"סיפורה של שפחה" עונה 3 פרק 12: המחיר הכפול של המזימה

היו הרבה סיבות לשנוא את העונה האחרונה של "משחקי הכס". אחת הגדולות בהן הייתה רצח האופי של דאינריז טארגאריין: דאני הפכה בתוך שישה פרקים מדמות אהובה שכולם רוצים לראות על כס הברזל לרוצחת המונים מגלומנית וצמאת דם. ביקום מקביל תהליך ההתדרדרות המוסרית של אם הדרקונים היה מסופר כמו שצריך ושובר את הלב במקום לעורר זעם על היוצרים. אבל אנחנו בכלל כאן כדי לדבר על ג'ון.

אחרי שבפרק הקודם היא רצחה מפקד אכזר שעמד לאנוס אותה, ג'ון המשיכה את מסע ההרג שלה השבוע עם מקרה הרבה יותר אפור. היא לא הרגה את אלינור לורנס באופן אקטיבי, אלא נמנעה מלהציל אותה אחרי ניסיון התאבדות. בשני המקרים הרצח היה מאולתר, בלהט הרגע, לא משהו שתוכנן מראש, אבל גם את זה כבר יצא לה לעשות – כשהייתה בבידוד בבית החולים היא תיכננה להרוג את נטלי. על הדרך היא פגעה פיזית גם בסרינה.

מתוך "סיפורה של שפחה", עונה 3

אחת מתמונות היח"צ המשומשות ביותר של עונה 3 הייתה זו שהציגה את ג'ון עם כנפי מלאך מפוסלות מאחוריה, אך העונה כולה מוקדשת להפיכתה של השפחה ממרטירית לאישה שנלחמת חזרה, לטוב ובעיקר לרע. מלחמה היא דבר מלוכלך ולפעמים היא גובה גם קורבנות תמימים וחסרי אונים, כמו אלינור או נטלי המונשמת מלאכותית. יש משהו מעצבן בזה ששתיים מהסדרות המדוברות ביותר של 2019 הפכו דמות מרכזית של אישה חכמה ואמיצה לרוצחת קרת לב, אבל מקרה "שפחה" שונה ממקרה חאליסי כי לפחות יש לו ביסוס של ממש בעלילה. הפרקים המעיקים באמצע העונה הוקדשו לתהליך השינוי של ג'ון כדי שעכשיו נאמין שהיא מסוגלת להרוג שני אנשים בשבוע. זה לא הופך אותם לפחות משעממים, אבל לפחות הם לא היו מיותרים לגמרי.

העונה השלישית קיצצה משמעותית בכמות הפלאשבקים ובווייס אובר של ג'ון, שניים מהאלמנטים החוזרים הכי משמעותיים בעונות הקודמות. אחרי מותה של אלינור עולה השאלה איך זה שהיא ובעלה לא קיבלו פלאשבק לימיהם כאוהבים צעירים ותמימים, סיפור מסגרת שבו אנו מבינים מיהו לורנס באמת. התשובה בגוף השאלה – אנחנו עוד לא יודעים מי הוא לורנס באמת. עיקר העניין בדמות לאורך העונה נבע מהמסתורין שלו, מהיותו אדם בלתי צפוי שיכול להיות מקסים או דוש מהגיהנום, תלוי במצב הרוח.

מתוך "סיפורה של שפחה", עונה 3

והקריינות? אולי בעונה הקודמת הרגע שבו ג'ון עוצרת בדרכה לפתוח את הדלת ולקרוא לעזרה היה מלווה בהסבר מילולי של מחשבותיה. היא בטח הייתה אומרת – 'רגע, אלינור היא כרגע סכנה למבצע שלי. אם תגיע לבית החולים היא עלולה להסביר לרופא מה גרם לה לרצות למות. אם היא תשרוד ותמשיך להתנהג כרגיל היא עלולה לפגוע בג'וזף או אפילו בי'. היא בטח הייתה מוסיפה איזה דימוי לא מתוחכם שקשור למשהו מודרני שאנחנו מכירים אבל בגלעד הוא אסור. אולי היא אפילו הייתה מצדיקה את עצמה ואומרת שאלינור רצתה למות, ובעצם זה לא מוסרי לכפות עליה להמשיך לחיות – 'הרי היא לא בלעה את הכדורים רק בגלל שצעקתי עליה, אלא כי היא הבינה שגם אחרי הבריחה מגלעד היא ובעלה לעולם לא יוכלו לחזור להיות מי שהיו'.

