"סיפורה של שפחה" עונה 2 פרק 12: קו העלילה החדש רומז על הטירוף שבדרך

אם קראתם את הריקאפ הקודם שלי אתם בטח יודעים שלא עפתי על פרק 11. אחרי צפייה בפרק 12, הפרק הלפני-אחרון לעונה, אני מתחילה לחשוב שהפרק הקודם היה יכול להיות פרק סיום עונה מושלם. מדובר בשיא רגשי כל כך גדול שכל דבר נראה קצת אנדרוולמינג אחריו, ואכן, פרק 12 הרגיש קטן ולא חשוב אחרי קודמו. אם הפרק הקודם היה סוגר את העונה, אז הנוכחי היה יכול להיות מצוין לפתיחת העונה השלישית – מרוחק במידה, נמנע מניסיונות להיראות חשוב ובלתי נשכח, פותח קשתות סיפוריות חדשות.

הפרק נפתח בדילוג של כמה שבועות מהלידה. סרינה מטפלת בתינוקת הולי, לה העניקה את השם ניקול, בעוד ג'ון כלואה במרכז האדום ושואבת חלב עבורה. ניסיון הבריחה עבר חלק מאוד – על פי דודה לידיה, תושבי גלעד יודעים רק שג'ון יצאה לנסיעה, קיבלה צירים ונכנסה לבית ריק כדי ללדת. לא ברור איך הסבירו את הפציעה וההיעלמות של ניק, או לאן בכלל השניים נסעו, אבל הציבור קיבל את הגרסה הזו כאמת ומניותיה של ג'ון עלו פלאים. עד כדי כך שלידיה מקבלת מתנות מזוגות המעוניינים להיות האנסים הבאים של השפחה האמיצה שיילדה את עצמה. "קחי", לידיה מציעה לה מאפה טרי. "הרווחת את זה ביושר". "נראה לי שהרווחתי עוגה שלמה", היא עונה, אך לידיה משיבה: "בנות גאוותניות לא מקבלות שום דבר". באופן דומה, כשג'ון מאשימה את לידיה שהיא נכנעת לסרינה על חשבון בריאות התינוקת, היא משיבה, "אי אפשר להניח למושלם להיות אויבו של הטוב".

מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

בפרקים הקודמים של "סיפורה של שפחה":
פרק 11: השאלות שחייבות להיפתר
פרק 10: הרגע שהיה שווה לחכות לו
פרק 9: שתי החמצות וכאפת מציאות

ג'ון שומעת ומפנימה את זה כשהיא נתקלת שוב במפקד ווטרפורד, שהגיע למרכז יחד עם התינוקת והפרצוף הכי זחוח שלו. היא כמעט ונמלטת, אך מסכימה להישאר במקום – כי עדיפה תינוקת בריאה אצל סרינה מעוד מקרה של אשפוז תינוקות בסגנון אנג'לה/שארלוט. הבמאית קורצת לצופים כשברצף השבחים שלידיה מרעיפה על המפקד נאמר המשפט "היא ממש דומה לאבא שלה", בדיוק כשהמצלמה נחה על פניו של ניק. אך לידיה לא מתחנפת כאן לתועלתה האישית, היא מכינה את הקרקע לבקשה הספק חצופה להביא את ג'ון בחזרה אל תוך הבית, שם תוכל לשאוב חלב בנחת ולשים לב שאף אחד לא חונק את התינוקת בהתקף זעם פתאומי.

מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

אחרי הצצה לתפקוד של סרינה כאם טרייה, החשש הזה נעשה ממשי. התינוקת, כפי שתינוקות עושים, בוכה הרבה. היא מאכילה אותה בבקבוק אבל מרגישה שהקשר ביניהן פגום ומרוחק, חולמת על הקירבה שתעניק לה ההנקה. סביר להניח שבגלעד לא מעבירים שיעורי הכנה לאמהות המאמצות לעתיד, כשכל שלב בתהליך הרי נועד להעמיד פנים שהתינוק הוא שלהן, פרי בטנן האמיתי. סרינה כל כך כועסת על ג'ון שכל מצוקה עם התינוקת מיד מעוררת בה את הצדדים הכי שליליים, והיא חייבת להוכיח שהיא אמא מושלמת כדי שאף אחד אפילו לא ירמוז שהתינוקת איננה שלה. החרדה מתבטאת בין היתר בהחלפות תכופות של בגדי התינוקת, אולי כדי להירגע למראה הבת המיוחלת בכל התלבושות שסרגה לה ואולי מפחד שמא הזמן שלהן יחד קצוב וחייבים להספיק הכל. ברגע של משבר היא אפילו מציעה לניקול לינוק ממנה, כאילו שכחה לגמרי שאין לה חלב לתת.

מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

ובינתיים, אמילי מקבלת שיבוץ חדש ומשונה בביתו של מפקד חדש. לידיה מתארת את ג'וזף לורנס כאדריכל של הכלכלה הגלעדית ובשל כך הוא זכאי להקלות רבות שמפקד אחר לא היה יכול להרשות לעצמו. ביתו מבולגן, למרת'ה שלו חסרה עין, אין לו סבלנות לטקסיות שלידיה דורשת. האווירה במקום מזכירה רומנים גותיים אפלים, כאילו עוד רגע יתגלה שלד בעליית הגג. ואכן, מהר מאוד אנו פוגשים את גברת לורנס, שרודפת את בעלה כרוח רפאים מהעבר – היא שואלת את אמילי לשמה האמיתי וחושפת בפניה כי לורנס הוא שהגה ופיתח את רעיון המושבות. בסיום השיחה היא מתחילה לצעוק עד שבעלה נועל אותה בחדר. אווירה עליזה בסך הכל.

מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

מאוחר יותר לורנס ואמילי יושבים לשיחה, אך במקום להתבהר – דמותו הופכת אף יותר אניגמטית. הוא מתעניין בעברה של אמילי, שואל מה לימדה כמרצה, על הטרגדיות שעברה, על "השיקום" אחרי טקס המילה הכפוי שעברה. לא ברור אם הוא מנסה להביע אמפתיה או שהוא מפיק סוג של עונג מוזר מהסיפורים המזוויעים על נשים מעונות. לאמילי לוקח קצת זמן אך לבסוף היא נעתרת, נחשפת יותר, שותה מהאלכוהול שהגיש לה. אפשר רק לקוות שהעלילה המסקרנת הזו לא תיקטע באקט נקמה חדש בפרק הסיום, אלא תיפתח אפשרויות חדשות לעונה הבאה. הייתי בטוחה שאמילי לא שורדת את העונה, והדרך היחידה להציל את הדמות הזאת היא לתת לה מגרש משחקים גדול וחדש.

מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

כשלורנס מנסה להסביר את המצוקה של אשתו, הוא אומר: "היא הייתה מרצה לאמנות, היא רצתה שהכל יהיה יפה". גלעד לא מעריכה נשים "גאוותניות" או חמדניות. נתיני ונתינות המשטר החדש נדרשות להסתפק במועט, אבל גם במקרה שלהם מדובר במועט מאוד מאוד מסוים. גם סרינה רוצה שהכל יהיה יפה – שהתינוקת שלה תאהב אותה מיד ותישן כל היום, שלשפחה החולבת שלה לא יהיו רגשות שצריך להתחשב בהם, שאפשר יהיה להתעסק כל היום בבגדים יפים ובדיוקנאות משפחתיים חדשים. מצידו השני של המטבע נמצאות הנשים שאין להן זכויות יתרות ואין להן ברירה אלא להסתפק בטוב, הבלתי מושלם אך המושג. ג'ון מסתפקת בפנטזיות הבריחה הבלתי אפשריות של ניק, על חיים משותפים בחוף הים בהוואי. אמילי מסתפקת בקריאה חטופה בספר פתוח, או בכוס משקה.

>> בחנו את עצמכן: מי אתן מ"סיפורה של שפחה"?

ג'ון מנסה להעביר את התובנה הזו גם לעדן, שמצאה אהבה אמיתית עם אייזק אבל קרועה בין הרצון להישאר איתו לנישואים הבלתי ממומשים שלה ושל ניק. כשג'ון אומרת לה לקחת בשתי ידיים את האהבה היכן שאפשר, היא כנראה רומזת לרומן סודי וארוך טווח, שניק עצמו יישמח לאשר. אך עדן לא כמוה, היא עדיין תמימה וצעירה, ומשוכנעת, כמו סרינה, שגם לה מגיע שהכל יהיה יפה. זאת משאלה הגיונית מאין כמוה, והזוג הצעיר מעדיף למות יחד בטביעה מאשר לחיות חיים שלמים של שקרים והסתרות. ההוצאה להורג היא הדבר היחיד שמטלטל קצת את האטימות המוחלטת של סרינה, ומאפשר לה להכניס פנימה את הבלתי מושלם – כלומר, להיכנע למציאות ולתת לג'ון להניק את ניקול/הולי בעצמה.

מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

כמה קטנות

1. מאוד יפה מצד "סיפורה של" לעסוק בהנקה דווקא בשבוע שבו הנושא חזר לכותרות בישראל, אחרי שמשרד הבריאות הכריז על "יעדי הנקה לאומיים" וקרא לנשים "להתאמץ להניק". מעניין מה המדיניות הגלעדית לגבי תמ"ל, ומתי מאמינים שם שצריך לגמול את הילדים מחלב אם. האם אי שם יושבת אישה ושואבת חלב שנתיים אחרי הלידה כי ככה בא לאשת מפקד כלשהי לגדל את בנה?

2. בראדלי וויטפורד, שמשחק את המפקד החדש לורנס, הופיע לא מזמן בסרט "תברח" של בת הזוג של הגיבור. מדובר בגבר ליברל לכאורה שמסתיר סודות אפלים מאוד באחוזה הגדולה והקריפית שלו. איזה טייפקאסט מבאס.

בראדלי ויטפורד בסרט "תברח"

3. בניגוד לאמירה של לורנס, קשה לומר שחובבי אמנות הם אנשים ש"רוצים שהכל יהיה יפה". היסטורית, לא פעם דווקא מי שמזמין את היצירה – הפטרונים, הכנסייה – הוא שמעדיף רק דברים יפים ופשוטים, כמו הדיוקן המשפחתי הריאליסטי החדש של הווטרפורדים. האמנים הם לא פעם אלה שמנסים למתוח את הגבולות ולעשות דברים "מכוערים", כלומר, לא מושלמים, תוך שהם משלמים על כך מחיר. בגלעד כנראה מודדים אמנות באופן דומה למשטר הנאצי, שהתייחסו לאמנות מודרנית כאמנות מנוונת – הם לא העריכו את האקספרסיוניסטים ואת שאר התנועות האוונגרדיות של התקופה, לא עפו על פיקאסו ואפילו יצירות מופשטות, כמו הריבועים הצבעוניים של מונדריאן, היו בעיניהם פסולות. ואל תדברו אפילו על ציורים שמציגים מיניות. נחשו איזה סוג של יצירות תלוי על קירות ביתו של המפקד לורנס.

← "סיפורה של שפחה", ימי חמישי בבוקר ב-HOT VOD וב-22:00 ב-HOT HBO

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד