שירותי הסטרימינג של אפל ודיסני ידחקו את הצופים לתוכן הפיראטי
יחד עם שירות הסטרימינג של HBO, התאגידים יפצלו את הצופים בין פלטפורמות ויכריחו אותם לשלש את ההוצאה על שירותי צפייה. כעת הם יצטרכו להחליט אם הם מגדילים את החור בארנק או יוצאים שוב אל הים הגדול עם הסכין בין השיניים
תמיד סיפרו לנו שתחרות זה דבר טוב. תמיד שיקרו לנו. במשך העשור של מהפכת נטפליקס התרגלנו לקבל מאסה אדירה של תוכן סטרימינג במחיר נמוך יחסית, דיל מוצלח לכולם שהוביל לירידה דרמטית בצריכה פיראטית של תוכן וידיאו. אבל 2020 תהיה השנה שבה החגיגה נגמרת והפיראטים חוזרים אל האוקיינוס הסוער של הסדרות, הסרטים והבינג'ים.
שירותי הסטרימינג הענקיים של דיסני ואפל ינסו לנגוס בעוד חודשים ספורים ביס גדול ככל האפשר מהעוגה הכמעט בלעדית של נטפליקס, עם תכנים מקוריים וספריות תוכן עניפות משלהם. יחד עם שירות הסטרימינג של HBO, הם יפצלו את הצופים בין פלטפורמות ויכריחו את הבטטות בבית להכפיל ואף לשלש את ההוצאה החודשית על שירותי צפייה. עובדה זו לבדה צפויה להחזיר את ההמונים אל אתרי ההורדות והטורנטים שננטשו, אבל תאגידי הבידור הבינלאומיים לא יסתפקו בטעות הזאת.
השבוע הודיע תאגיד דיסני כי בכוונתו למנוע טכנולוגית את האפשרות לשתף חברים בסיסמה של המנוי לשירות דיסני+ (פרקטיקה נפוצה מאוד בקרב מנויי נטפליקס), ולא לאפשר לטרמפיסטים לרכוב על המנוי כל הדרך לסלון. אל מסע הצלב הזה של דיסני מצטרפות בעיוורונן חברות הכבלים וספקיות האינטרנט הגדולות ששואפות למקסם את רווחיהן מהתשתית שמאפשרת את כל הכיף הזה. הטיעון שלהן הוא ששיתוף הסיסמה הוא סוג של פיראטיות בפני עצמו. וזה, כמו שזוכר כל מי שגדל בניינטיז, קשקוש מקושקש מארץ תאוות הבצע ההוליוודית.
הטעות הגדולה ביותר שעשו תאגידי הבידור בשנות התשעים, טעות שהובילה לקריסת תאגידי המוזיקה ולמשבר עמוק בתעשיית הקולנוע, הייתה להיאבק בטכנולוגיית ההורדות והסטרימינג שפתחו בפני הציבור את האופציה לשמוע ואחר כך גם לראות מה שהם רוצים ומתי שהם רוצים. נטפליקס וספוטיפיי היו התיקון. ואת זה באה דיסני לקלקל עכשיו.
צריך לומר זאת באופן נחרץ: זה לא יעבור. כל ניסיון לפגוע במשתמשים ובמנויים ולהגביל אותם מבחינת צריכת התוכן ואופן השימוש בפלטפורמה, יוביל אותם בחזרה אל זרועותיהם החסונות של הפיראטים. מעטים יסכימו לחזור ולשלם עשרות ומאות דולרים בחודש תמורת הזכות לראות סדרות של HBO, אפל, דיסני ונטפליקס במקביל. מעטים עוד יותר יסכימו לשלם בנפרד על מנוי לכל אחד מבני המשפחה או השותפים בדירה. כבר הוכחנו שאנחנו מוכנים לשלם על תוכן אטרקטיבי. אנחנו פשוט לא מוכנים שיעשקו אותנו תמורתו.
המהפכה הגדולה של התוכן הפיראטי באינטרנט, אי שם לקראת תחילת האלף, הזניקה את תעשיית הדיגיטל – גם אם באיחור לא אופנתי – והכריחה את בעלי הזכויות לוותר על המודלים העסקיים שלהם שהיו מבוססים על הפקעת מחירים. בעולם ההוא דיסק אחד עלה פי שניים ויותר ממחירו של מנוי חודשי לכל המוזיקה שביקום המוכר לנו. העולם ההוא מת.
רשתות הטורנטים ואתרי ההורדות עדיין שם, ממתינים בשקט להמונים שבחרו לצרוך תכנים בתשלום, ממתינים לרגע שבו הגרידיות ותאוות הממון שוב יעבירו את התאגידים הגדולים על דעתם. הרגע הזה מתקרב. בעוד כחודשיים ישיקו אפל ודיסני את שירותי הסטרימינג שלהן, נטפליקס תחטוף את מכת חייה, ונרקומני הבינג' יצטרכו להחליט אם הם מגדילים את החור בארנק או יוצאים שוב אל הים הגדול עם הסכין בין השיניים. דגל שחור עם גולגולת יתנופף מעל הבחירה שלהם.