסביבה הקשה, היריבים בתוך המגרש, והלחץ הבלתי פוסק להגשים את עצמך. דוראנט אמנם הצליח, אבל כפי שהסיפור הזה מראה, באותה המידה יכל בקלות להיכנס לסטטיסטיקה של כל היתר, אלו שלא הגיעו לככב ב-NBA.

"Friday Night Lights" (או: סיפורה של עיר)

כשמדברים ברחבי העולם על פוטבול, בדרך כלל נוטים להתייחס ל-NFL, ליגת הפוטבול האמריקאית שנחשבת לקרם דה לה קרם של הענף. אבל בתוך אמריקה גם ליגת המכללות, ואפילו זו של התיכונים, תופסות פוקוס מפתיע, לעתים אפילו יותר מלהיב מהליגה הבכירה והנוצצת. שם הספורט מלא ברוח נעורים ושחקנים עם שאיפות וחלומות על הצלחה – כמו במקרה של ה"פרמיאן פנת'רס", קבוצת פוטבול של בית ספר תיכון שמגיעה מהעיירה הקטנה אודסה שבטקסס, וממריאה עד אליפות המדינה. הסיפור יוצא הדופן של הפנת'רס הפך לספר, אחר כך לסרט, ובסופו של דבר גם לסדרת טלוויזיה ששודרה ברשת NBC בין 2006 ל-2011. הסדרה מתמקדת בסיפורו של המאמן אריק טיילור (בגילומו של קייל צ'נדלר, שהרוב יכירו בתור סוכן ה-FBI ב"זאב מוול סטריט") ומערכות היחסים המורכבות שלו עם הקבוצה, ועם עיר שלמה שיושבת לו על הכתפיים. ספורט הוא אף פעם לא "רק ספורט", בניגוד לקלישאה והשיר, אלא ביטוי ליצרים שמאחדים שבטים, ערים ולפעמים גם מדינות.

"שחקן זר" (או: הסיפור הישראלי)

כל כדורגלן ישראלי חולם על הרגע הזה: ההזדמנות לשחק אותה בגדול ולעבור למגרש של הגדולים. וזה בדיוק מה שקרה לאדיר מיוחס, שיום אחד מקבל הזדמנות לעבור לאחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, צ'לסי. אבל דווקא כשהוא מגשים את החלום, הוא מגלה שהמציאות הרבה יותר מורכבת – הוא חי בבית אחד יחד עם אביו, אחיו והחברה שלו שלא מצליחים בדיוק להתאקלם במציאות הבריטית. הסדרה, שנכתבה ע"י דוד ליפשיץ ואסף גפן (מיוצרי "ארץ נהדרת") ושודרה ב"קשת", מספרת דרך הספורט סיפור גדול יותר – על לא מעט ישראלים שיוצאים "לכבוש את העולם", וחוזרים בדרך כלל עם הזנב בין הרגליים.

"Eastbound and Down" ׁ(או: סיפורה של פרישה)

מה קורה לספורטאי יום אחרי שהוא תולה את הנעליים? זו דילמה ידועה בעולם הספורטיבי, כזו שלא מעטים גם נפלו אל הצד הלא נכון שלה. הסדרה הזו, שהופקה ע"י HBO ושודרה במשך ארבע עונות (2009-2013), מצאה דווקא את הזווית המצחיקה של האירוע דרך הסיפור של קני פאוורס, שחקן בייסבול שנאלץ לעזוב קריירה מבטיחה כדי לחזור לעיר הולדתו ולחפש לעצמו חיים חדשים. קומדיה אדירה ופרועה לגמרי, כמיטב המסורת של היוצרים שלה. בונוס: כמה שירי טראש נהדרים בפסקול, ורצון עז לעשות תספורת ליונל ריצ'י (תלתלי מולט פלוס זקן צרפתי).

"קוברה קאי" (או: סיפורו של סנסיי)

גדולים מאיתנו כבר טענו שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים, ולאוהבי הספורט במיוחד יש נטייה להסתכל מהצד של המנצח. ובכל זאת, "קוברה קאי" מנסה לתת זווית אחרת – זו של המפסיד. הסדרה ממשיכה את סיפור הסרט "קראטה קיד" מ-1984, ומתמקדת במציאות של ג'וני לורנס, מי שנחשב ל"נבל" בסרט המקורי, והמפסיד לדניאל לרוסו. מאז לרוסו הפך לסוכר מכוניות מבוקש בעוד שלורנס איבד כיוון בחיים. זאת עד שמצא מחדש את הקראטה (הפעם בתור "סנסיי", המורה) בניסיון להשיב את כבודו. המאבק ארוך השנים בין השניים מצליח להחזיק את הסדרה כבר ארבע עונות. לא רע יחסית למפסידנים.

