"סיפורה של שפחה" עונה 3 פרק 7: המחווה לסיינפלד

"ואז מגיע הכאב, כמו שלד שני", שרה פיונה אפל ב"Every Single Night", שסוגר השבוע את הפרק השביעי של "סיפורה של שפחה". כאב שמתחיל בראש שלה, כמו "פרפרים עם כנפיים בוערות", ומתגלגל דרך עמוד השדרה אל כל הגוף. עברנו את החצי של העונה השלישית ואפשר כבר לומר שמדובר בעונה שמסתכלת פנימה. מאז תחילת העונה לא הייתה אף סצנת אונס, וגם הסצנות האלימות שכן היו לא השתוו לזוועות של העונות הקודמות. אחרי שכבר הבנו איך קרה שהמשטר המזוויע הזה עלה לשלטון והבנו איך הוא עובד, אפשר לדבר על מה דיכוי כזה עושה לנפש.

אמילי הגיעה לפני כמה חודשים לקנדה, אבל עדיין לא ממש נמצאת שם. היא לובשת בגדים רגילים, מפזרת את השיער והתאחדה זה מכבר עם אשתה סילביה ועם הבן אוליבר, אבל הכובד שנשאר איתה הוא לא רק ממה שעשו לה, אלא גם ממה שכל זה גרם לה לעשות. המגשרת השוויצרית מציינת שתי תקריות אלימות – דריסת שומר והתקיפה של לידיה – אבל אמילי יודעת שהיא עשתה יותר מזה. היא רצחה רעיה שהגיעה למושבות, לא כהגנה עצמית אלא כמהלך מחושב, קר ונקמני, אחרי שרכשה את אמונה של אותה רעיה. גם מוירה, שכבר נראית הרבה יותר שמחה ומתפקדת מאשר בעונה הקודמת, עוד לא התאוששה מכל מה שקרה לה. גם היא מצאה את עצמה, מסתבר, מנצלת רגע של חולשה כדי להרוג בכוונה מפקד. הן לא מתחרטות על מה שעשו, כמו שבגלעד לא מפסיקים להתעקש שניקול היא בתם החוקית והבלעדית של סרינה ופרד. הדברים עובדים שם אחרת.

הן יכולות למצוא אחת בשנייה נחמה שאחרים לא מספקים להם, בפרט לא לוק וסילביה שלא חוו את הזוועות בעצמם ולא מבינים את ההיגיון חסר ההיגיון של המערכת הזו. לא במקרה רגע השבר, שהוא גם הרגע הרגשי ביותר של אמילי בפרק, הוא זה שבו היא מנסה להכניס את השר נגדו היא מפגינה לעולם האחר.

מוירה ואמילי. אולי יקרה ביניהן משהו?

גם הגברת לורנס סוחבת הרבה כאב על הכתפיים. כבר בהופעה הראשונה שלה, אז במפגש עם אמילי, הובהר שהיא אישה מהסוג שמחביאים בעליית הגג. עכשיו אנחנו יודעים גם למה: הקשיים הנפשיים שלה לא התחילו בגלל המשטר החדש או החיים שבעלה כפה עליה, הם היו שם עוד קודם, מנעו ממנה להקים את המשפחה שחלמה עליה (או שזה רק תירוץ לג'וזף, שלגמרי מתאים לו להיות אל-הורי). היא מסתגרת לתוך עצמה אפילו יותר מאמילי, אולי כי היא מפחדת ואולי כי לג'וזף יש מספיק סיבות לגונן עליה ולהסתיר אותה. כשג'ון לוקחת אותה החוצה היא חושבת על עצמה, אבל כמעט בלי לשים לב היא נפתחת אליה ומאמצת תפקיד של בת לוויה עבורה, מגשרת בינה לבין העולם החיצון.

