באנו לעבוד

>> לכל סיפורי הפרידות

"הכרנו כשהתחלתי לעבור במשרד שלו. זיהינו זה את זה מהגריינדר ודי מהר קיבלתי ממנו הודעה חברית באפליקציה. צחקנו על זה קצת והתחלנו לדבר מדי יום בזמן העבודה, משני צדי המשרד. התיידדנו ויום אחד הוא שלח לי בוטי קול שהגבתי אליו ממש ברע: 'למה לעשות את זה ככה? אנחנו עובדים ביחד'. לא דיברנו כמה ימים ובסוף נשברתי. בהפסקת הסיגריה הראשונה נישקתי אותו. התחלנו לתאם משמרות לילה יחד, כלומר אני תיאמתי את עצמי למשמרות שלו. העברנו לפחות ארבעה לילות בשבוע יחד במשך שנה. בקושי עבדנו, בעיקר התמזמזנו בכל פינה בבניין – בחניון, במקלט, במעלית. בהתחלה היה ברור שזה כל מה שזה, אבל התחלתי להתאהב. הוא גרם לי להרגיש הכי אהוב כשהיינו ביחד, אבל בכל פעם שניסיתי להיפגש איתו מעבר לשעות העבודה הוא לא היה פנוי. בעצם לאורך כל התקופה הזאת נפגשנו רק בעבודה או בחברת אנשים אחרים.

"כשנשבר לי לקחתי אותו לשיחת 'יחסינו לאן', בטוח לחלוטין שהוא יגיד 'אם זה הכל או כלום אז אני רוצה הכל!'. הוא אמר שהוא לא מסוגל לתת מעצמו יותר ממה שיש בינינו ושכואב לו נורא שזה ייגמר אבל הוא פשוט לא מסוגל להיות איתי ב־100 אחוז. איתי או עם כל אחד אחר. נשבר לי הלב, אבל לאט לאט השתקמתי מהטראומה והתחלתי לצאת עם מישהו אחר. הוא התעקש לדעת עליו הכל ואפילו החליט שהוא מצטרף אלינו לסרט. היה הזוי. אחרי כמה חודשים עזבתי את החברה ותוך חודש כבר שמעתי שהוא יוצא עם מישהו. היום הם עדיין יחד (למיטב ידיעתי), ואני נשוי למישהו פי מיליון יותר שווה. אותו אחד שיצאתי איתו לסרט. שיהיה לו בהצלחה".