"Playmakers" (או: סיפורו של חדר הלבשה)

לצופה מן הצד, קבוצת ספורט נראית כמו משהו אקראי – חבורה של אנשים שעולה למגרש כדי להיאבק. בפועל, קבוצת ספורט היא הרבה מעבר לכך – היא תלכיד אנושי, שמכיל בתוכו טיפוסים שונים בתכלית שמנסים לאגד את עצמם לכדי מטרה אחת: ניצחון. ובחלקים הסמויים האלה, שבדרך כלל לא יוצאים החוצה, יצאה הסדרה הזו שהופקה ב-2003 ושודרה ברשת "ESPN". סיפורה של קבוצת הפוטבול ה"קוגרס" נע בין שתי דמויות חזקות: דימיטריוס (בגילומו של עומאר גודינג, הבן של קובה), הכוכב הצעיר שמגיע מהשכונה ומרקע בעייתי, שניצב מול קלווין, שחקן שמתקרב לפרישה ויש לו הרבה יותר מה להפסיד. בין לבין, מתערבבים כל הדברים שמסוגלים לקרות בספורט תובעני כמו פוטבול: זעזועי מוח ואלימות, סמים ונשים, כל הבא ליד. הסדרה, אגב, ירדה אחרי עונה אחת בלבד – אחרי שליגת ה-NFL לא אהבה את התדמית שהיא יצרה לה. ואולי דווקא בגלל זה, שווה לתת לה צ'אנס.

"שרופים" (או: סיפורם של אוהדים)

פרנקו, גולן ואביהו גדלו ביחד באותה השכונה. לשלושתם יש משפחות משלהם, עיסוקים משלהם, אבל גם אהבה אחת מרכזית: בני יהודה. אחד המועדונים הוותיקים, והמבולגנים ביותר, בכדורגל הישראלי. הסדרה הזו, שהופקה ע"י ערוץ טדי (וקיימת במלואה ביוטיוב), מתעדת את החוויות שלהם כאוהדים – מהרגע שבו הם מנסים להתגנב למשחק רדיוס בלי קהל, דרך הדילמה סביב הילד שרוצה לאהוד קבוצה אחרת ועד ההחלטה שלהם לנסות ולנהל את העניינים בעצמם. כלומר, לקנות את הקבוצה מהבעלים המרושע, דלומי. גם זו, כמובן, לא רק סדרה על כדורגל; היא על גבריות, ישראליות, מאבקי כוח ואגו. מי שאוהב כדורגל יתחבר אליה, אבל גם מי שלא מוצא את עצמו במשחק, יוכל למצוא בה בקלות את עצמו.

"Sports Nights" (או: סיפורה של מערכת)

אחד הנראטיבים הבולטים בעולם הספורט הוא זה של האנדרדוג. היחיד, או הקבוצה, שנמצאים בעמדת נחיתות משמעותית ועולים לשחק בידיעה שהסיכוי שלהם לנצח קטן, אם לא אפסי. ובכל זאת, כאשר האנדרדוג מנצח – מדובר תמיד באירוע משמעותי ומשמח לכל צופה אובייקטי. זהו הסיפור של רשת CSC, ערוץ טלוויזיה ספורטיבי קטן שמנסה להתחרות ביריבות הגדולות, שהן בעיקר ESPN ו"פוקס". לסדרה הזו, שעוסקת בצורה טובה בזווית התקשורתית של הספורט, היו שתי עונות בלבד (בין 1998 ל-2000), אבל היוצר שלה המשיך לכמה סדרות טיפה יותר מוכרות. וכן, גם כאן, בדיוק כמו שארון סורקין אוהב, תסיימו אותה עם התחושה שאתם יודעים לדבר במהירות מסחררת (ואתם לא).

"GLOW" (או: סיפורן של פורצות הדרך)

בעולם שבו אנחנו חיים, מנשים מצפים לסט מסוים של התנהגויות וערכים. גם מגברים, אבל הם לא העניין עכשיו. כולנו חיים על פי התבניות האלה, שקיימות מלפני שנולדנו – ויישארו גם אחרי שנמות. אבל כמו תמיד, יש את מי שלא משחק לפי החוקים – מי שנמצא מחוץ לגדר, ומשלם על כך מחיר. הנשים שמרכיבות את הסדרה "GLOW" הן כאלה: מי שלא הצליחו להסתדר בסכמות של החברה ונותרו בחוץ. את המפלט שלהן, הן מוצאות בספורט לא שגרתי: היאבקות, כלומר רסלינג. כן, זה ה-"מזיוף". הן מוצאות מקלט בידיו של סאם (שמגולם בכישרון רב ע"י הקומיקאי מארק מארון), במאי לא מוצלח שאוסף לחיקו שורה של נשים אבודות שנאבקות, תרתי משמע, על מקומן בעולם דרך הזירה. סדרה יפהפיה, בכיכובה של אליסון ברי הנהדרת, ששוב מוכיחה כמה ספורט, במיטבו, יכול להיות המקום שמאגד ונותן קול למי שלא הסתדר בעולם האמיתי.