סליחה, איפה האודישנים לצדק חברתי?

מאז המחאה החברתית אנשים הפסיקו להחזיק מזיונים במועדונים, מאנשים עשירים ומסמים משני תודעה. והכל בגלל עיתון הארץ

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
24 במאי 2017

 

1.
מאז שנהייתה המהפכה החברתית, אנשים הפסיקו להחזיק משינוי מצבי תודעה באמצעות סמים. הם לא הפסיקו לצרוך אותם – הם רק הפסיקו לתלות בהם תקווה. אני מאשים את עיתון הארץ, וספציפית את אווה אילוז. היא, עם כל הסוציולוגיה שלה, גרמה לי להזריק סתם (דן בהדן, חוקר חברתי וצרכן סמים. לא סגור מה המקצוע ומה התחביב. ויש אמירה מחו"ל:)

2. 
אף פעם לא היתה לי בעיה עם סמים, רק עם שוטרים. (קית ריצ'רדס. וחזרה לתזה:)

3.
מאז שנהייתה המהפכה החברתית, אנשים הפסיקו להחזיק מזיונים במועדונים. לא שהפסיקו להזדיין במועדונים, אבל הפסיקו להחזיק מזה. זה בגלל הארץ, וספציפית אווה אילוז. היא, עם כל המאמרים הסוציולוגים שלה, גרמה לי לזיין בלי רגש (דן בהדן, חוקר שירותים של מועדונים, או לפחות זה מה שכתוב על כרטיס הביקור שלו)

4.
אנשים שואלים אותי כמה כסף יש לי. אני אומר להם, או קיי, אני קרוב לוודאי האדם הכי עשיר שתפגשו אי פעם – כי אני עשיר בלב (טרוור ספירו, מו"ל. ויש הרהור:)

5.
הרהור: מה שהכי מוזר זה שהפסיקו להחזיק מעשירים, אבל לא הפסיקו להחזיק מכסף. להפך – אם לפני המהפכה החברתית העניים הסתפקו בלהגיד שהחיים חרא, היום הם חושבים שהם יכולים להתעשר, אם רק יקשיבו בשיעור הזה של גיא רולניק בחדשות של התאגיד, שהוא כותב בטוש על לוח מחיק וכולם חייבים להעתיק מהר לפני שיסגרו את הערוץ. הייתי מאשים את אווה אילוז, אבל יכול להיות שאני סתם מפתח פטיש על אווה אילוז. לא יודע. שנים היה לי פטיש על אלברט אילוז, ולא ידעתי. אז על אחת כמה (דן  בהדן. ויש פריצה לשידור של ד. ה. לורנס:)

6.
לקיים יחסים רוחניים עם אשה פירושו, שלא תוכל יותר לאהוב אותה. לדעת את מוחה של אשה מוביל, בסופו של דבר, לשנוא אותה. אהבה היא פגם פרה-קוגנטיבי. זהו המצב התמים שלפני התפוח (ד. ה. לורנס. ויש וידוי:)

7. 
מאז שנהייתה המהפכה החברתית, אני יותר בודד מתמיד. הפעם זה באמת לא באשמת הארץ, או אווה אילוז. זה בגלל שאני לא מתקלח, שומר על הכינרת, שתהיה מלאה. גם בגלל שאני אוהב אגמים וטבע, וגם זה בגלל כל המאותגרים מנטלית שמשתכרים וטובעים. הי, במלחמה דמוגרפית כמו במלחמה דמוגרפית (דן בהדן)

8. 
ככל שאני עוסק ברפואה יותר ויותר אני למד שישנם רק שני סוגים של מקרים: כאלה שמצריכים להוריד את המכנסיים וכאלה שלא (אלן בנט. ויש ניבוי לסיום:)

9.
יום אחד המהפכה החברתית, תיגמר,
ואז אני אהיה מוכן,
עם טונות של נהנתנות אינדיוודואלית,
וסקס,
ורגשות סוערים,
אבל בינתיים אני שומר על כל המטען הזה אצלי. כשהמניה תעלה, אני אדפוק כזאת קופה שגיא רולניק יבוא להתחנן שאני אנדב לו איזה איזה טוש לכתוב איתו על לוח. אבל אני אגיד לו: "זיבי גיא רולניק, לא רצית רגשות שזה היה מניה בנפילה, עכשיו לך תחפש מי ינענע לך את הלב החברתי כלכלי שלך!"
ואז הוא באמת ילך לחפש.
וימצא את אווה אילוז.
ושניהם ירדו על מנה קריסטל מת' ויגידו, "איפה טעינו? איפה טעינו?" ואז הם… אבל עזבו, לא משנה, לא נרד לרזולוציות כאלה. אנו במהפכה האנטי-חברתית, דווקא בעד מפגשים סוערים ולא הגיוניים (ועד כאן, כי הוא צריך ללכת לנסח מניפסט. או לרדת על שורה. לא ברור מה אצלו תחביב, ומה התמכרות)