הפרסונה הפוליטית של טיילור סוויפט לא באה לידי ביטוי באלבום החדש
למעט הסינגל "You Need To Calm Down" והשיר "The Men", באלבום השביעי שלה, "Lover", טיילור סוויפט ממשיכה לייצר שירים דהויים בטעם ונילה
זהו עידן חדש בקריירה של טיילור סוויפט. בסבב הראיונות לקידום האלבום החדש והשביעי שלה, "Lover", המוזיקאית בת ה 29 הצהירה לראשונה על עמדה חד משמעית נגד הנשיא המכהן טראמפ. "אני מבטיחה לעשות כל מה שאני יכולה לקראת 2020", אמרה והוסיפה: "אנחנו דמוקרטיה, או לפחות אנחנו אמורים להיות. אתה אמור להיות מסוגל לא להסכים, למחות, להתווכח. אני חושבת שהוא (טראמפ) באמת חושב שזו אוטוקרטיה".
וזאת לא ההצהרה המפוצצת היחידה שלה בסבב הקידום הנוכחי. "ברור שאני בעד זכותן של נשים לעשות הפלה", היא אמרה החודש בראיון למגזין ווג על הסוגיה הבוערת ביותר בפוליטיקה האמריקאית, כזו שיכולה לגרום לחלק לא קטן מהקהל שלה, חובבי קאנטרי שמרנים, לנטוש או להחרים אותה באחת. בהתאם לתדמית השמאלנית החדשה, סוויפט גם הביעה את תמיכתה בקהילה הלהט"בית, שקיבלה שיר גאווה אנטי־הומופובי בשם "You Need to Calm Down", אחד מהסינגלים המרימים הבודדים באלבום.
המעורבות הפוליטית של נסיכת הפופ נותנת קונטקסט חדש לאלבום. האם "Lover" משקף את העמדות החדשות שלה? כאילו כדי להוכיח רצינות, סוויפט מארחת באלבום את הדיקסי צ'יקס בבלדה נוגה על מחלת הסרטן של אמה בשם "Soon You'll Get Better". הבלדה היא אחד מהרגעים היפים באלבום. כזכור, מלכות הקאנטרי הוכרזו כבוגדות כשיצאו נגד הנשיא בוש בתחילת שנות האלפיים עקב הפלישה לעיראק. הכרת התודה של סוויפט היא מעין מחווה לאלו שאיפשרו לה להביע עמדה פוליטית מבלי שהדבר יסיים לה את הקריירה.
סוויפט אמנם לא התבטאה פוליטית עד עכשיו, אבל כפמיניסטית היא מייצגת כבר שנים קול ברור שממשיך להתבטא באלבום החדש, בעיקר בשיר "The Man". “נמאס לי לרוץ הכי מהר שאני יכולה, ולתהות אם הייתי מגיעה לשם מהר יותר אם הייתי גבר", שרה סוויפט בפזמון. היא מדמיינת איך הייתה התקשורת מקבלת אותה בהערצה במקום בסלאט שיימינג. "כשכולם מאמינים לך – איך זה מרגיש?" היא שואלת בהצדעה יפה לתנועת Metoo#.
למעט השיר הזה ובשאר האלבום, "Lover" הוא מוצר מושקע וקוהרנטי בטעם ונילה, שלא מצליח לשקף את הפרסונה החדשה והקונפליקטואלית של סוויפט. הסיבה העיקרית היא הסאונד הפופי־חולמני, שנשמע בעיקר חיוור, לא חדשני וחסר תעוזה. יפה אבל לא מסעיר. השירה של סוויפט ממשיכה להיות מגוונת, אבל לא מגלה הרבה גוונים חדשים בטכניקה או בקול שלה. הרטרו לאייטיז משתלט גם על הקו המלודי באלבום, דוגמת "The Archer" הסינדי לאופרי או "Cruel Summer", שלמרבה הצער אינו קאבר ללהיט של בננרמה.
מתוך 18 השירים באלבום, הרוב הם בלדות בצבעי שקיעה רכים, כמו העננים הרומנטיים שמופיעים על העטיפה. ישנן הבלחות מעטות מדי של קצב, הרמות וכיף, או לחילופין רגש מתפרץ שמצליח לגעת כמו בבלדה הנפלאה עם הדיקסי צ'יקס. ב"Lover" יש מעט מדי להיטי קיץ ולא מספיק מילים שנדבקות לתודעה לנצח והופכות לחלק מהשיח, כמו "הייטרז גונה הייט" בפזמון של "Shake it Off". אם מורידים מהאלבום את שלושת הסינגלים שיצאו עד כה מגלים רצף שירים ארוך וחסר גרוב, דהוי ביחס לאלבומי פופ אחרים שיצאו השנה, דוגמת אלו של ליזו ומארק רונסון. סוויפט אמנם מצאה את עצמה אישית ופוליטית, וכמודל לחיקוי לדור העתיד היא לא מפסיקה להשתנות ולהפתיע, אבל התגליות החדשות לא מוצאות את דרכן אל "Lover", שספק אם יזכר כאחת הפסגות בקריירה שלה.