בינתיים, בקנדה, פרד וסרינה משוכנים בתאי המאסר הכי יפים שראיתם בחיים שלכם. את פרד כל המצב די מחרמן (מה לא, בעצם) וכשנותנים לו רגע עם אשתו הוא מתנפל עליה כמו חייל שסגר 21 בבסיס. היא ממהרת לסגור קצוות בידיעה שעוד רגע הוא מבין שהיא עבדה עליו ומתחרפן. אחר כך הם מקבלים פגישות חופפות עם מוירה ולוק. מוירה מגיעה עם כמה משפטי מפתח שהיא כנראה התאמנה עליהם ומעמתת אותה עם המציאות – את לא אמא של ניקול, להחליף בגדים לא הופך אותך לאדם שונה ואת בעצם הבוגדת המגדרית האמיתית. הגישה של לוק קצת אחרת – הוא רוצה לגרום לפרד לסבול, ואם אמירות עוקצניות על הבגידה של סרינה לא יעבדו, הוא פשוט ירביץ לו. הגבול בין בוז מילולי לאשכרה מכות עובר ב"חחח זיינתי את אשתך" – פרד אומר ללוק את מה שג'ון כבר יודעת, והוא שאי אפשר לחזור להיות מי שהיית אחרי שגלעד דורסת אותך. "אני שיניתי אותה", פרד מוסיף, והמשך המשפט שלא נאמר, "שיניתי אותה עם הזין שלי", מהדהד בחלל החדר.

וסרינה? היא מתחילה להפנים שאולי זאת לא הייתה תוכנית טובה כל כך. כאילו, הרעיון הזה עם האונס והלידה הכפויה וחטיפת הילדה. כשהיא מחבקת את ניקול היא בוכה, היא הרי כבר לא זוכרת אותה. כשהיא מנסה להרגיע אותה נוזפת בה העו"סית שלא תכנה את עצמה "אמא" כי זה עלול לבלבל את התינוקת. סרינה משלמת עכשיו את המחיר שגברת ווינסלו עלולה לשלם בקרוב, כשהילדים שגידלה יילקחו ממנה, עכשיו כשאין לה בעל חשוב ומשפיע. זה מה שיקרה לכל ההורים המאמצים שילדיהם יעלו בפרק הבא על מטוס לקנדה, אם הכל יילך כשורה.

מתוך "סיפורה של שפחה", עונה 3

כמה קטנות

1. ספק גדול אם מערכת היחסים בין ג'ון לג'וזף תיקטע לפני שהוא יגלה מה היה תפקידה במות אשתו. כבר עכשיו נראה שהוא חושד בה, אבל לא לגמרי ברור למה.

2. הרגע הכי מרגש בפרק הוא הפגישה בין ג'ון לבין ריטה, שהלכה לסופר למרות שהיא נמצאת לבד בבית. בגלעד משוכנעים שהווטרפורדים וג'ורג' ווינסלו נחטפו כולם על ידי הקנדים ושצריך לצאת לקרב כדי להחזיר אותם. כמו שלפרד וסרינה עדיין אין שפחה חדשה כל עוד הם מנסים להשיג חזרה את ניקול, סביר שריטה עוד לא הועברה למשפחה אחרת.

3. אגב בית ריק – המחתרת לגמרי צריכה להפוך את בית משפחת ווטרפורד לחמ"ל הצלת הילדים שלה. ריטה בקטע, כידוע.

4. האם ג'נין תגלה בפרק האחרון מה קרה לכיילב? אני מקווה שלא כי זה יהיה נורא.

5. אילו זכויות יש לך כהורה חוטף? לא הרבה, גם אם בפועל גידלת וטיפלת בילדים האלה מגיל ינקות. לקראת העונה הרביעית של "סיפורה של שפחה", לא יזיק להציץ בסרטים שכבר עסקו בקשר המורכב בין ילד להורים שאימצו אותו על דעת עצמם: "המשפחה שלי" היפני והמושלם, "האור בין האוקיינוסים" שבו אליסה וויקנדר מאמצת תינוקת לכאורה יתומה שבעצם יש לה אם בריאה ומתגעגעת ו"בריגסבי הדוב", שבו גבר שנחטף כפעוט מגלה שכל חיי היו שקר ענק, אבל לא מצליח להפסיק לאהוב את האנשים ששיקרו לו.

← "סיפורה של שפחה", ימי חמישי בבוקר ב־HOT VOD וב־22:00 ב־HOT HBO

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"