אחרי כמה פרקים שנראו כמו התקדמות עבורה, סרינה שוב עושה רגרסיה ומנסה להטביע את הכאב שלה ברומנטיקה. היא מסתובבת בבירה כמו סינדרלה, מחויכת וקלת רגליים. היא מתאהבת בבית "לא משוקם" ומקפצת מחדר לחדר כאילו אין בו חפצים של משפחה אחרת, שנרצחה או נמלטה. היא מתאהבת בפרד ובאשליה של תרבות אירופאית אצילית שהוא מוכר לה, עם יצירות אמנות, מסעדה יוקרתית ונשף מהודר. היא מתאהבת במי שיכולות להיות החברות החדשות שלה, נשים דעתניות ואלגנטיות יותר מהסחיות שמחכות לה בבית בבוסטון. הכל נפלא, אפילו בעלה הבוגדני שמבטיח לה להחזיר את ניקול הביתה – בפרק הזה מסתבר שהיא בכלל קלף מיקוח, בהמשך נגלה איך בדיוק – לא ברור אם בכנות או כחנופה.

פרד והמפקד מוושינגטון. ממשיכים את הקו ההומוארוטי

אבל הכאב שאנחנו מכירות הכי טוב הוא כמובן זה של ג'ון, שהעונה הזו עלולה לקחת אותה לשני כיוונים שונים לגמרי. היא יכולה לסיים את העונה הזו כמנהיגה עממית, אישה שרוקמת מזימות ומנצלת את מעט הכוח שיש לה כדי למשוך בחוטים. היא יכולה להוביל את המחתרת לניצחונות קטנים, לעזור למי שהיא יכולה ולעשות את כל זה כרוח רפאים מסתורית ונטולת פנים. והיא יכולה לעשות גם את ההפך הגמור, לאבד את השפיות שלה ולהתמסר לחלומות על חיים אחרים. ראינו רגע כזה כשהיא איבדה לגמרי את עצמה מול קיר בית הספר של האנה, אבל האחריות שהיא הרגישה כלפי גברת לורנס החזירה אותה למציאות. היא יכולה להפוך לאישה שמנצלת את כל מי שמסביבה, מסכנת ודורסת אחרים כדי להגיע למטרה. במקום שבו היא נמצאת זה אפילו סוג של לגיטימי, כמו להרוג מפקד ישן.

"סיפורה של שפחה", עונה 3

כמה קטנות

1. השבוע מציינים 30 שנה לעלייתה של "סיינפלד". אולי זה לא היה פרק פילר דל בהתרחשות, אלא פשוט מחווה מכוונת ומתוכננת היטב? פרק על כלום? אגב, אם איליין הייתה חיה בתקופת "שפחה" היא בטח הייתה מרת'ה והיו מוציאים אותה להורג בגלל אי הבנה משעשעת כלשהי.

2. ההוצאות החדשות להורג הרבה יותר מהירות ויעילות מלינץ' האבנים שראינו בעונות קודמות. הוא לא משאיר לשפחות הרבה זמן להתנגד ונותן להם פחות פורקן אלים ומספק. רק שמישהו לא יהיה מסופק, חלילה.

"סיפורה של שפחה", עונה 3

3. איך מתחלקת העבודה בין השפחות למרת'ות? חשבתי שכל העניין הוא ששפחות הולכות לסופרמרקט (סליחה, סופר "לחם ודגים") והמרת'ות נשארות בבית עם הסירים והחיתולים. האם המרת'ה הולכת בעצמה לסופר רק אם היא צריכה לעבור אחר כך באזור ההוא עם המכבסות?

"סיפורה של שפחה", עונה 3

4. של-מת'יו היא נבלית די מדהימה – גם חמודה ותמימה, גם שבורה נפשית בקטע מטריד, גם נותנת מבט יהיר וחצוף כשג'ון מתעצבנת עליה. Mean Girl על אמת.

5. מה זה לעזאזל אומר שאף אחד לא יודע לאן המקנזים הלכו? יש תוכנית להגנת עדים למפקדים ששפחות רוצות לגנוב מהם את הילדים שלהן בחזרה? ואיך, איך שוב ג'ון יצאה מכל זה בלי פגע?

← "סיפורה של שפחה", ימי חמישי בבוקר ב־HOT VOD וב־22:00 ב־HOT HBO

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"